
"מקור ראשון" שילם פיצוי על ספאם, חזר לשלוח - וישלם שוב
בית המשפט לתביעות קטנות חייב את העיתון בפיצוי של 10,000 שקל לאחר שהמשיך לשלוח תקצירי כתבות במייל, על אף הסכם פשרה קודם. הרשם שמפל: "המונח 'תקלה טכנית נקודתית' הוא לא יותר מאוסף מלים שאין מאחוריהם ולא כלום"
זה סיפור שמוכיח שגם עיתון יומי לא חסין מפני תביעות ספאם, ושמי שלא לומד מטעויות העבר, עלול לשלם פעמיים. אופיר ארזי, שקיבל לתיבת המייל שלו תקצירי כתבות מהעיתון "מקור ראשון" כבר מ-2023, ניסה שוב ושוב להסיר את עצמו מרשימת הדיוור של העיתון, אך ללא הצלחה. בשלב מסוים הוא פנה באמצעות עורך דין, שלח מכתב התראה, ובדצמבר 2024 הצדדים אף הגיעו להסכם פשרה: העיתון פיצה אותו, הוא חתם על כתב סילוק, והכל היה אמור להסתיים.
אלא שבינואר 2025, חודש בלבד אחרי הפשרה, המיילים חזרו. 12 מיילים בסך הכל, שנשלחו לאותה כתובת דוא"ל בדיוק, בין ינואר ליוני 2025. ארזי הגיש תביעה קטנה על סכום של 13 אלף שקל - קצת יותר מאלף שקל לכל הודעה.
הנתבעת, העיתון מקור ראשון שותפות מוגבלת, ניסתה להתגונן בשלושה קווים: ראשית, טענה שמדובר בניוזלטר אינפורמטיבי ולא בספאם. שנית, שהמיילים נשלחו בשל "תקלה טכנית נקודתית". ושלישית, שהתובע יכול היה פשוט ללחוץ על כפתור "הסר" שמופיע בתחתית של כל מייל. הרשם הבכיר מיכאל שמפל מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דחה את כל שלוש הטענות, אחת אחרי השנייה.
לגבי הטענה שמדובר בניוזלטר ולא בפרסומת, הרשם שמפל לא השאיר מקום לספק. לדבריו, מדובר בכלי שיווקי שנועד לגרום לקורא לרכוש מנוי לעיתון, כלומר להוציא כספים. "כל טענה אחרת מצד הנתבעת היא היתממות", הוא קבע. "בסופו של דבר, הנתבעת היא גוף מסחרי שמטרתו, בין היתר, להשיא את רווחיו".
"זלזול כלפי התובע"
גם ה"תקלה הטכנית" לא שכנעה. הרשם קבע כי מנכ"ל הנתבעת לא נתן כל הסבר שהבהיר כיצד התובע המשיך לקבל מיילים. "המונח 'תקלה טכנית נקדתית' הוא לא יותר מאוסף מלים שאין מאחוריהם ולא כלום", כתב הרשם בהחלטתו. הוא הוסיף שסביר יותר שמישהו בנתבעת פשוט לא טרח להסיר את כתובת המייל של התובע מרשימת הדיוור, או אף החזיר אותה. "בכל אופן", הוסיף, "מדובר בהתנהלות רשלנית ואף בזלזול כלפי התובע".
לגבי טענה שהתובע היה צריך פשוט ללחוץ על "הסר", גם כאן בית המשפט עמד לצד התובע. ארזי הסביר שניסיון העבר לימד אותו שלחיצה על "הסר" לא עובדת ולא משיגה את מטרתה. הרשם קיבל את ההסבר הזה, וקבע שלא מדובר באגירת מיילים בחוסר תום לב. "התובע אינו אמור 'לעבוד' בניסיון להסיר את עצמו מרשימת דיוור", הוא פסק, "אלא הנתבעת היא זו שאמורה לדאוג לכך".
נקודה מרכזית בפסק הדין היא העובדה שהנתבעת לא הצליחה להוכיח שהתובע נתן הסכמה מפורשת לקבלת המיילים, כפי שדורש חוק התקשורת. להפך: היא עצמה הודתה בכך, כשטענה שהמיילים נשלחו בגלל תקלה. כלומר, ללא כל הסכמה.
הפיצוי: 10,000 שקל
בקביעת גובה הפיצוי, הרשם שמפל שקל את חומרת ההתנהלות, ובייחוד את העובדה שמדובר בהפרה חוזרת, שנעשתה אחרי שהנתבעת כבר שילמה פיצוי בעבר והיתה אמורה לדעת שהתובע לא מעוניין לקבל ממנה דבר. בית המשפט קבע את הפיצוי על 750 שקל לכל הודעה, -סכום שנמצא ברף הגבוה מתוך המקסימום החוקי של 1,000 שקל, ובסך הכל 9,000 שקל עבור 12 ההודעות. לכך נוספו 1,000 שקל עבור טרחה, בזבוז זמן והוצאות משפט - ובסך הכל 10,000 שקל.
מי ששולח מיילים פרסומיים בלי הסכמה, משלם. ומי שממשיך לשלוח אחרי שכבר שילם פיצוי, משלם אפילו יותר. חוק התקשורת לא מבדיל בין ספאם גס לניוזלטר מלוטש: אם לא קיבלתם הסכמה, זו הפרה.