מחסן
צילום: FREEPIK

השופטת לעיריית ת"א: אתם מוסיפים תנאים שלא קיימים בצו הארנונה

בוטקאמפ בולאוורד ניצחה בערעור שהגישה על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב. השופטת קבעה כי נכס שמשמש לאחסנה בלבד יזכה בתעריף מוזל, גם בלי להוכיח שיש עסק אחר שהוא משרת

עוזי גרסטמן |

בוטקאמפ בולאוורד ניצחה בערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב, כשבית המשפט קבע שהעירייה טעתה כשסירבה לסווג נכס המשמש לאחסנה בלבד בסיווג מחסנים, רק בגלל שהנכס לא משרת עסק פעיל אחר. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ארנה לוי בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, מבהיר שעיריית תל אביב לא יכולה להוסיף תנאים שלא כתובים בצו הארנונה.

המחלוקת היתה סביב נכס בשטח של 197 מ"ר בקומה מינוס 4 ברחוב איינשטיין 10 בתל אביב. הנכס שימש בעבר חדר כושר, אבל מ-31 דצמבר 2021 הפעילות הופסקה והנכס משמש לאחסון ציוד בלבד. העירייה סיווגה את הנכס כ"בניינים שאינם משמשים למגורים - מכוני כושר ואולמות ספורט", וגבתה ארנונה לפי תעריף גבוה. החברה ביקשה לסווג את הנכס בסיווג מחסנים, שמזכה בתעריף מוזל. ועדת הערר דחתה את הבקשה וקבעה שכדי ליהנות מתעריף המחסנים, החברה חייבת להוכיח שהמחסן משרת עסק פעיל אחר שלה. לטענת הוועדה, "תכלית הסעיף היא להעניק תעריף מיוחד וזול למחסנים המשרתים עסק אחר של הבעלים של הסחורה המאוחסנת".

השופטת לוי דחתה את הפרשנות הזו, וקבעה שהעירייה והוועדה הוסיפו תנאי שלא קיים בצו. לדבריה, "אני סבורה שלשון הסעיף, תכליתו והרציונלים העומדים מאחוריו אינם מצדיקים הוספת תנאי זה". בית המשפט הבהיר שסעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע ארבעה תנאים בלבד לסיווג כמחסן: הנכס משמש לאחסנה בלבד; לקוחות אינם מבקרים בו; הנכס לא נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו; הנכס לא משמש לשיווק והפצה. היא אף קבעה בהחלטתה כי, "לשון הסעיף אינה מחייבת קיום עסק אחר של המחזיק אותו משרת המחסן ולטעמי גם לא ניתן ואין הצדקה ללמוד מלשון הסעיף על תנאי כזה".

בית המשפט הסביר שהתכלית של סיווג המחסנים היא להבחין בין מחסן עצמאי פסיבי לבין מחסן המהווה חלק אינטגרלי מעסק אחר. המטרה היא לתת תעריף מוזל למחסן שאין בו פעילות מסחרית ושאין חשש שהוא חלק מפעילות עסקית שוטפת. השופטת גם פירטה כמה רציונלים לתעריף המופחת: העומס הנמוך על השירותים העירוניים, העובדה שהמחסן לא מניב הכנסות ישירות, והתנאים הפיזיים הנחותים של מחסנים. "מחסן עצמאי פסיבי, שאין בו פעילות של מסחר ואין חשש שהוא שייך לפעילות המסחרית השוטפת של עסק כלשהו, ייהנה מתעריף מוזל", היא כתבה.

דחיית טענות העירייה

העירייה טענה שהחברה לא הוכיחה שהמחסן משרת עסק אחר שלה. אבל בית המשפט קבע שגם אם זה היה תנאי, הראיות מראות שבמחסן מאוחסן ציוד של מסעדות קשורות לחברה ולא רק ציוד של חדר הכושר שנסגר. מנהל החברה העיד כי, "אין כמעט ציוד של חדר כושר. יש ציוד של נכסים אחרים שלנו. למשל של מסעדת פופ אנד פופ ומסעדה טורקית ממול". השופטת הוסיפה שהפסיקה שאליה הפנתה העירייה לא תומכת בדרישה להוכחת עסק פעיל. "בפס"ד ש.ה.א. שירותים נקבע כי התעריף המופחת למחסן יחול לא רק מקום בו המחסן משמש את בעליו אלא גם מקום בו יש עסק שנותן לעסקים אחרים שירותי אחסנה", היא ציינה.

השופטת ביקרה בהחלטתה את הגישה של העירייה. לדבריה, "למרות שמדובר בשימוש של אחסנה בלבד ולמרות שאין כל חשש שמתבצעת במקום פעילות עסקית כלשהי החורגת מאחסנה בלבד, יש להמשיך ולחקור חקירה מעמיקה אם קיים עסק פעיל כלשהו למחזיק המחסן". היא קבעה שכלל הבסיסי בדיני ארנונה הוא שהסיווג צריך להיות בהתאם לשימוש בפועל. "אין חולק כי השימוש בנכס הנדון הוא שימוש של אחסנה ואחסנה בלבד", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.

בית המשפט קיבל את הערעור והורה לעירייה לסווג את הנכס בסיווג מחסנים לפי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה. החיוב בהוצאות שנפסק לטובת העירייה בוועדת הערר בוטל, והעירייה חויבה לשלם לחברה הוצאות משפט בסכום כולל של 30 אלף שקל. פסק הדין הזה עשוי להשפיע על עשרות בעלי נכסים נוספים בתל אביב שמחזיקים מחסנים שאינם משרתים עסק פעיל, ושנדרשו להוכיח עד עתה קיום עסק כזה כדי לקבל תעריף מוזל. בית המשפט הבהיר שהעירייה לא יכולה לדרוש תנאים שלא כתובים בצו הארנונה, גם אם היא מנסה להסתמך על תכלית הסעיף. כפי שסיכמה השופטת לוי: "סיווג המחסן הנדון כנכס מסחרי, בו מבוצעת פעילות עסקית מסחרית, בהתאם לשימוש האחרון שנעשה בו, חדר כושר, אינו תואם את צו הארנונה וגם לא את השכל הישר".

קיראו עוד ב"משפט"

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה