כשאתם שומעים על המגזר הציבורי השמן, זה שלא פיטר עובדים בתקופת הקורונה בעוד במגזר הפרטי אנשים רבים נזרקו ממקום עבודתם, אתם לרוב חושבים על משרדי הממשלה עצמם וגופים ציבוריים. אבל למגזר הציבורי יש שלוחות במקומות נוספים. אחת מהשלוחות הבולטות היא השלוחה של החברות הממשלתיות.

חברה ממשלתית היא  אוקסימורון. מצד אחד "חברה" שבהגדרה אמורה למקסם את הרווח שלה לבעלי המניות. מצד שני "ממשלתית" ואנחנו יודעים שכל מה שממשלתי-ציבורי, כל מה שהממשלה נוגעת בו, לא יכול להיות יעיל, לא יכול להיות מכוון רווחים. יש פוליטיקה, יש וועדים, יש אינטרסים אחרים ממיקסום השורה תחתונה.

אחת החברות הממשלתיות הגדולות אצלנו היא רכבת ישראל שהיא גם אחת מהחברות עם תקציבי הפיתוח הגדולים ביותר – מיליארדים רבים. זו החברה שאמורה לסדר לנו תחבורה מהירה, אמינה  ומדויקת מנקודה לנקודה.

החברה הזו גייסה אגרות חוב מהציבור, שזה כבר עניין שמעורר תמיהות - האם זה חוב ממשלתי? אחרי הכל בעל הבית ברכבת הוא המדינה. האם החוב הזה הוא חלק מהחוב הממשלתי שרשום ב"מאזני" הממשלה? ואם המדינה היא בעלת הבית, האם האג"ח בטוח? מסתבר שלמרות שנראה שכן, זה לא בהכרח (ראו מקרה אגרסקו); ובכלל – למה חברה ממשלתית מגייסת מהציבור, יש לה גם כך כסף ציבורי שזורם אליה מהמדינה?

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלא שעניין גיוס החוב הוא "אישו קטן". הסיפורים הגדולים מוצגים לראווה בדוחות הכספיים של החברה. נתחיל ממצבת העובדים - כמות העובדים ברכבת בשנת 2020 גדלה. בסוף 2020 עובדים ברכבת 4,031 עובדים בעוד שבסוף 2019 כמות העובדים היא 3,837 עובדים. עלייה של 194 עובדים.

קראתי ונזכרתי מיד באמירה של ישראל כ"ץ בעיצומו של משבר הקורונה שלא יפוטרו עובדים במגזר הציבורי כדי לא להחריף את המשבר הכלכלי. אז זהו – לא רק שלא פוטרו עובדים אלא שיש מקומות שגייסו עובדים. זאת ממש ערבות הדדית, זה ממש להיכנס מתחת לאלונקה. זה לראות את השכנים שעבדו במגזר הפרטי יושבים בבית בחל"ת או מפוטרים ואת העובדים במגזר הציבורי ממשיכים כרגיל. תקופת הקורונה נתנה הזדמנות פז למדינה להתייעל, לעשות את הדבר הנכון מבחינה כלכלית, להוריד שומנים ולהשתמש בתקציב בשביל כולם – גם לאלו במגזר הפרטי שאיבדו את העבודה שלהם. אבל לא אצלנו – כאן יש ממשלה שתומכת ושומרת על העובדים במגזר שלה. אולי זו פוליטיקה, אולי זה פחד להיכנס לעובי הקורה, אבל מי שמשלם את המחיר זה המגזר הפרטי.

אז הרכבת הגדילה עובדים בקורונה, אבל זו עדיין לא הפואנטה - היא הגדילה עובדים בשעה שהיקף הנסיעה ברכבת ירד. לא סתם ירד – צנח ב-65%. מה עושה עסק שהפעילות שלו צונחת ב-65%? מתייעל, מפטר, מוריד שכר, בטח שלא מגדיל עובדים.

• אקזיט של מילארד שקל על ההשקעה במניית הבורסה
• אהרון פרנקל מגדיל שוב את אחזקתו בתמר פטרוליום – נותר ללא מתחרים בקרב על השליטה אחרי שרק אתמול ר
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המדדים ירדו 2% במחזור של 4.2 מיליארד שקל - ת"א סימנה את...

ועכשיו מגיעים לפואנטה. ההכנסות של הרכבת לא תלויות בהיקף ההסעות ובהיקף התעבורה. נשמע מוזר – עסק מכניס יותר ככל שהוא פועל ומוכר יותר בתחום עיסוקו. לא בחברה המוזרה הזו – המדינה והרכבת התקשרו כבר מזמן בהסכם שלפיו הרכבת מקבלת מדי שנה סכום עתק מהמדינה שנרשם כהכנסה והוא נובע בעצם מכך שמדובר בחברה ממשלתית שלא יכולה לעמוד על הרגליים בעצמה ובאינטרס הנכון של הממשלה לקדם את הפעילות הזו לטובת הציבור. המדינה מזרימה כל שנה סכומי עתק תחת סעיף דמי הפעלה. אבל המדהים הוא שהמדינה הזרימה הרבה יותר בשנת 2020 מאשר ב-2019 – קרוב ל-2 מיליארד שקל, 400 מיליון שקל יותר מבשנה קודמת.

התמיכה הממשלתית גורמת לכך שבשורה התחתונה הרכבת מרוויחה. לא רווח מדהים, אבל בשנתיים האחרונות הרכבת מרוויחה מעל 30 מיליון שקל. זה בכלל רווח? אם הוא נובע מנוסחה של תמיכה ממשלתית, אז מה הפעילות העסקית האמיתית ומה משמעות הרווח? זה סוג של ישראבלוף. 

ואם אין משמעות לרווח ולדוחות הכספיים בכלל, אז מה המשמעות של אגרות החוב של הרכבת? זה מחדד עוד יותר את הבעייתיות של אגרות חוב של חברה ציבורית.

ועכשיו מגיעים לקינוח. נסיים בבדיחה. הבעיה היא שהבדיחה על חשבוננו. הרכבת היא גוף עם תקציבי ענק – מסילות, קרונות, פרויקט תשתיות. מדובר במיליארדי שקלים. הרכבת היא גוף עם מספרים מאוד גדולים – הכנסות של מעל 2 מיליארד שקל ואלפי עובדים. הרכבת היא גוף עם הזמנות עתק – פרויקטים, קרונות ועוד. אחת ההזמנות היתה מסימנס לקרונות. הזמנה של 3.2 מיליארד שקל. כסף גדול.

עברו 3 שנים ואז הסתבר שההזמנה (לא ברור אם כולה) היא לקרונות שלא מתאימים לגובה הרציף. מה הכוונה? תדמיינו שכשאתם נכנסים למעלית יש "מדרגה" ולא חיבור אופקי וטבעי. כן, צודקים, אנחנו ניפול, ואכן נפלנו – 4,000 עובדים ואף אחד לא עלה על המחדל הזה. ככה זה כשהכסף הוא ציבורי, ככה זה כשיש כנראה אחראים, אבל אין אשמים.