נהג סרב להעלות נוסעת בשל "לבוש לא צנוע"
האשה, שחלתה בקורונה ב-2020, היתה אמורה להתפנות למלונית והמתינה ליד ביתה כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופייה. נהג האמבולנס שהגיע למקום סירב להעלותה לרכב בשל לבושה - מה שהוביל לעיכוב בפינויה. התובעת נאלצה להמתין זמן נוסף עד להגעת אמבולנס חלופי - מה שגרם לה, לטענתה, לעוגמת נפש ולתחושת השפלה, והיא החליטה לתבוע את הנהג ואת החברה של האמבולנסים
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום ברחובות, נקבע כי סירובו של נהג אמבולנס לפנות חולת קורונה למלונית בשל לבושה "הלא צנוע" כהגדרתו, מהווה הטרדה מינית. המקרה התרחש באוקטובר 2020, כשהתובעת, חולת קורונה, המתינה לפינוי כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופייה. נהג האמבולנס שהגיע למקום סירב להעלותה לרכב בשל לבושה - מה שהוביל לעיכוב בפינויה.
התובעת, תושבת תל אביב, נדבקה בנגיף הקורונה באוקטובר 2020. בהתאם להנחיות משרד הבריאות, היא היתה אמורה להתפנות למלונית ייעודית לחולי קורונה. ביום הפינוי, היא המתינה מחוץ לביתה כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופייה. כשהגיע האמבולנס של חברת אמבולנס אלפא, נהג האמבולנס סירב להעלותה לרכב בשל לבושה, בטענה שהוא "לא צנוע". הנהג דרש ממנה להחליף לבוש לבגדים צנועים יותר כתנאי לפינויה.
האשה תבעה בטענה להטרדה מינית, אפליה ופגיעה בכבודה
בעקבות הסירוב, התובעת נאלצה להמתין זמן נוסף עד להגעת אמבולנס חלופי - מה שגרם לה, לטענתה, לעוגמת נפש ולתחושת השפלה. היא הגישה תביעה נגד חברת האמבולנסים והנהג שלה, בטענה להטרדה מינית, אפליה ופגיעה בכבודה.
התובעת טענה כי סירובו של הנהג להעלותה לאמבולנס בשל לבושה מהווה הטרדה מינית כהגדרתה בחוק למניעת הטרדה מינית, שכן מדובר בהתייחסות מבזה ומשפילה המופנית כלפי מינה של האשה, ואין כל הצדקה לסירוב לספק לה שירות רפואי חיוני בשל כך. לטענתה, הלבוש שלה היה סביר ולגיטימי לחלוטין, בייחוד בהתחשב בכך שמדובר בפינוי חירום רפואי. היא הדגישה כי הדרישה להחליף בגדים היתה כפייה לא מקובלת, פגיעה חמורה בכבודה והכתבה של נורמות צניעות אישיות.
- התלוננה על התעמרות והטרדה מינית מצד המנהל - מה פסק בית המשפט?
- העובדת הוטרדה על ידי קולגה - החברה תשלם פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, הנתבעים – חברת האמבולנסים והנהג שלה – טענו כי לא היתה כל כוונה להטריד או לפגוע בתובעת, וכי הנהג פעל לפי אמונתו הדתית שלפיה אין זה מקובל להימצא בסביבה כה אינטימית עם אשה שאינה לבושה בצניעות מספקת. עוד נטען כי לא מדובר בהתנהגות שיש לפרשה כהטרדה מינית, שכן הנהג לא העיר לתובעת הערות מיניות, אלא הביע עמדה אישית על נורמות הלבוש שהוא עצמו רואה לנכון.
השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ מבית משפט השלום ברחובות קיבלה את תביעתה של האשה, וקבעה כי סירובו של נהג האמבולנס לפנותה בשל לבושה מהווה הטרדה מינית ואפליה אסורה. היא דחתה את טענות הנתבעים, וציינה כי לא ניתן להצדיק סירוב למתן שירות רפואי חיוני באף נימוק הקשור ללבוש הנוסעת. "מדובר באשה ששהתה בבית מגוריה, ולא היתה מחויבת להתאים את לבושה לנורמות מסוימות שנוחות לנהג האמבולנס", קבעה השופטת.
בית המשפט הדגיש כי החוק לא מאפשר התניית מתן שירות חיוני לנשים על פי קוד לבוש שנקבע על ידי נותן השירות. השופטת ציינה כי נהג האמבולנס השתמש בכוחו ובסמכותו כדי לכפות נורמות צניעות אישיות על התובעת, וכי עצם הדרישה להיכנס הביתה ולהחליף בגדים מהווה השפלה ופגיעה חמורה בכבוד האשה.
- איחרו בתשלומים על הדירה, אבל לא ישלמו פיצוי מוסכם
- האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
"הדבר עשוי לעלות לכדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק"
השופטת ניתחה בפסק הדין שפורסם את היסודות המשפטיים של הטרדה מינית, וקבעה כי, "כאשר אדם מביע זלזול או יחס פוגעני כלפי אשה בשל אופן לבושה – במיוחד כאשר מדובר בלבוש לגיטימי לחלוטין – הדבר עשוי לעלות לכדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק".
בפסק הדין פורטו
כמה שיקולים מרכזיים שהובילו להכרעה:
- הפעלת סמכות לרעה – נהג האמבולנס היה אמור להעניק שירות רפואי נייטרלי, אך השתמש במעמדו כדי לכפות נורמות צניעות פרטיות על התובעת.
- השפלה ואפליה על רקע מיני – השופטת קבעה כי התובעת הופלתה בגלל היותה אשה, וכי לא היה סביר שנהג האמבולנס ידרוש מגבר להתאים את לבושו.
- פגיעה בזכויות יסוד – הדרישה להחליף בגדים מנוגדת לזכות לפרטיות,
לכבוד ולחירות אישית.
- היבט מגדרי ברור – בית המשפט ציין כי מדובר במקרה שבו גבר ניצל את כוחו כדי לכפות סטנדרט צניעות על אשה - מה שמצביע על יחסי כוח מגדריים ברורים.
השופטת הפנתה בפסק דינה לפסיקות קודמות בנושא הטרדה מינית והתנהגות מפלה על רקע מיני, ובפרט לעיקרון שנקבע בע"א 5678/22 פלונית נגד פלוני, שבה נקבע כי "התבטאויות והתנהגות שמבזות אדם בשל השתייכותו המגדרית עשויות להיחשב כהטרדה מינית, גם אם אינן בעלות גוון מיני ישיר". במקרה נוסף (בג"ץ 4542/02 שדולת הנשים נגד השר לביטחון פנים), נפסק כי אפליה מגדרית בכל שירות ציבורי היא אסורה, וכי המדינה מחויבת לוודא שנשים אינן מופלות בקבלת שירותים מכל סוג שהוא.
לבסוף, בית המשפט חייב את אמבולנס אלפא ואת נהג האמבולנס לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 50 אלף שקל בגין הטרדה מינית ופגיעה בכבודה. בנוסף, הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 שקל.
במקרה אחר, פסק הדין שניתן בנובמבר האחרון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עסק בתביעה שהגישה עובדת ותיקה במועדון ספורט נגד מעסיקיה, בטענה כי סבלה מהתעמרות והטרדה מינית מתמשכת מצד המנהל הישיר שלה במשך שנים. מדובר בעובדת שהועסקה במועדון במשך יותר מ-12 שנה. לטענתה, מאז כניסתו של המנהל לתפקידו ב-2013, נהפך היחס אליה למשפיל, עוין ובוטה. כתב התביעה כולל טענות חמורות על הערות מיניות והערות פוגעניות מצד המנהל, שלטענת העובדת, הידרדרו עם הזמן ואף נכללו בהן ניסיונות להשפיל אותה בפומבי, מול עובדים אחרים ולקוחות. העובדת טענה כי ההתעמרות החלה כבר בראשית כהונתו של המנהל, והמשיכה לאורך השנים. התנהגותו כללה, לטענתה, הערות גסות והצעות פוגעניות, שנועדו להקטין ולהשפיל אותה במקום העבודה. באחת ההודעות למשל, כתב המנהל לעובדת כי תשובותיה הן "תשובות של נמלה שעולמה צר כמו גשר צר מאוד" והוסיף כי היא צריכה "להתעלות ולהשתפר" כדי להבין את רמת החשיבה הגבוהה שלו.
- 6.אלי 23/02/2025 01:18הגב לתגובה זוזה רק הנדסת תודעה!!
- 5.איך פינוי למלונית קורונה הפך למשהו דחוף וחיוני כולה הסעה של מונית (ל"ת)אנונימי 16/02/2025 16:33הגב לתגובה זו
- 4.איש באמונתו יחיה 15/02/2025 14:48הגב לתגובה זואיך גבול לטמטום וכפיית ערכים של בית המשפט יש לפרק את מערכת המשפט ולהרכיבה מחדש.איש באמונתו יחיה
- פצ 15/02/2025 22:23הגב לתגובה זולכפות הערכים שלו על מישהו אחר זה הנהג
- 3.מתן 14/02/2025 19:42הגב לתגובה זויש שם נשים שמסתובבות עם אוהל שחור עליהן בול בסטייל שלו .
- 2.50 אלף שקל על זה הגזמה פראית.שווה לתבוע היום (ל"ת)אנונימי 13/02/2025 14:14הגב לתגובה זו
- 1.אדם חושב 13/02/2025 13:02הגב לתגובה זולפי השופטת אין ערכים שיש לדבוק בהם. אישה לא לבושה בהתאם והכל בסדרהיא בעצם כופה על ציבור שאינו מעוניין בזה להיות חשוף למצבים שנוגדים את אמונתם.היא לא שופטת היא בריונית פרוגרסיבית.אין אמת אין טוב אין ערכים. רק רצונות האדם ויצריו.בושה
- פצ 14/02/2025 13:46הגב לתגובה זוהחרדים שכופים על כולנו את האמונות שלהם
- יש לך הוכחה שהנהג לא היה מוסלמי (ל"ת)רפי 23/02/2025 01:19
- Business 14/02/2025 19:51רק אתה חושב שאתה חושב.. . עובדתית אתה נבער .לך תלמד צניעות ומתן כבוד לאחרים לחיות כרצונם . מי אתה בכלל שתגביל אחרים אין לך אמונה אמיתית רק כפיתית .

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"
זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.
פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.
"מעשה שהושלם"
כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"
זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.
פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.
"מעשה שהושלם"
כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".
.jpg)