התחתנה 25 ימים לפני פטירת בעלה ותקבל מחצית מהירושה; איך זה הגיוני?
בדיונים בבתי המשפט בסכסוכי ירושה אנחנו נתקלים לעיתים במקרים נדירים, אבל מקרה בו אישה התחתנה רק 25 ימים לפני שבעלה נפטר, הוא מקרה נדיר בסכסוכי ירושות בבתי המשפט בישראל.
תחילתו של הסיפור באישה שהתחתנה עם אדם לו ילדים מנישואיו הראשונים. לאחר 25 ימים מיום החתונה הוא נפטר והאישה ירשה מחצית מעזבונו, לאחר פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה.
סגן הנשיא שאול שוחט והשופטים עינת רביד ונפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דנו לאחרונה בערעור של ילדיו של המנוח שבקשו לשלול את זכותה של אלמנת אביהם לרשת אותו וזאת מכוח הסכם הממון שנחתם בין השניים לפני נישואיהם.
בני הזוג חתמו על הסכם ממון שקבע הסדר של הפרדה רכושית מלאה ביניהם, כך שרכושו של כל אחד מהם יישאר שלו, גם במהלך חיי הנישואין וגם במקרה של פקיעתם עקב גירושין או מוות.
- הבטיחו להם תשואה של 8.7% בלי סיכון והכסף נעלם
- "הלך הכסף": המשקיעים בקבוצת הנדל"ן פרסונל בצרות, מה יקבע ביה"מ?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר פחות מחודש אירעה טרגדיה, 25 ימים בלבד מיום החתונה – נפטר הבעל וזאת מבלי להותיר אחריו צוואה. אשתו הטרייה הפכה תוך פחות מחודש לאלמנתו והגישה בקשה לצו ירושה במסגרתה יוצהר כי היא זכאית למחצית מעיזבונו של בעלה המנוח, שכמובן נצבר לפני נישואיהם. שלושת ילדיו של המנוח הגישו התנגדו לבקשה וטענו כי לא מגיע לאלמנה דבר מנכסי אביהם המנוח.
בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת האלמנה
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המערערים למתן צו ירושה אחר עיזבון אביהם המנוח, ונתן צו ירושה שקבע כי האלמנה שהתחתנה איתו 25 ימים בלבד לפני מותו תירש מחצית מעיזבונו.
ילדיו של המנוח, ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטענו כי בהסכם הממון יש הוראה מפורשת שלא מעניקה לאלמנה דבר מרכושו של אביהם המנוח. לא בחייו ולא במותו, והוראה זו גוברת על הוראות חוק הירושה.
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
המערערים טענו שתי טענות שנסמכות על הסכם ממון שנחתם בין המנוח לבין המשיבה, לפני נישואיהם, בפני נוטריון, בסוף חודש נובמבר בשנת 2021.
המערערים טענו כי הסכם הממון כולל תניה ירושתית מדירה שיש בה כדי לגבור על הוראות הירושה על פי דין שבחוק הירושה ולשלול מהמשיבה את זכותה לרשת. בנוסף טענו כי יש לראות בהסכם הממון, על הוראותיו, צוואה בפני רשות וצוואה בכתב. השופט שוחט שכתב את פסק הדין קבע כי דין הערעור להידחות.
השופט שוחט ציין כי אומנם "ניתן להבין את מורת רוחם של המערערים מהתוצאה. אשת אביהם, לו נישאה 25 ימים בלבד לפני מותו, יורשת מחצית מעיזבונו אך זוהי התוצאה המתחייבת מהוראות הדין" ( כאשר אין צוואה).
האם ניתן לראות בהסכם הממון צוואה?
השופט שוחט ציין כי על מנת להידרש בכלל לטענה כי הסכם ממון גובר על הוראות הדין או לטענה כי יש לראות בהסכם ממון צוואה יש צורך שתימצא בו הוראה ירושתית ברורה.
השופט ציין כי מדובר בתנאי הכרחי אחרת דין הערעור להידחות על הסף.
השופט ציין כי יש אין צורך להרחיב בעובדה כי יש צורך בהוראה ירושתית במסמך שמתקרא צוואה, על מנת שיוכר כצוואה. הוראה כזו יכול שתהיה הוראה מנחילה ויש שיאמרו גם הוראה מדירה, כך גם לגבי הסכם ממון שמתיימר לגבור על הוראות הירושה על פי דין. השופט קבע כי אין הוראה כזאת בהסכם הממון שלפנינו.
המערערים ביקוש לראות בחלק מסעיפי הסכם הממון הוראה ירושתית. כך בסעיף 5 נכתב: "הוראות הסכם זה נועדו למנוע מחלוקת, הן במהלך החיים המשותפים של הצדדים והן במקרה של סיומם של החיים המשותפים, מכל סיבה שהיא".
בנוסף נכתב: "בכל הנוגע לנכסים ולזכויות של כל אחד מהצדדים, ובכלל זאת הנכסים והזכויות תחולנה ההוראות הבאות: כל צד יהיה רשאי לעשות כל פעולה או עסקה בכל אחד מהנכסים או הזכויות הנמצאים בבעלותו הבלעדית, ובכלל זאת על דרך של מכירה, העברה, הענקה, שעבוד, השכרה, מסירה או המחאה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בין לצד ג' כלשהו ובין למי מילדיהם של הצדדים, ללא צורך בהסכמת הצד השני.
כמו כן נכתב בהסכם כי "כל החובות וההתחייבויות שנוצרו או נצברו על ידי אחד מהצדדים, בארץ או בחו"ל, יוותרו בבעלותו המלאה והבלעדית של אותו צד, והוא יהיה האחראי הבלעדי בגין אותם חובות והתחייבויות אמורים. הוראות סעיף זה יחולו בין הצדדים לאורך חייהם המשותפים ואף במקרה של סיומם של החיים המשותפים, מכל סיבה שהיא".
הסכם הממון לא כולל הוראות ירושתיות
השופט שוחט קבע כי "ההוראות בהסכם עליהן נסמכים המערערים, ביחד ולחוד, אינן הוראות ירושתיות. כל ההוראות כולן נוגעות לשמירת עיקרון ההפרדה הרכושית עליו הסכימו המנוח והמשיבה הן בחייהם הן לאחר מיתה.
"כמו שבמקרה של פרידה בן הזוג לא יוכל לתבוע, מכוח חיי הנישואין, שיתוף ברכוש כלשהו, כך גם יורשיו של בן הזוג האחד שהלך לעולמו לא יוכלו לעשות כן ביחס לרכוש של בן הזוג שנותר בחיים. הם לא יוכלו לטעון, כיורשיו שנכנסו לנעליו, לעניין הזכויות והחובות הנובעים מהסכם הממון".
כמו כן ציין השופט כי "אין בהסכם הממון, ולו ברמז, הוראה ירושתית מנחילה. אין גם הוראה שמדירה את המשיבה. כמו כן ציין כי "הסכם הממון שותק בכל הנוגע לרצון מי מבני הזוג להקנות או שלא להקנות לבן הזוג שנותר בחיים חלק מעיזבונו במקרה של פטירה, חלק אחר ממה שמגיע לו כיורש על פי דין או בכלל. ודוקו!
השופט ציין כי "אין נפקא מינה לעניין זה אם חיי הנישואין באו לסיומם עקב הפטירה 25 ימים בלבד לאחר שהחלו או 25 שנים של חיי משפחה טובים ומאושרים".
השופט בעצם אומר בפסק הדין כי אינו מתרגש ממשך הזמן הקצר של הנישואין, חוק הירושה אינו נותן משקל לכמות הזמן בו היו בני זוג נשואים. אם מדובר בזוג נשוי אזי בן הזוג שנותר בחיים יורש ובהיעדר צוואה הוא זכאי למחצית מהעיזבון.
בנוסף, ציין השופט כי על מנת לתת תוקף לצוואה מדירה, חייבת ההוראה להיות הוראה מפורשת ולפרט בה אם ההדרה היא מכל העיזבון או מחלק מהעיזבון או ממנה מהעיזבון.
השופט שוחט קבע כי הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש מירושתו אינה חוקית. השופט ציין, "בהסכם ממון? בפסיקה, כמו גם אליבא דכל הכותבים בנושא והסוברים כי ניתן לכלול הסדרים ייחודיים למקרה מוות בהסכם ממון, הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש מירושתו אינה בת תוקף.
השופט קבע כי גם לפי עמדת המערערים כי הסכם הממון מדיר את המשיבה מהירושה, הרי שלפי הפסיקה מדובר בהסדר חסר תוקף. להבחין בין הוראה "מעניקה" בהסכם ממון, שהינה תקפה, לבין הוראה "מדירה" שהינה חסרת תוקף. השופט קבע כי ניסיון ילדיו של המנוח למנוע מהאלמנה לזכות בחלקה בירושה באמצעות הוראות הסכם ממון נדון לכישלון מראש.
השופט שאול שוחט פסק כי הוא דוחה את עתירת ילדיו של המנוח וקובע כי צו הירושה יוותר על כנו והאלמנה תירש מחצית מעזבונו של המנוח. בנוסף, ילדי המנוח חויבו לשלם הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים עינת רביד ונפתלי שילה שישבו בהרכב הצטרפו לפסק הדין.
- 4.אזרח המום 01/07/2023 16:53הגב לתגובה זואיך קבעו כך השופטים?! האם פסיקה זו מעוגנת בחוק, או מעוגנת בפסיקה אחרת מוזרה ככל שתהיה.רצונו הכתוב הברור של המנוח בטל לחלוטין!? השופטים יחליטו נגד רצונו!!לא כל אזרח צריך ללמוד משפטים על מנת להבהיר את רצונו וכוונותיו.
- 3.אלי 01/07/2023 10:55הגב לתגובה זואם הזוג עשו הסכם ממון הם או אחד מהם רצה שתהיה הפרדה ברכוש.בהחלט אין קשר לזמן שהם היו נישואים אפילו אם זה שעה אחת אבל הסכם הממון נועד לעשות את ההפרדה מה ששלי שלי ומה ששלך שלך גם בחיי וגם במותי.עצוב שאדם שדאג לעשות הסכם ממון צריך לדאוג גם לצו ירושה.בהחלט החלטה הזויה של השופט
- 2.סטטיסטיקאית 25/06/2023 21:25הגב לתגובה זוולשופטים לא נותרה ברירה אלא לפסוק לפי החוקים הקיימים. הם לא אמורים לבצע כוונות אלא הוראות מפורשות שנכתבו בצורה מקובלת חוקית. בעתיד אנשים שזה חשוב להם ילמדו מהמקרה הזה ויערכו גם צוואה ולא רק הסכם ממון. למשפחה הזאת זה כבר לא יעזור.
- 1.עצוב,מסתבר שבכל צעד בחיים צריך עו"ד צמוד (ל"ת)חיים 25/06/2023 18:51הגב לתגובה זו
- בני גור 25/06/2023 23:55הגב לתגובה זוהתרשל בתפקידו, ראה איך המנוח נראה, והיה צריך להכין לו באותו מעמד צוואה.
- יורם 25/06/2023 23:34הגב לתגובה זומעניין שכאן אין עילת סבירות - כנראה שהשימוש בה הוא לפי חשק או צבע העור של הנתבע

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
