מרקורי יוצאת עם אסטרטגיה שתזרז ישום סרבנס אוקסלי
מרקורי אינטראקטיב, העוסקת באופטימיזציה של טכנולוגיה לעסקים (BTO), חשפה היום אסטרטגיה שנועדה לסייע ללקוחות לכונן גישה בת-קיימא לניהול יוזמות ציות לתקנות באמצעות נהלי BTO אפקטיביים. עוד הכריזה מרקורי על מערך מאיצים לציות וניהול שירותי IT.
מערך זה מכיל את הנהלים המומלצים והתוכנות שיסייעו ללקוחות למכן תהליכים מרכזיים, אמצעי בקרה ופעילויות הדרושות ליישום חוק סרבנס אוקסלי. "ברור שדרישות הציות לתקנות יוצרות כיום רמה בלתי קבילה של עלויות וסיכונים עבור מחלקות IT ברחבי העולם," אמר סגן נשיא בכיר לפיתוח עסקי ומנהל מידע ראשי במרקורי, דייויד מרפי "הלקוחות פונים ל-BTO משום שהם זקוקים לגישה בת קיימא שתתמודד עם הדרישות המתמשכות לציות לתקנות."
מרקורי הודיעה על אסטרטגיית הציות המתמשך ועל היצע המוצרים המאיצים בתגובה לביקוש מצד הלקוחות לנהלים מומלצים וטכנולוגיות שיאפשרו להם לכונן גישה אוטומטית וניתנת לחזרה לניהול דרישות ציות כגון חוק סרבנס אוקסלי. גישה זו מפורטת במסמך החדש שפרסמה מרקורי: "מיטוב הציות: מיטוב טכנולוגיה לעסקים עבור חוק סרבנס-אוקסלי."
במסמך מוסבר כיצד אסטרטגיית BTO עוזרת ללקוחות לכונן גישה בת קיימא לציות באמצעות: מיכון תהליכי הציות, אמצעי הבקרה ושינויי ה-IT הקשורים אליהם. הערכת ההשפעה, העלויות והסיכונים של הציות ואת שינויי ה-IT הקשורים. ניהול פרויקטי ציות מהביקוש ולעד למערכת המבצעית. מדידת השינויים בתהליכים העסקיים ובאפקטיביות בקרת ה-IT כדי להבטיח עמידה בתקנות, כמו גם מדידה וניטור של התהליכים העסקיים והקונפיגורציות של המערכת המבצעית על מנת לעמוד בדרישות הציוד.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
