קוסמטיקאי תבע בעלת עסק בתחום: פרסמה תמונותיו ופגעה בפרטיותו
התובע השתתף בהשתלמות מקצועית אצל הנתבעת, בעלת קליניקה לקוסמטיקה ופדיקור. במסגרת הקורס, היא צילמה את המשתתפים ושיתפה את התמונות ברשתות החברתיות, כולל בדף העסקי שלה בפייסבוק ובאינסטגרם. התובע טען שהנתבעת פרסמה את תמונותיו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, תוך יצירת
מצג כאילו היה תלמיד שלה ולא בעל מקצוע מנוסה
פגיעה בפרטיות בית משפט השלום בחיפה דחה באחרונה תביעה שהגיש קוסמטיקאי קליני נגד בעלת עסק למקצועות הקוסמטיקה והפדיקור, בטענה כי פרסום שעשתה של תמונותיו ללא הסכמתו היווה פגיעה בפרטיותו והפרת זכויות יוצרים. השופט אורי גולדקורן קבע כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק או שהפרסום בוצע בכוונה לפגוע בו, ודחה את התביעה - תוך חיובו בתשלום הוצאות משפט.
התובע, קוסמטיקאי ופדיקוריסט מוסמך, השתתף ב-2020 בהשתלמות מקצועית אצל הנתבעת, בעלת קליניקה לקוסמטיקה ופדיקור. במסגרת הקורס, היא צילמה את המשתתפים ושיתפה את התמונות ברשתות החברתיות, כולל בדף העסקי שלה בפייסבוק ובאינסטגרם.
התובע טען כי הנתבעת פרסמה את תמונותיו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, תוך יצירת מצג כאילו היה תלמיד שלה ולא בעל מקצוע מנוסה. לטענתו, הדבר פגע במעמדו וגרם לו להשפלה בפני לקוחותיו. "התמונות פורסמו בתפוצה נרחבת והוצגתי כמתחיל בתחום, בזמן שאני מקצוען מוכר", טען התובע. הוא הוסיף כי לא הסכים לפרסום, וכי גם לאחר שדרש להסיר את התמונות - הן נותרו זמינות למשך זמן. לדבריו, הנתבעת "עשתה בו שימוש כפרזנטור" ללא רשותו.
מנגד, הנתבעת טענה כי היא נוהגת לצלם משתתפים בהשתלמויות שהיא עורכת, כי הפרסום היה חלק מקידום של התלמידים וכי התובע לא הביע התנגדות לכך בזמן אמת. היא הציגה עדויות של משתתפות נוספות בקורס, שאישרו כי כולם ידעו על הצילומים, וכי הדבר אף סייע לחשיפתם המקצועית. לדבריה, "במהלך הקורסים, התלמידים מבקשים ממני לפרסם את התמונות כדי לקדם את עצמם", והוסיפה כי התובע עצמו הגיב בחיוב כשהתמונה הועלתה בקבוצת הווטסאפ.
- מאחורי הספרים: הקרב על הספרייה הגיע לביה"ד
- מה הקשר בין איכוני הסלולרי של הבן לצוואת האם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט גולדקורן בחן את טענות הצדדים וקבע כי אין בפרסום משום פגיעה בפרטיות. הוא ציין כי אמנם התובע לא נתן אישור מפורש בכתב לפרסום תמונתו, אך מנגד, גם לא הביע התנגדות בזמן אמת. "התובע ידע כי מקובל בקורסים מסוג זה לצלם את המשתתפים, ואף הגיב בצורה חיובית כאשר תמונתו פורסמה בקבוצת הווטסאפ", נכתב בפסק הדין שפורסם. לפי חוק הגנת הפרטיות, פרסום תצלומו של אדם ללא הסכמתו יכול להוות פגיעה אם יש בכך כדי להשפילו או לבזותו. ואולם, כאמור, השופט קבע כי "לא ניתן לראות בפרסום משום ביזוי או השפלה – מדובר בתמונה מקצועית של התובע עוסק במלאכתו, ללא כיתוב משפיל או פוגעני".
עוד קבע השופט כי התמונות אינן חושפות פרטים מזהים או מבזות את התובע. "מדובר בתמונה שבה נראה התובע עוטה מסכה ומשקפי שמש, מבצע טיפול מקצועי, כאשר סביבו תלמידים נוספים. לא ניתן לזהותו באופן מובהק, והתוכן שלצד התמונה אינו פוגעני", ציין השופט בפסק הדין שלו.
בנוסף לפגיעה בפרטיות, התובע טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו בכך שפרסמה תמונות שבהן הוא מופיע, ללא רשותו. השופט דחה את הטענה הזו על הסף, וקבע כי הזכות לתמונה שייכת למי שצילם אותה – כלומר לנתבעת – ולא למצולם. "אדם שמצולם אינו הופך לבעל זכויות היוצרים על התמונה. הנתבעת צילמה את התמונות במסגרת הקורס שהיא העבירה, ולכן אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים", הבהיר בית המשפט בהכרעתו. השופט גם ציין כי, "גם אם התובע סבר שהפרסום פגע בו, היה עליו לפנות ישירות לנתבעת ולבקש את הסרת התמונה, אך הוא בחר לנקוט מיד בהליך משפטי".
- ביהמ"ש הכריע: ייצוגית נגד אלמנטור תידון בת"א
- רוכב קטנוע ללא ביטוח נפצע - ועדיין יקבל פיצוי
- תוכן שיווקי למכור את קרן ההשתלמות על ה-S&P? היא סיפקה תשואה שלילית כשהמדד עלה
- הזכיין שילם ביוקר על חוסר תום לב של בעל הזיכיון
התובע טען כי הנתבעת השתמשה בתמונתו כדי לקדם את עסקיה, אך השופט קבע כי "העובדה שהתובע מופיע באחת מתוך מספר תמונות שהוצגו בפוסט שיווקי אינה מספיקה כדי לקבוע שהיתה כוונה להשתמש בו כפרזנטור". הוא אף ציין בפסק הדין שלו כי התובע עצמו השתמש באותן שיטות לקידום העסק שלו, כשפרסם תמונות של תלמידיו בקורסים שהוא עצמו העביר. "התובע עצמו פרסם תמונות של משתתפי הקורסים שלו, ולכן אין מקום לטענה כי הפרסום פגע בו או חרג מהמקובל בענף", כתב השופט. בעקבות ההכרעה, חויב התובע בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 שקל לנתבעת.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בספטמבר האחרון בתביעה שהוגשה בדרישה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. התובעת תבעה את בעלה לשעבר ואת אחיו, בטענה שהציגו תמונות אינטימיות שלה להוריה ללא רשותה - דבר שגרם לה להשפלה ולפגיעה בפרטיותה. פסק הדין עסק בהיבטים משפטיים ורגשיים של המקרה, תוך שהוא מציב דילמות לגבי גבולות הפרטיות, לשון הרע, ותפקידה של המשפחה במצבים רגישים. הצדדים, האשה והבעל לשעבר, נישאו ב-2012 והתגרשו לאחר כמה שנים של נישואים, שבמהלכן נולדו להם שני ילדים משותפים. במהלך הליך הגירושים, האיש נחשף לתמונות אינטימיות של אשתו עם גבר אחר, שצולמו בזמן שהם עדיין היו נשואים רשמית אך חיו בנפרד. על פי טענות האשה, האיש פרץ לטלפון שלה וגנב את התמונות והסרטונים, ולאחר מכן הציג אותם לאחיו ולהוריה של האשה. הצגת התמונות נעשתה בנוכחות הוריה של האשה, ואמה סירבה לראות את התמונות, אך אלה הוצגו לה על ידי האח בכל זאת. הנתבעים, הבעל ואחיו, טענו כי לא היתה כוונה לפגוע באשה, וכי המעשה נעשה במסגרת שיחה משפחתית שביקשה לדון בעתיד המשפחה - בייחוד לאור בגידת האשה, כך לטענתם.
ביהמ"ש הכריע: ייצוגית נגד אלמנטור תידון בת"א
במרכז המחלוקת נמצאת בקשה של תושבת תל אביב לנהל תביעה ייצוגית נגד החברה הישראלית שמציעה תוספים ופלטפורמות לניהול אתרים, בטענה לחידוש מנוי אוטומטי תוך הפרת חוקי הגנת הצרכן. החברה דרשה להעביר את הדיון למחוז תל אביב לפי תניית שיפוט בהסכם, אף שהתביעה הוגשה
במחוזי מרכז. השופטת קבעה כי למרות מאפייני הסחר באינטרנט, הדין מחייב דיון בתל אביב, והבהירה מתי ניתן לסטות מתניית שיפוט חוזית
ליאור מנלה, מעצבת מוצר תושבת תל אביב, מנהלת עמוד פייסבוק בשם "עושה דברים", שבו היא מפרסמת יצירות, הגות ואמנות אישית, הגישה תביעה ייצוגית נגד אלמנטור - חברה ישראלית שמציעה תוספים ופלטפורמות לניהול אתרים, בעיקר במערכת וורדפרס. לטענתה, אלמנטור כופה על צרכנים חידוש מנוי אוטומטי ללא קבלת הסכמה מראש, בניגוד לחוק הגנת הצרכן ולחוק החוזים האחידים. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אך אלמנטור ביקשה להעביר את ההליך למחוז תל אביב, בטענה לתניית שיפוט ייחודית בהסכם ההתקשרות. הבקשה להעברת ההליך עמדה במרכז החלטתה של השופטת יעל מושקוביץ, שקיבלה את עמדת המשיבה והורתה להעביר את הדיון למחוז תל אביב, תוך שהיא בוחנת לעומק את שאלת הסמכות המקומית בהליכים ייצוגיים, בפרט כשמדובר בסחר מקוון.
המבקשת טענה כי מדובר בשירותים הניתנים באינטרנט ולכן הסמכות המקומית מוקנית לכל בית משפט. היא הדגישה כי אלמנטור היא חברה גלובלית, והוסיפה כי חוקי הסחר והפרסום המקוון גוברים על תניית שיפוט קבועה מראש. עוד נטען כי מקום מגוריה בעת ההצטרפות לשירות היה בהוד השרון, שנמצאת במחוז מרכז, שם גם רשומה כתובתה במערכות החברה וברשויות המס. לדבריה, גם אם תידחה הטענה בדבר סחר באינטרנט, יש לראות בתניית השיפוט תנאי מקפח שהוסתר בלשון אנגלית ושהלקוח הסביר כלל לא שם לב לקיומו.
אלמנטור השיבה כי יש להחיל את תניית השיפוט במלואה, וכי ההסכם ברור ומקנה בלעדיות לבתי המשפט בתל אביב. היא דחתה את האפשרות לראות במבקשת עוסק פרטי לצורכי סמכות, והדגישה כי אין כל הרתעה או קושי משמעותי מבחינתה של המבקשת, שהיא עצמה מתגוררת בתל אביב.
"מהות השירות כולו היא פעילות באינטרנט"
השופטת מושקוביץ פתחה את הדיון בקביעת המסגרת הנורמטיבית, תוך הפניה לחוק תובענות ייצוגיות ולתקנות סדר הדין האזרחי החדשות. לדבריה, תקנה 7(ב) קובעת כי תביעה בשל סחר באינטרנט יכולה להיות מוגשת במקום מגוריו או עסקו של התובע או הנתבע, אך כשמדובר בעוסק, נדרש להגיש את התביעה דווקא לפי מקום הנתבע בלבד. במקרה הנדון, קבעה השופטת, אמנם יש כאן תביעה הנוגעת לסחר באינטרנט, שכן "השירות שנרכש הוא תוספים, פלטפורמות וכלי עזר לעיצוב וניהול אתרים באינטרנט... הזירה המרכזית בה התבצעה העסקה היא האינטרנט... ומהות השירות כולו היא פעילות באינטרנט". עם זאת, העובדה שמדובר בהליך ייצוגי משנה את נקודת המבט.
השופטת קבעה כי תניית השיפוט בהסכם ההתקשרות בין הצדדים היא ייחודית, אף שהמשיבה שמרה לעצמה זכות לפנות לערכאות בכל העולם בענייני צווים זמניים. בהסכם צוין במפורש כי, "The parties consent to the exclusive jurisdiction of the courts of Tel Aviv, Israel", לשון המעידה על בלעדיות. טענת המבקשת שלפיה מדובר בתנייה מקפחת, נדחתה. לדברי השופטת בהחלטה שפורסמה, "תניית שיפוט בתל אביב עלולה להרתיעה? קשה להסכין עם קביעה כזו, כאשר המבקשת מתגוררת בתל אביב ומקום עיסוקה בהוד השרון, המרוחקת פחות מהמחוז המרכזי".
