הגזירה של בר-און - מנקודת מבטו של העובד
נכון להיום, קרן השתלמות לדעתי היא אחת ההטבות היותר טובות שמעסיק יכול להעניק לעובדיו. המעסיק מפריש 7.5% מגובה השכר ברוטו של העובד, העובד מוסיף 2.5% מהשכר ברוטו וכך בכל חודש העובד חוסך 10% מגובה שכרו החודשי ברוטו ומקבל את הכסף בתום 6 שנים כסכום נטו ללא מיסוי. במהלך אותן 6 שנים העובד משלם אמנם כאחוז וחצי דמי ניהול אך בינתיים הקרן גם משקיעה את הכסף והתשואה (אם יש) מתווספת לחסכון.
חסכון זה בשונה מביטוחי מנהלים וקרנות פנסיה אינו מיועד לגיל פרישה או למקרים מצערים כמו אובדן כושר עבודה. הוא מאפשר לעובד שחסך בקרן השתלמות סכום כסף למימוש מטרות וחלומות, כמו שיפוץ דירה, החלפת רכב, מסיבת בר מצווה לילד, טיול לחו"ל ועוד כהנה וכהנה.
הקרנות ממליצות לעובדים להמשיך את הקרן גם לאחר 6 שנים אם אינם חייבים את הכסף במועד הפירעון כיון שגם הרווחים פטורים ממס.
כיום התקרה הפטורה ממס היא עד שכר של 15,712 לחודש (ובשנתי 188,544 ש"ח). במקרה של שכר גבוה מהתקרה הפטורה העובד ישלם מס על החלק מעבר לתקרה כבר במועד ההפקדה. במקרה של שכר גבוה מסכום זה לעיתים המעסיק מאפשר לעובד בחירה אם להפקיד את ההפרשה מעל הסכום הפטור לקרן או ישירות לשכר. כיון שאין שום הטבת מס (אפילו לא על הרווחים שהקרן תשא במקרה זה) העובד בד"כ יעדיף את ההפרשה ישירות לשכר כיון שאז יכול להשקיע גם באפיקים אחרים או לחילופין להשתמש בכסף הזה.
תכניתו של רוני בראון לבטל את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות על מנת להפחית את שיעורי מס הכנסה בעצם מבטלת לחלוטין את המשמעות של קרנות ההשתלמות.
לדעתי, במידה ולא יהיה פטור ממס, העובדים יבחרו שלא להמשיך לחסוך בקרנות השתלמות כיון שההטבה נעלמת ואז המשמעות של הקרנות היא כמו כל אפיק חסכון/השקעה אחר. הם יעדיפו לקבל את תוספת המעסיק (7.5%) ישירות לשכר.
בד"כ, המדינה מעודדת את הציבור לחסוך. בתכנית זו אין עידוד לחסכון, נהפוך הוא, עדיף לקבל את הכסף עכשיו ולא בעוד 6 שנים (אולי עד אז יהיו עוד גזירות??).
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
