פתחה תיק הוצל"פ נגד אביה: ההתחייבות בהסכם הגירושים מחייבת

הסיפור הבא התחיל כמו הרבה סיפורים שנשארים בין ארבעה קירות של משפחה שהתפרקה: הסכם גירושים שנחתם, התחייבות אחת שנראית ברורה, זמן שחולף, ובסוף פער גדול בין מה שנכתב על נייר לבין מה שקורה בפועל. אלא שבמקרה הזה, מי שלא היתה מוכנה להמשיך לחכות היא הבת. לא מדובר במחלוקת עסקית בין שני צדדים זרים, אלא בסכסוך משפחתי שהגיע אל אחד המקומות הכי טעונים שאפשר להגיע אליו: לשכת ההוצאה לפועל, במאבק של בת מול אביה, סביב חוב של חצי מיליון שקל שהובטח לה במסגרת הסכם הגירושים של הוריה.

ליבת המחלוקת היתה פשוטה לכאורה. בהסכם הגירושים שקיבל תוקף של פסק דין ב-24 לאוקטובר 2018 התחייב האב להעביר לבתו סכום של 500 אלף שקל בתוך חמש שנים, כשהניסוח לא השאיר הרבה מקום לפרשנות. כך נכתב בהסכם: "הבעל מתחייב להעביר לבת *** 500,000 שקל וזאת תוך 5 שנים אם באמצעות מכירת הבית או בכל דרך אחרת, הבעל מתחייב בזאת שלא לגרור את מכירת הבית או תשלום סך של 500,000 שקל מעבר ל-5 שנים". ואולם השנים עברו, והכסף לא הועבר. ביוני 2024 הבת פתחה תיק הוצאה לפועל על קרן החוב הזאת - 500 אלף שקל - והאזהרה נמסרה לאב ב-23 ליוני 2024. נכון למועד שנדון בהחלטה, כבר מדובר היה בחוב גדול בהרבה, בסכום של כ-701 אלף שקל, כתוצאה מהצמדה וריביות.

בהמשך, במסגרת הליכי הגבייה, מונתה באת כוחה של הבת ככונסת נכסים על נכס של האב בבאר שבע. המינוי הזה, שניתן בהחלטה מה-7 למאי 2025, סימן עליית מדרגה ברורה מבחינת האב: זה כבר לא עוד מכתב או עוד איום - זה הליך שיכול להיגמר במימוש נכס. באמצע 2025 האב החליט שהוא לא מתכוון להישאר בעמדת מגננה בלבד והגיש בקשה דרמטית מבחינתו: לסגור את תיק ההוצאה לפועל. הוא טען שמה שנראה כמו התחייבות ברורה, הוא לא באמת משהו שהבת יכולה לאכוף. לטענתו, הבת היא בכלל לא צד להסכם הגירושים שנחתם בין הוריה, ולכן אינה יכולה להיות זוכה בהוצאה לפועל. באותו קו הוא גם טען כי בעת אישור ההסכם, ההורים הצהירו שהם מבינים שההסכמות ביניהם לא בהכרח מחייבות צדדים שלישיים.

האב לא הסתפק בכך. הוא הוסיף טענה נוספת שלפיה לאחר חתימת הסכם הגירושים, הוא וגרושתו הגיעו להסכמות חדשות ששינו את התמונה: לדבריו, הוא ויתר על זכויותיו במגרשים בליטא לטובת האם, ובתמורה בוטלה ההתחייבות הכספית לבת. בנוסף, הוא טען כי לפי ההסכם המקורי היה צורך לערוך הסכם משכון נפרד בתוך עשרה ימים מאישור ההסכם - דבר שלא נעשה, ולכן לטענתו יש בכך כדי לפגוע ביכולת לגבות את החוב.

• היורשת נגד כונס הנכסים - מי ניצח?
• כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבת טענה שפעלה בהגינות והתחשבה במצב המשפחתי

הבת, מצדה, תיארה תמונה אחרת לגמרי, של אב שמקבל עוד ועוד הזדמנויות להגיב להחלטות ולהליכי ההוצאה לפועל, ופשוט לא עושה זאת בזמן. היא טענה שהאב התעלם מהוראות והחלטות, ושהבקשה שלו לסגור את התיק הוגשה בשיהוי ניכר. היא אף הצביעה על כך שבתגובת האב לא צורף תצהיר כדין: לטענתה צורף תצהיר לא חתום אלא מאומת בלבד. מעבר לכך, היא הזכירה שנמסרה לאב אזהרה כבר ביוני 2024, ולאחר מכן נמסרו לו מסמכים נוספים לאורך 2025, כולל בקשה למינוי כונס נכסים והחלטת המינוי עצמה - מבלי שהוא הגיש התנגדות במועד. כאן הסיפור קיבל גם זווית אישית. הבת לא ניסתה להציג את עצמה כמי שפועלת בלי לב, להפך: היא טענה שפעלה בהגינות והתחשבה במצב המשפחתי המורכב. בין היתר היא ציינה כי בחרה לפעול רק על תת-חלקה אחת מתוך נכס כדי להותיר לאב קורת גג, ואף ויתרה על צעדים נוספים כמו מימוש עיקולים על קצבאות ביטוח לאומי והמתינה זמן רב לפני שהתקדמה בהליכי הגבייה.

עוד פרט שהוסיף מתח להליך הוא האופן שבו התנהל הדיון. ב-19 לאוקטובר 2025 התקיים דיון בשאלת דיור חלוף - סוגיה רגישה שמופיעה לעתים כשמדובר במימוש נכס מגורים. האב התייצב לדיון ביחד עם בנו, אך ללא ייצוג - אף שעל פי ההחלטה צוין כי הוא היה והנו מיוצג. עוד לפני הדיון הוא קיבל הזדמנות להגיש שאלון עם מסמכים, אך לא הגיש דבר לקראת הדיון. במהלך הדיון עצמו הוא נחקר, ובסיום ניתנה לו אפשרות להשלים מסמכים מטעמו.

אלא שכשהגיע שלב ההכרעה בבקשה לסגירת התיק, התמקד רשם ההוצאה לפועל איל רוזין בשאלה המשפטית הבסיסית: האם הבת, שלא חתמה על הסכם הגירושים, יכולה לדרוש את קיום ההתחייבות שניתנה לטובתה בתוך אותו הסכם. כאן נכנס לתמונה סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), שמדבר על חוזה לטובת אדם שלישי. הסעיף קובע כי, "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו". הרשם לא הסתפק בהצגת העיקרון, אלא גם חיזק אותו בפסיקה ובספרות משפטית. הוא הפנה להחלטה של בית המשפט העליון ברע”א 6493/21, שבה הודגש כי דיני החוזים מכירים בזכות של אדם שלישי לדרוש אכיפה כשהצדדים התכוונו להעניק לו זכות כזו, גם אם הדבר לא נכתב במפורש, והוסיף שהקניה יכולה להיות גם משתמעת.

• מכרז מצלמות החניה בוטל, והשאלות נשארו פתוחות
• ביקש לסחור בכספי הנושים ולהבטיח תשואה - מה נפסק?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפיצוי הענק בוטל: השופטים המליצו - והצדדים הסכימו

אלא שבמקרה הזה, מבחינת הרשם, אפילו לא היה צורך להיכנס לשאלה האם הזכות “משתמעת” מההסכם, משום שההסכם היה מפורש מאוד. הרשם כתב כי "שאלת זכותה של הזוכה כמוטבת על פי פסק הדין, אינה מתעוררת מאחר ונכתב במפורש כי החייב ‘מתחייב’. המדובר בלשון ברורה, המלמדת על כוונת הצדדים להקנות חובה של החייב בצד זכות לטובתה של הזוכה, לאכיפת התחייבות זו". בהמשך לכך הוא הבהיר נקודה מהותית נוספת: אי אפשר להסתכל על התחייבות כזו באותה דרך שבה מסתכלים על הסכם מסחרי בין שני גורמים עסקיים. זה לא חוזה שנועד להגן על אינטרסים של חברה או לקבוע תנאי תשלום בסיטואציה כלכלית רגילה. “אין לבחון הסכם זו והתחייבות זו בראי הסכם מסחרי… ההסכם דנן אינו הסכם מסחרי, אלא הסכם גירושין בין בני זוג… דן בסוגיית חלוקת רכוש בין הצדדים”, כתב הרשם בהחלטתו, והדגיש שבמקרים כאלה הקשר המשפחתי עצמו הוא אינדיקציה חשובה לכוונת ההורים להעניק לילדים זכויות במסגרת ההסכם.

ההורים לא הוסיפו כך סתם משפט להסכם

הרשם הסתמך גם על ספרות משפטית מוכרת, והביא מקרים שעסקו בדיוק בתופעה הזו: חוזים בתוך המשפחה שנועדו להבטיח זכויות לילדים, בייחוד בהליכי גירושים. הוא ציטט מתוך אחד מהם וכתב כי "חוזה לטובת אדם שלישי אכן שכיח מאוד בהקשרים משפחתיים… לעתים מבקשים בני זוג שמתגרשים להבטיח זכויות הילדים בהסכם ביניהם… דרך נוחה לעשות זאת… היא להפכם למוטבים בחוזה". כלומר מבחינת הרשם, נקודת המוצא היא שההורים לא הוסיפו כך סתם משפט להסכם. כשהם כתבו במפורש שהאב מתחייב להעביר 500 אלף שקל לבת, הם התכוונו לייצר לה זכות ממשית, כזו שאפשר לאכוף. הוא אף ציין כי בהסכם היתה התייחסות לפעולות שנועדו להבטיח את החיוב, כמו האפשרות לרשום הערת אזהרה או למשכן זכויות לטובת הבת - מה שמלמד שהצדדים ביקשו לתת לבת כלי אמיתי לממש את זכותה כשיגיע הזמן.

גם טענת האב בנוגע לאמירה שנאמרה לכאורה בעת אישור ההסכם, שלפיה ההסכמות אינן בהכרח מחייבות צדדים שלישיים, לא התקבלה. הרשם קבע שאין באמירה הזו כדי לשלול מהבת את הזכות לתבוע את מה שהובטח לה. הוא הדגיש כי לא נאמר במפורש שהבת לא תוכל לתבוע, וגם לא נכתב דבר כזה בהסכם. למעשה, הרשם ציין כי אם הצדדים היו רוצים לשלול מהבת זכות אכיפה, הם היו צריכים לומר זאת במפורש, "ודבר לא נאמר".

ומה לגבי הטענה שההסכם שונה ובוטל בעקבות הסכמות חדשות בין האב לגרושתו? כאן הרשם היה חד: האב לא הניח תשתית עובדתית מספקת, לא צורף תצהיר כנדרש, והמסמכים שכן הוגשו - לא הראו ביטול אמיתי של פסק הדין. מעבר לכך, הרשם קבע שגם אם האב טוען שההתחייבות בוטלה בהסכמות מאוחרות, ברגע שההסכם קיבל תוקף של פסק דין, הדרך להתמודד עם זה היא לא דרך ההוצאה לפועל אלא פנייה לבית המשפט כדי לקבל הצהרה שמונעת אכיפה. "הדרך הנכונה היתה של החייב לפנות אל בית המשפט… אולם החייב לא עשה זאת עד כה", ציין הרשם בפסק הדין שפורסם.

בסופו של דבר, ההכרעה היתה חד-משמעית: בקשת האב לסגור את תיק ההוצאה לפועל נדחתה. המשמעות היא שהתיק ממשיך להתנהל, הליכי הגבייה לא נעצרים, והבת יכולה להמשיך לפעול כדי לגבות את סכום החוב. בהודעה שצורפה לקובץ נלווה צוין כי בעקבות דחיית הבקשה, החוב בסכום של כ-701 אלף שקל נותר בעינו, והבת תוכל להמשיך בהליכי הגבייה נגד אביה.

אם הבת בכלל לא חתמה על הסכם הגירושים, איך היא יכולה לתבוע כסף בהוצאה לפועל?
מכיוון שמבחינת החוק, לא חייבים לחתום על הסכם כדי לקבל ממנו זכות. אם בהסכם כתוב במפורש שמישהו מתחייב לתת לך משהו, זה יכול להפוך אותך למוטב, כלומר אדם שההסכם נועד לטובתו. והרשם אמר שכאן זה כתוב בצורה ברורה שהאב התחייב לתת לבת סכום כסף, ולכן היא יכולה לדרוש את זה.

מה בעצם ההבדל בין הבטחה משפחתית לבין משהו שחייבים לשלם באמת?
הרבה אנשים חושבים שמה שכתוב בהסכמי גירושים זה יותר עניין בין בני זוג ולא משהו שמחייב באמת. אבל ברגע שההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט, זה כבר לא דיבורים. זה מסמך משפטי מחייב, שאפשר לאכוף אותו בדיוק כמו חוב רגיל.

ואם ההורים סיכמו ביניהם אחר כך משהו אחר, זה לא אמור לבטל את ההתחייבות לבת?
לא באופן אוטומטי. גם אם יש ביניהם הסכמות חדשות, זה לא אומר שאפשר פשוט למחוק מההסכם התחייבות לטובת ילד. לפי ההחלטה, אם האב רוצה לטעון שההסכם השתנה או בוטל, הוא צריך להוכיח את זה בדרך הנכונה, כלומר לפנות לבית המשפט, ולא לנסות לעקוף את זה דרך בקשה בהוצאה לפועל.

למה בכלל הלכו להוצאה לפועל ולא לבית משפט?
משום שהיה כאן כבר פסק דין קיים. הוצאה לפועל היא הגוף שמטרתו לגבות חובות ולממש פסקי דין. אם יש לך פסק דין שמישהו חייב לך כסף והוא לא משלם, את לא חייבת להגיש תביעה חדשה. את יכולה לפתוח תיק הוצאה לפועל ולהתחיל בהליכי גבייה.

איך חוב של 500 אלף שקל נהפך פתאום ל-700 אלף? זה נשמע מוגזם.
זה קורה הרבה. כשפותחים תיק הוצאה לפועל ולא משלמים בזמן, הסכום צובר ריביות והצמדה, ולפעמים גם הוצאות שונות. לכן, גם אם הקרן היא 500 אלף, אחרי חודשים ושנים זה יכול לגדול משמעותית, והפער הזה עלול להפתיע אנשים שלא מכירים את המערכת.

מה זה בכלל כונסת נכסים ולמה זה מפחיד אנשים?
כונסת נכסים היא מישהי שממונה על ידי ההוצאה לפועל כדי לטפל במכירה או מימוש של נכס, בדרך כלל כדי לגבות ממנו את הכסף. זה מפחיד כי זה אומר שההליך כבר לא תיאורטי: אם יש לאדם נכס, אפשר להגיע למצב שמוכרים אותו כדי לכסות את החוב.

האב טען שהבת לא יכולה להיות זוכה בתיק. מה זה אומר בפועל?
זוכה זה מי שמגיע לו הכסף בתיק הוצאה לפועל, וחייב הוא מי שחייב לשלם. האב ניסה להגיד בעצם שהיא לא יכולה להיות זוכה, כי היא לא היתה חלק מההסכם. אבל הרשם אמר שזה לא נכון, כי בהסכם עצמו הבת הוגדרה כמי שהכסף מגיע לה, וזה מספיק כדי שתהיה זוכה.