בית המשפט
צילום: Pixbay

התחתנה 25 ימים לפני פטירת בעלה ותקבל מחצית מהירושה; איך זה הגיוני?

ירושת המיליונים; שלושת ילדיו של מנוח ערערו לבית המשפט המחוזי בדרישה כי יבטל את צו הירושה שהעניק לאלמנתו מחצית מעזבונו לאחר שנפטר ללא צוואה. ילדיו טענו כי אביהם חתם על הסכם ממון עם אשתו להפרדת רכושם, ומשכך האלמנה לא אמורה לקבל דבר. האלמנה טענה כי היא זכאית למחצית מהעזבון. כיצד נימק בית המשפט את החלטתו?
נחמן שפירא | (6)

בדיונים בבתי המשפט בסכסוכי ירושה אנחנו נתקלים לעיתים במקרים נדירים, אבל מקרה בו אישה התחתנה רק 25 ימים לפני שבעלה נפטר, הוא מקרה נדיר בסכסוכי ירושות בבתי המשפט בישראל.

 

תחילתו של הסיפור באישה שהתחתנה עם אדם לו ילדים מנישואיו הראשונים. לאחר 25 ימים מיום החתונה הוא נפטר והאישה ירשה מחצית מעזבונו, לאחר פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה.

 

סגן הנשיא שאול שוחט והשופטים עינת רביד ונפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דנו לאחרונה בערעור של ילדיו של המנוח שבקשו לשלול את זכותה של אלמנת אביהם לרשת אותו וזאת מכוח הסכם הממון שנחתם בין השניים לפני נישואיהם.

 

בני הזוג חתמו  על הסכם ממון שקבע הסדר של הפרדה רכושית מלאה ביניהם, כך שרכושו של כל אחד מהם יישאר שלו, גם במהלך חיי הנישואין וגם במקרה של פקיעתם עקב גירושין או מוות.

לאחר פחות מחודש אירעה טרגדיה, 25 ימים בלבד מיום החתונה – נפטר הבעל וזאת מבלי להותיר אחריו צוואה. אשתו הטרייה הפכה תוך פחות מחודש לאלמנתו והגישה בקשה לצו ירושה במסגרתה יוצהר כי היא זכאית למחצית מעיזבונו של בעלה המנוח, שכמובן נצבר לפני נישואיהם.  שלושת ילדיו של המנוח הגישו התנגדו לבקשה וטענו כי לא מגיע לאלמנה דבר מנכסי אביהם המנוח.

בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת האלמנה

 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המערערים למתן צו ירושה אחר עיזבון אביהם המנוח, ונתן צו ירושה שקבע כי האלמנה שהתחתנה איתו 25 ימים בלבד לפני מותו תירש מחצית מעיזבונו.

ילדיו של המנוח, ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטענו כי בהסכם הממון יש הוראה מפורשת שלא מעניקה לאלמנה דבר מרכושו של אביהם המנוח.  לא בחייו ולא במותו, והוראה זו גוברת על הוראות חוק הירושה.

קיראו עוד ב"משפט"

 

המערערים טענו שתי טענות שנסמכות על הסכם ממון שנחתם בין המנוח לבין המשיבה, לפני נישואיהם, בפני נוטריון, בסוף חודש נובמבר בשנת 2021.

המערערים טענו כי הסכם הממון כולל תניה ירושתית מדירה שיש בה כדי לגבור על הוראות הירושה על פי דין שבחוק הירושה ולשלול מהמשיבה את זכותה לרשת. בנוסף טענו כי יש לראות בהסכם הממון, על הוראותיו, צוואה בפני רשות וצוואה בכתב. השופט שוחט שכתב את פסק הדין קבע כי דין הערעור להידחות.

השופט שוחט ציין כי אומנם  "ניתן להבין את מורת רוחם של המערערים מהתוצאה. אשת אביהם, לו נישאה 25 ימים בלבד לפני מותו, יורשת מחצית מעיזבונו אך זוהי התוצאה המתחייבת מהוראות הדין" ( כאשר אין צוואה).

 

האם ניתן לראות בהסכם הממון צוואה?

 

השופט שוחט ציין כי על מנת להידרש בכלל לטענה כי הסכם ממון גובר על הוראות הדין או לטענה כי יש לראות בהסכם ממון צוואה יש צורך שתימצא בו הוראה ירושתית ברורה.

השופט ציין כי מדובר בתנאי הכרחי אחרת דין הערעור להידחות על הסף.

השופט ציין כי יש אין צורך להרחיב בעובדה כי יש צורך בהוראה ירושתית במסמך שמתקרא צוואה, על מנת שיוכר כצוואה. הוראה כזו יכול שתהיה הוראה מנחילה ויש שיאמרו גם הוראה מדירה, כך גם לגבי הסכם ממון שמתיימר לגבור על הוראות הירושה על פי דין. השופט קבע כי אין הוראה כזאת בהסכם הממון שלפנינו.

 

המערערים ביקוש לראות בחלק מסעיפי הסכם הממון הוראה ירושתית. כך בסעיף 5 נכתב: "הוראות הסכם זה נועדו למנוע מחלוקת, הן במהלך החיים המשותפים של הצדדים והן במקרה של סיומם של החיים המשותפים, מכל סיבה שהיא".

בנוסף נכתב: "בכל הנוגע לנכסים ולזכויות של כל אחד מהצדדים, ובכלל זאת הנכסים והזכויות תחולנה ההוראות הבאות: כל צד יהיה רשאי לעשות כל פעולה או עסקה בכל אחד מהנכסים או הזכויות הנמצאים בבעלותו הבלעדית, ובכלל זאת על דרך של מכירה, העברה, הענקה, שעבוד, השכרה, מסירה או המחאה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בין לצד ג' כלשהו ובין למי מילדיהם של הצדדים, ללא צורך בהסכמת הצד השני.

כמו כן נכתב בהסכם כי "כל החובות וההתחייבויות שנוצרו או נצברו על ידי אחד מהצדדים, בארץ או בחו"ל, יוותרו בבעלותו המלאה והבלעדית של אותו צד, והוא יהיה האחראי הבלעדי בגין אותם חובות והתחייבויות אמורים. הוראות סעיף זה יחולו בין הצדדים לאורך חייהם המשותפים ואף במקרה של סיומם של החיים המשותפים, מכל סיבה שהיא".

 

הסכם הממון לא כולל הוראות ירושתיות

השופט שוחט קבע כי "ההוראות בהסכם עליהן נסמכים המערערים, ביחד ולחוד, אינן הוראות ירושתיות. כל ההוראות כולן נוגעות לשמירת עיקרון ההפרדה הרכושית עליו הסכימו המנוח והמשיבה הן בחייהם הן לאחר מיתה.

"כמו שבמקרה של פרידה בן הזוג לא יוכל לתבוע, מכוח חיי הנישואין, שיתוף ברכוש כלשהו, כך גם יורשיו של בן הזוג האחד שהלך לעולמו לא יוכלו לעשות כן ביחס לרכוש של בן הזוג שנותר בחיים. הם לא יוכלו לטעון, כיורשיו שנכנסו לנעליו, לעניין הזכויות והחובות הנובעים מהסכם הממון".

כמו כן ציין השופט כי "אין בהסכם הממון, ולו ברמז, הוראה ירושתית מנחילה. אין גם הוראה שמדירה את המשיבה. כמו כן ציין כי "הסכם הממון שותק בכל הנוגע לרצון מי מבני הזוג להקנות או שלא להקנות לבן הזוג שנותר בחיים חלק מעיזבונו במקרה של פטירה, חלק אחר ממה שמגיע לו כיורש על פי דין או בכלל. ודוקו!

השופט ציין כי "אין נפקא מינה לעניין זה אם חיי הנישואין באו לסיומם עקב הפטירה 25 ימים בלבד לאחר שהחלו או 25 שנים של חיי משפחה טובים ומאושרים".

השופט בעצם אומר בפסק הדין כי אינו מתרגש ממשך הזמן הקצר של הנישואין, חוק הירושה אינו נותן משקל לכמות הזמן בו היו בני זוג נשואים. אם מדובר בזוג נשוי אזי בן הזוג שנותר בחיים יורש ובהיעדר צוואה הוא זכאי למחצית מהעיזבון.

בנוסף, ציין השופט כי על מנת לתת תוקף לצוואה מדירה, חייבת ההוראה להיות הוראה מפורשת ולפרט בה אם ההדרה היא מכל העיזבון או מחלק מהעיזבון או ממנה מהעיזבון.

השופט שוחט קבע כי הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש מירושתו אינה חוקית. השופט ציין, "בהסכם ממון? בפסיקה, כמו גם אליבא דכל הכותבים בנושא והסוברים כי ניתן לכלול הסדרים ייחודיים למקרה מוות בהסכם ממון, הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש מירושתו אינה בת תוקף.

 

השופט קבע כי גם לפי עמדת המערערים כי הסכם הממון מדיר את המשיבה מהירושה, הרי שלפי הפסיקה מדובר בהסדר חסר תוקף. להבחין בין הוראה "מעניקה" בהסכם ממון, שהינה תקפה, לבין הוראה "מדירה" שהינה חסרת תוקף. השופט קבע כי ניסיון ילדיו של המנוח למנוע מהאלמנה לזכות בחלקה בירושה באמצעות הוראות הסכם ממון נדון לכישלון מראש.

השופט שאול שוחט פסק כי הוא דוחה את עתירת ילדיו של המנוח וקובע כי צו הירושה יוותר על כנו והאלמנה תירש מחצית מעזבונו של המנוח. בנוסף, ילדי המנוח חויבו לשלם הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים עינת רביד ונפתלי שילה שישבו בהרכב הצטרפו לפסק הדין.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אזרח המום 01/07/2023 16:53
    הגב לתגובה זו
    איך קבעו כך השופטים?! האם פסיקה זו מעוגנת בחוק, או מעוגנת בפסיקה אחרת מוזרה ככל שתהיה.רצונו הכתוב הברור של המנוח בטל לחלוטין!? השופטים יחליטו נגד רצונו!!לא כל אזרח צריך ללמוד משפטים על מנת להבהיר את רצונו וכוונותיו.
  • 3.
    אלי 01/07/2023 10:55
    הגב לתגובה זו
    אם הזוג עשו הסכם ממון הם או אחד מהם רצה שתהיה הפרדה ברכוש.בהחלט אין קשר לזמן שהם היו נישואים אפילו אם זה שעה אחת אבל הסכם הממון נועד לעשות את ההפרדה מה ששלי שלי ומה ששלך שלך גם בחיי וגם במותי.עצוב שאדם שדאג לעשות הסכם ממון צריך לדאוג גם לצו ירושה.בהחלט החלטה הזויה של השופט
  • 2.
    סטטיסטיקאית 25/06/2023 21:25
    הגב לתגובה זו
    ולשופטים לא נותרה ברירה אלא לפסוק לפי החוקים הקיימים. הם לא אמורים לבצע כוונות אלא הוראות מפורשות שנכתבו בצורה מקובלת חוקית. בעתיד אנשים שזה חשוב להם ילמדו מהמקרה הזה ויערכו גם צוואה ולא רק הסכם ממון. למשפחה הזאת זה כבר לא יעזור.
  • 1.
    עצוב,מסתבר שבכל צעד בחיים צריך עו"ד צמוד (ל"ת)
    חיים 25/06/2023 18:51
    הגב לתגובה זו
  • בני גור 25/06/2023 23:55
    הגב לתגובה זו
    התרשל בתפקידו, ראה איך המנוח נראה, והיה צריך להכין לו באותו מעמד צוואה.
  • יורם 25/06/2023 23:34
    הגב לתגובה זו
    מעניין שכאן אין עילת סבירות - כנראה שהשימוש בה הוא לפי חשק או צבע העור של הנתבע
לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית

יורשי נכס ברעננה ביקשו לבחון את שוויו, אך מצאו עצמם מחויבים למכור אותו למציעים שזכו בהתמחרות.  השופטת יעל מושקוביץ קבעה כי נוצר הסכם מחייב, אף שהאחים חזרו בהם וסירבו לחתום.  התנהלותם במסגרת המכרז העידה על כוונת מכירה, והחוזה ייאכף, בצירוף שיערוך חלקי של יתרת התמורה עבור הבית
עוזי גרסטמן |

שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.

הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.

השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.

ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך

הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.

התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.

הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפי

האם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?

פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"

עוזי גרסטמן |

בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.

בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.

מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.

בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים

המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?

פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.