צוואה הסכם ירושה חתימה
צילום: Istock

ויתר על חלקו בירושת אמו, ביהמ"ש ביטל זאת - וזו הסיבה

האיש, שהוא עורך דין במקצועו, שקוע בחובות ונושיו מצפים לפירעון - אך החליט להכריז כי הוא מסתלק מחובותיו, בטענה שאחיו הוא זה שטיפל באמם בשנותיה האחרונות, וכי זו היתה כוונתה האמיתית של המנוחה. בעקבות כך הגישו נושיו תביעה לבית המשפט, כדי לבטל את ההסתלקות. השופטת בתיק קבעה כי הסתלקותו מהעיזבון נעשתה בחוסר תום לב, ומתוך כוונה להתחמק מתשלום חובותיו

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה ירושה צוואה

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע באחרונה כי הסתלקות של חייב מזכויותיו בעיזבון אמו המנוחה לטובת אחיו, בשעה שנושיו ממתינים לפירעון חובות בסך מאות אלפי שקלים, היא פעולה שנעשתה במטרה להבריח נכסים ולהונות את הנושים, ולכן יש בטלה. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן דחתה את טענות החייב, עורך דין במקצועו, וקבעה כי הסתלקותו מהעיזבון נעשתה בחוסר תום לב, ומתוך כוונה להתחמק מתשלום חובותיו. בפסק הדין שניתן בעתירת הנושים, קבעה השופטת כי מדובר ב"ניסיון מובהק לנהל הליכי הוצאה לפועל בכלים שאינם כשרים".


הפרשה החלה עם פטירתה של האם המנוחה של האיש ב-2017, שהותירה אחריה צוואה שלפיה רכושה יחולק בחלקים שווים בין שני בניה. בעת פטירת האם, היו תלויים ועומדים נגד אחד הבנים הליכי הוצאה לפועל בגין חובות לנושיו, המבקשים בתיק זה, בסכום כולל של מאות אלפי שקלים. זמן קצר לאחר פטירת אמו, הגיש הבן החייב בקשה להסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אחיו, כך שהאח יקבל את מלוא העיזבון. נושיו של החייב טענו כי מדובר בפעולה שמטרתה להבריח נכסים ולמנוע מהם לגבות את חובם מכספי הירושה, ולכן עתרו לביטול ההסתלקות.


בדיון בבית המשפט, טען החייב כי הסתלק מהעיזבון בתום לב וממניעים אישיים, וכי מדובר בזכות מוקנית לו על פי חוק. לטענתו, הוא הסתלק מחלקו בעיזבון מכיוון שאחיו הוא זה שטיפל באמם בשנותיה האחרונות, וכי זו היתה כוונתה האמיתית של המנוחה. בנוסף, הוא טען גם כי אינו רוצה לתבוע את חלקו בעיזבון בשל יחסיו המורכבים עם אחיו.



יש לבחון את תום לבו של היורש המסתלק



ואולם השופטת בן-דב ג'וליאן דחתה את הטענות האלה וקבעה כי, "הסתלקות המשיב מחלקו בעיזבון אמו המנוחה, בעת שתלויים ועומדים כנגדו הליכי הוצאה לפועל, משמעה הברחת נכסים מנושיו והכשלת הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגדו". בפסק הדין שפורסם, הדגישה השופטת את חשיבות העיקרון שלפיו, "אין אדם רשאי להיפרע חוב מנכסיו של אחר, כשם שאין אדם רשאי להבריח נכסיו מנושיו". היא הוסיפה כי "התנהלותו של המשיב אינה עולה בקנה אחד עם העיקרון שחייב אינו רשאי להבריח נכסיו מנושיו וכי עליו לשלם את חובותיו".


השופטת ניתחה לעומק את סעיף 6 לחוק הירושה, שמאפשר לאדם להסתלק מחלקו בעיזבון, אך הבהירה כי זכות זו אינה מוחלטת. בפסק הדין נקבע כי, "אכן, סעיף 6 לחוק הירושה מקנה ליורש זכות להסתלק מחלקו בעיזבון. אולם, זכות זו אינה מוחלטת, ויש לבחון את תום לבו של היורש המסתלק. כאשר ההסתלקות נעשית במטרה להבריח נכסים מנושים, ניתן וראוי לבטל את ההסתלקות". השופטת הוסיפה וקבעה כי "התנהלותו של המשיב מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט". היא ציינה בפסק הדין שלה גם כי, "הזכות להסתלק מירושה היא זכות דיונית המוקנית ליורש, אך אין לנצל זכות זו לרעה. שימוש בזכות ההסתלקות לצורך הברחת נכסים מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

במהלך הדיון, התברר כי הסתלקותו של החייב נעשתה ללא תמורה וללא הסבר משכנע לכך שבחר להעביר נכסים בשווי מאות אלפי שקלים לאחיו, במקום לפרוע את חובותיו. השופטת קבעה כי "טענתו של המשיב, לפיה הסתלק מחלקו בעיזבון רק משום שלא רצה לתבוע אותו נוכח יחסיו עם אחיו, אינה משכנעת נוכח העובדה שמדובר בנכסים בשווי של מאות אלפי שקלים".


בפסק דינה, השופטת בן-דב ג'וליאן הזכירה את הכלל הידוע בדיני הקניין שלפיו, "אין אדם יכול להעביר יותר זכויות משיש לו", כלומר שחייב אינו יכול להעביר את נכסיו לאחר באופן שיפגע בזכויות נושיו. היא הדגישה בהכרעתה כי, "המחוקק לא התכוון להעניק לחייב אפשרות להתחמק מתשלום חובותיו באמצעות הסתלקות מעיזבון. מטרת הדין היא להבטיח שחייב לא יוכל להבריח נכסיו מנושיו באמצעות שימוש בהוראות חוק הירושה".

קיראו עוד ב"משפט"


"הוראות חוק הירושה לא יכולות לשמש מקלט לחייבים"


השופטת קבעה עוד כי "הוראות חוק הירושה אינן יכולות לשמש מקלט לחייבים המבקשים להתחמק מתשלום חובותיהם. פרשנות ראויה של החוק מחייבת לראות בהסתלקות מעיזבון, כאשר היא נעשית במטרה להבריח נכסים, כהסתלקות שנעשתה בחוסר תום לב, ובהתאם - כהסתלקות בטלה".


בסיום פסק הדין, הורתה השופטת בן-דב ג'וליאן על ביטול הסתלקותו של החייב מחלקו בעיזבון אמו המנוחה, וקבעה כי, "המבקשים רשאים לפעול למימוש זכויותיהם כנושים מתוך חלקו של המשיב בעיזבון". כמו כן, היא חייבה את החייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.


פסק דין זה מהווה תקדים חשוב בכל הנוגע להסתלקות מירושה כשקיימים חובות, ומבהיר כי בתי המשפט יבחנו בקפידה את תום ליבו של יורש המסתלק מחלקו בעיזבון כאשר תלויים נגדו הליכי הוצאה לפועל. השופטת סיכמה את עמדתה באופן נחרץ: "אין לאפשר לחייב להתחמק מתשלום חובותיו באמצעות הסתלקות מעיזבון. התנהלות זו פוגעת בעקרונות הצדק והיושר, ומנוגדת לתכלית הדין. חייב חייב לשלם את חובותיו, ואין להכשיר ניסיונות להבריח נכסים מנושים".


מה ההבדל בין הסתלקות מירושה לבין ויתור על ירושה?

הסתלקות מירושה היא פעולה משפטית שמעוגנת בסעיף 6 לחוק הירושה, שבמסגרתה יורש מודיע רשמית כי הוא מוותר על חלקו בעיזבון. ההסתלקות חייבת להיעשות בכתב בפני רשם לענייני ירושה או בפני בית המשפט, וחייבת להיות ללא תנאי. בהסתלקות מלאה, חלקו של המסתלק עובר ליורשים האחרים לפי חלקם היחסי, או ליורש ספציפי שצוין בהודעת ההסתלקות. לעומת זאת, ויתור על ירושה (המכונה גם "דחיית ירושה") הוא מצב בו היורש פשוט אינו פועל למימוש זכויותיו בעיזבון, אך מבחינה משפטית הוא עדיין נחשב יורש, ונכסי העיזבון שמגיעים לו יכולים לשמש לתשלום חובותיו.


האם ניתן לקבוע מראש בצוואה שנושים לא יוכלו לגבות חובות מכספי הירושה?

לא. אדם לא יכול לקבוע בצוואתו הוראות שימנעו מנושיו של היורש לגבות את חובם מנכסי העיזבון שיקבל היורש. ברגע שאדם זוכה בירושה, הנכסים נהפכים לחלק מרכושו ונושיו רשאים לפעול למימוש זכויותיהם מתוך נכסים אלה. יש אמנם אפשרות להקים נאמנות או לכלול תנאים מסוימים בצוואה שעשויים להקשות על נושים, אך לא ניתן למנוע זאת לחלוטין, בייחוד כשבתי המשפט מוסמכים לבטל הוראות או פעולות שנעשו במטרה להבריח נכסים מנושים.


מהם הקריטריונים שבוחן בית המשפט כדי לקבוע אם הסתלקות מירושה נעשתה בתום לב?

בית המשפט בוחן כמה קריטריונים כדי לקבוע אם הסתלקות מירושה נעשתה בתום לב, בהם: עיתוי ההסתלקות - האם נעשתה בסמוך לפתיחת הליכי הוצאה לפועל נגד היורש; קיומם של חובות משמעותיים של היורש בעת ההסתלקות; האם ניתן הסבר משכנע וסביר להסתלקות שאינו קשור להימנעות מתשלום חובות; מערכת היחסים בין היורש המסתלק לבין מי שמקבל את חלקו בעיזבון; האם היתה תמורה כלשהי להסתלקות; וסבירות הטענה כי ההסתלקות משקפת את רצון המוריש. בית המשפט גם בוחן את התנהלותו הכללית של היורש המסתלק בכל הנוגע לחובותיו.


האם ההחלטה לבטל הסתלקות מירושה פוגעת בעקרון חופש הרצון של היורש?

אמנם החלטה לבטל הסתלקות מירושה מגבילה במידה מסוימת את חופש הרצון של היורש, אך בתי המשפט רואים בכך איזון ראוי מול עקרונות חשובים אחרים של שיטת המשפט. בפסיקה נקבע כי חופש הרצון של היורש אינו מוחלט, בייחוד כשהוא מתנגש עם זכויות קנייניות של אחרים (הנושים) ועם עקרון תום הלב. כפי שציינה השופטת בן-דב ג'וליאן בפסק הדין, "אין להשתמש בזכות ההסתלקות באופן המנוגד לדין ולתכליתו", וכשהיורש משתמש בזכותו להסתלק מירושה כדי להתחמק מתשלום חובותיו, הוא עושה שימוש לרעה בזכות דיונית - מה שמצדיק את התערבות בית המשפט.


בפסק דין ע"א 2960/94 פריד נגד פריד, עסק בית המשפט העליון בשאלת תוקפה של הסתלקות מירושה שנעשתה על ידי בן שהסתלק מחלקו בעיזבון אביו לטובת אחיו. בית המשפט קבע כי הסתלקות מירושה שנעשתה במטרה להבריח נכסים מנושים היא פעולה שנעשתה בחוסר תום לב, ולכן היא בטלה מעיקרה. בפסק הדין הזה נקבע עקרון יסוד שלפיו, "אין לאפשר לחייב להתחמק מתשלום חובותיו באמצעות שימוש במנגנון ההסתלקות הקבוע בחוק הירושה".


במקרה של פסק הדין בר"ע 6637/04 פלוני נגד כונס הנכסים הרשמי, דן בית המשפט המחוזי בשאלה אם נכסי עיזבון שקיבל חייב בפשיטת רגל לאחר תחילת הליכי פשיטת הרגל מהווים חלק מקופת פשיטת הרגל, וניתנים לחלוקה בין נושיו. בית המשפט קבע כי נכסי ירושה שמקבל פושט רגל במהלך הליכי פשיטת הרגל מצטרפים לקופת פשיטת הרגל, וכי הסתלקות פושט הרגל מהעיזבון לאחר פתיחת ההליכים מהווה הברחת נכסים - ולכן יש לבטל אותה.


בפסק הדין ת"א 12834/08 בנק לאומי נגד שמעוני דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעה שהגיש בנק לביטול הסתלקות של חייב מזכויותיו בעיזבון לטובת ילדיו. בית המשפט ניתח את המתח בין הוראות חוק הירושה לבין עקרונות דיני החיובים והקניין, וקבע כי כשמוכח שההסתלקות נעשתה תוך ניסיון להבריח נכסים מנושים, יש לבטלה. בית המשפט הדגיש כי "יש לבחון את כוונתו הסובייקטיבית של המסתלק בעת ההסתלקות", וכי נטל ההוכחה להראות שההסתלקות נעשתה בתום לב מוטל על החייב המסתלק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.