איקאה אשתאול
צילום: גוגל מפס

מכה למגה אור ואיקאה: ביהמ"ש פסק נגד החריגה בסניף. ייתכן שערוך מטה

בפסק הדין נקבע שההרחבה שבוצעה ללא אישורים בסניף אשתאול לא חוקית, ובעוד 90 יום ההחלטה תיאכף, או בדמות קנס או בפירוק החריגה. הנכס מוחזק בשיעורים שווים בין מגה אור ובעלי איקאה ישראל.
גלעד מנדל |
נושאים בכתבה איקאה מגה אור

בית המשפט המחוזי בירושלים פרסם היום את פסק דינו בנוגע למחלוקת הארוכה לסניף איקאה אשתאול ובו קבע שהיתר הבנייה שניתן לו רק לאחר סיום הבנייה בטל, ובכך בעצם השטח העודף, שהיה בלב המחלוקת, יחשב ללא חוקי החל מעוד 90 יום.

מקור המריבה נוגע לשטח של לא פחות מ-8,500 מ"ר שהקימו חברת הנדל"ן מגה אור -0.38% וחברת איקאה, זאת בנוסף ל-17,000 מ"ר של הסניף שנבנו כחוק. הסכסוך התנהל בבית המשפט, כאשר המדינה היא התובעת כמקובל בהליך שכזה וכלל מספר ערעורים כאשר איקאה טענה מצידה שהחלטה לטובת המדינה עלולה לגרור פגיעה במקום עבודתם של מאות העובדים שיש במתחם, זאת לפני כשנה, בין סגרי הקורונה ובתקופה בה האבטלה גאתה.

מדובר על נכס מרכזי עבור חברת מגה אור בו היא מחזיקה בו בשותפות עם בעלות איקאה, המשפחתו ברונפמן ופישר.  לצורך הרכישה של חלקה של איקאה בשותפות נתנה מגה אור הלוואה בריבית של 3.9% לשתיים. המרכז מניב NOI של 19 מיליון שקל בשנה והוא רשום בספרים לפי שווי של 314 מיליון שקל.

מכיוון שמגה אור מחזיקה 50% מהנכס, השווי שלו בדוחות שלה הוא 157 מיליון שקל, כאשר יתכן מאוד כי בעקבות החלטת בית המשפט היא תיאלץ לבצע הפחתה בשווי - שתשפיע על השורה התחתונה (אם כי לא על ה-FFO, שסעיף השינויים בשווי מנוטרל בו) של החברה.

כנימוק להחלטה הנכונה והמתבקשת, כתב השופט אלכסנדר רון כי "קשה להשתחרר מהתחושה שיש לייחס חלק לא מבוטל מהתנהלות המשיבות לשאיפה לעגן בתוכנית בנייה ובדין עבודות שבוצעו שלא כדין, במועד בו לא היו בנמצא היתרי בנייה ואף קודם שאושרה בוועדה המקומית. החלטת הוועדה המקומית במחצית ינואר להיחפז ולדון בתוכנית למרות שנתבקשה במפורש שלא לעשות כן, אמנם דקות לא רבות קודם לכן, מתיישבת גם היא היטב עם תחושה זאת".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ארוחת בוקר (X)ארוחת בוקר (X)

גם בישראל: בני 30+ חוזרים לגור עם ההורים

יוקר מחיה, שכר שעומד במקום ושוק שכירות תקוע מביא לישראל תופעה שכבר הייתה רווחת במדינות עם כלכלה הרבה יותר חלשה משלנו, בני 30 שחוזרים לגור עם ההורים



הדס ברטל |

אחרי ספרד, איטליה ויוון, גם בישראל מתחילים לראות תופעה שמתעצמת: בני 30 פלוס שחוזרים לגור עם ההורים. ניתן להסביר זאת על ידי הפער המתרחב בין עלויות דיור להכנסות משכר. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) העדכניים, כ-25% מבני 30-34 מתגוררים עם ההורים, עלייה של כ-2% משנת 2024. בקבוצת הגיל 35-39, השיעור יורד לכ-15% (שגרים עם ההורים), אך זהו עדיין נתון משמעותי בהשוואה למדינות OECD אחרות. משרד האוצר מעריך כי גיל היציאה הממוצע מהבית עלה לכ-29 שנים, כ-2.5 שנים יותר מאשר בתחילת שנות ה-2010. כיום, כאשר אוכלוסיית המדינה עומדת על 10.094 מיליון תושבים, התופעה משפיעה על כ-150 אלף צעירים בגילאי 30+, רובם רווקים או בזוגיות ללא ילדים.

 

חצי מהמשכורת הולך על דיור

הגורם הדומיננטי הוא הנטל הדיורי, שמתעצם למרות ירידה במחירי רכישה. שכר דירה עולה והממוצע לדירת 3 חדרים עמד ברבעון השלישי של השנה עמד על כ-5,000 שקל, עלייה של 4.4% משנה קודמת, כאשר במרכז הארץ המחירים מגיעים כבר ל-6,000-7,000 ש"ח. בניגוד לשכירות, המחיר הממוצע לרכישת דירה ירד ב-2.5% ל-2,213,900 שקל, אך שכירות ארוכת טווח נותרת מוגבלת עקב מחסור בהיצע: השנה נוספו על פי ההערכות רק 20 אלף דירות חדשות להשכרה. 

השכר החציוני נטו בקרב שכירים בגיל 30-34 מוערך ב-10,000 ש"ח,  זה מכסה אולי 60%-70% מהוצאות דיור בסיסיות. נתונים דומים נמצאו גם בדוח OECD Economic Surveys: Israel 2025. על פי הדוח יחס מחיר דיור להכנסה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, כאשר צעירים  מוציאים 50%-60% מההכנסה שלהם רק על קורת גג, כמעט כפול מהממוצע המערבי של 28%.