חוק שעות עבודה ומנוחה חל על מנהל בדרג ביניים
ע"ב 1280/01 רוזנשטיין מנחם נ. שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ, ניתן ביום 30.12.2004.
עובדות
מנחם הועסק בחברת שפיר (להלן – החברה), כהנדסאי ביצוע, מיום 16.11.1997 ועד ליום 24.2.2000 ללא חוזה עבודה בכתב.
התביעה היא לחיוב החברה בתשלום גמול שעות עבודה נוספות, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים לפוליסת ביטוח מנהלים ופיצויי ההלנה בגין רכיבים אלה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק
מנחם עמד בנטל להוכיח עבודה בשעות נוספות, שניתן לכמתן, ולכן יש לבחון האם, כטענת החברה, החזיק מנחם בתפקיד ניהולי או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי על פי סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - החוק), או לחילופין, האם תנאי עבודתו ונסיבותיה לא אפשרו לחברה כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו, על פי סעיף 30 (א)(6) לחוק, ועל כן לא חל עליו החוק.
התואר מנהל כולל בתוכו סממנים אחדים, ובניהם מתן סמכויות לארגון פעולות המפעל ובכלל זה מתן הוראות לעובדים אחרים ופיקוח על עבודתם. התפקיד מקנה חופש פעולה עצמאות, מעמד בכיר במבנה החברה, ושכר של מנהל ולא של עובד. מנהל הוא מי שקובע את מדיניות המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לידי ביצוע ויש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה. תפקיד הנהלה אינו מתייחס למנהל בדרג הזוטר, או מי שנמנה על דרג ביניים של המפעל אלא מדובר במנהל בכיר. מנהל בכיר הוא לדוגמא מנכ"ל המפעל, חברי ההנהלה המצומצת, מנהלי האגפים הראשיים. באשר לבחינת התנאי באם התפקיד דורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ההלכה הפסוקה היא כי הבחינה תיעשה לפי קנה מידה אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.
במקרה זה, תפקידו של מנחם היה תפקיד מדרג מנהל ביניים. אמנם, מתוקף תפקידו הוא היה אחראי על ביצוע מדיניות ההנהלה הבכירה, כפי שהועברה אליו על ידי מנהל הפרוייקטים הממונה עליו, וכן היה אחראי על פיקוח גמר ביצוע נאות מבחינה מקצועית, אלא, שלמנחם לא היתה עצמאות רבה וחופש פעולה בנוגע לעיצוב והתאמה של אותה המדיניות בשטח. מנחם פעל באופן צמוד אל לוח הזמנים היומי, שבמסגרתו נקבעו לו על ידי מנהל הפרוייקט הממונה עליו הפעולות שעליו היה לבצע באותו היום ולפקח על טיב ביצוען. למנחם גם לא היתה סמכות לבצע הסכמים עם קבלנים, לרבות הטיפול בנושאים הפיננסיים. מנחם לא יכול היה לקבל או לפטר עובדים ולא נדרש להשתתף בישיבות ההנהלה הראשית.
בנוסף, מנחם נדרש להעביר כרטיס נוכחות מגנטי בכניסה וביציאה מאתר העבודה, מנחם ביצע פעולות בכפוף להוראות שקיבל ממנהל הפרוייקט, מנחם נדרש להעביר למנהל הפרוייקט דיווחים בזמן אמת על התקדמותו במשך היום ודיווח בסוף כל יום עבודה באמצעות פלאפון או מכשיר קשר. אשר על כן, לא הוכח קיומו של החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק.
גם באשר לחריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק הדן בעובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח עליהם, לא הורם הנטל על ידי החברה להוכחת קיומו. החוק מדבר על אפשרות פיקוח על שעות העבודה והמנוחה, ולא פיקוח על העבודה.
עבודה מחוץ לחצרים של מפעל כשלעצמה, אינה בדרך כלל עבודה שבה נשללת מהמעביד כל אפשרות פיקוח על שעות עבודתו של העובד והבחינה תיעשה על פי תנאי העבודה, נסיבותיה והעובדות לגופו של כל עניין ועניין. די להראות שהפיקוח על שעות העבודה הינו אפשרי ואין דרישה להפעלת הפיקוח בפועל. במקרה זה, לחברה היתה אפשרות לפקח על שעות עבודתו של מנחם.
כפועל יוצא מהמחלוקת שהתעוררה בין הצדדים באשר לעצם תחולתו של החוק על מנחם, מחלוקת שהיה בה ממש, יש מקום להפחתתם של פיצויי ההלנה, כך שהתשלום תמורת העבודה בשעות נוספות ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.
סוף דבר - התביעה התקבלה בחלקה. החברה תישא בהוצאות מנחם בסך כולל של 5,000 ש"ח.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
