IBI: מחלת החידלון - פוטנציאל הכנסות למכתשים אגן

האנליסט יובל זעירא מעריך, כי מכתשים אגן תוכל לרשום מכירות בהיקף של 30 עד 40 מיליון דולר בסיכון שנת 2005, בזכות התפשטות המחלה מעבר לצפוי. מותיר למניה המלצת "קנייה" במחיר יעד של 30 שקל
חזי שטרנליכט |

האנליסט יובל זעירא ממחלקת המחקר של פועלים IBI מפרסם היום סקירה שמציין כי גוברים הסיכויים, לפי הערכות שיצאו בשבוע שעבר, כי מחלת "חלדון הסויה" (או soybean rust) עשויה לתפוס מקום רחב מכפי שניתן היה להעריך עד לאחרונה. הוא מותיר למניה המלצת "קנייה" במחיר יעד של 30 שקל.

את הדברים הביא זעירא לפי מאמר אשר נכתב ב-Dow Jones Newswires. במאר מציינים כי ניתן לראות בארה"ב תנאי מזג אויר אשר עשויים לעודד את התפשטות המחלה. ניצני המחלה נתגלו ב-9 מדינות בארה"ב.

עדיין לא ברור האם המחלה תשרוד את החורף והאם היא תגיע למדינות הסויה הגדולות. הערכות של התעשייה הן שההכנסות ממקור זה בארה"ב יכולות להגיע עד ל-300 מיליון דולר. אם

תהיה התפשטות משמעותית של המחלה היקף המכירות יכול לגדול בצורה משמעותית.

זעירא מציין כי מכתשים אגן נערכת בכל מקרה לאפשרות של מכירות מוגברות בתחום ה-soybean rust בארה"ב ולשם כך חתמה לאחרונה הסכם הפצה עם Bayer. ההערכות הן כי מכתשים אגן תוכל למכור בכ-30 עד 40 מיליון דולר ב-2005. לפי שוק כולל שינוע בין 200 עד 300 מיליון דולר.

הכנסות שוק ההדברה כולו ממחלת ה-soybean rust בברזיל בלבד, צפוי השוק לעמוד על כ-650 מיליון דולר. זו תהיה שנה נוספת שבה תהנה מכתשים אגן, כמו גם שחקניות נוספות, ממכירות לשוק זה, מציין זעירא. בסה"כ צפויה החברה ליהנות בברזיל ובארה"ב ממכירות של כ-100 מיליון דולר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.