דבר ידוע בקרב אנשי עסקים ממולחים הוא שההזדמנויות הטובות ביותר צצות בעת משברים. באופן דומה, פוליטיקאים גורפים הון ממשברים, גם כאלה שהם לחלוטין מדומיינים והסיבה לכך הינה פשוטה: כל שעליהם לעשות הוא לאתר או להמציא "משבר", לשכנע אתכם שהם הכי מתאימים על מנת לפתור אותו, ועל ידי כך לזכות בקולכם בקלפי. אחד המשברים המפורסמים והמדוברים ביותר הינו "משבר" הדיור, שפרץ אל חיינו בשלהי העשור הקודם, עם קורלציה מפתיעה למשבר הפיננסי העולמי ולירידת הריבית החדה לשפל חסר תקדים בעוצמתו ובמשכו. כל כך הרבה פוליטיקאים רכבו על ה"משבר" המדובר: החל מרוני בר-און שחלם להעתיק אוכלוסייה מהמרכז לפריפריה על ידי הקפאת אישור תכניות בניה במרכז (ולא הקפאת בניה לתכניות שכבר היו מאושרות, כפי שבטעות נוטים לחשוב), דרך יובל שטייניץ ו"פטיש 5 קילו" שלו, יאיר לפיד ותכנית מע"מ אפס ההזויה, בנימין נתניהו וה"סופרטאנקר לנדלן" ועד משה כחלון ותכניתו הגרנדיוזית והמיותרת "מחיר למשתכן". כל התכניות הללו כדי לפתור משבר? מילא משבר של שנה, שנתיים, שלוש. אבל עשר שנים? זה כבר לא משבר, זאת מדיניות! מרוני בר און ועד משה כחלון: הפוליטיקאים שרכבו על משבר הדיור שיא כל הזמנים בבנייה, צפיפות הדיור בירידה 115 אלף דירות ישנן כעת בבניה פעילה! שיא כל הזמנים כולל שנות התשעים אז הגיעו מיליון עולים חדשים מברית המועצות, רובם במסגרת משפחתית אשר דרשו כמות דירות מתאימה ואכן עמדו בפני מחסור מסוים. היום עיקר הריבוי הטבעי הוא של תינוקות, בעיקר במגזרים הערבי והחרדי, ולהם ברוב המקרים יש כבר בית להיכנס אליו, וממילא אין להם כסף לרכוש דירה. בנוסף, לו היה משבר דיור, היינו מצפים לראות את צפיפות הנפשות הממוצעת למשק בית בעליה. אבל היא בכלל בירידה. שיא כל הזמנים בבניה פעילה הנתונים הללו לא מפריעים לאף פוליטיקאי לרכוב על גלי המשבר המדומיין ולהציע שלל פתרונות שכולם נשמעים דומים ובאורח פלא כוללים טיפול כמעט אך ורק בצד ההיצע. או יותר מדויק - בצד הבניה. לבנות לבנות לבנות, בזה מסתכמות רוב ההבטחות של רוב הפוליטיקאים. לבנות? עוד? כאשר אנחנו בשיא השיאים של הבניה הפעילה אי פעם?   אז מה עושים? קודם כל מבינים שהבעיה היא מוניטרית, וככזו, אין ולא יכול להיות לה שום פתרון הנדסי. הפוליטיקאים לא יבינו את זה, הם מקרה אבוד, או שיבינו אבל עדיין ידברו על מחסור וצורך בעוד היצע. אבל הציבור, רצוי מאוד שיפנים את זה: יש עודף בניה ודירות במדינת ישראל. היקף הבניה אינו העניין ומעולם לא היה העניין. כאשר עלות המימון נמוכה מתשואת שכר הדירה זה לא משנה כמה תבנה, משקיעים יבלעו הכל. האמת שלא ניתן לעשות הרבה למעט מספר צעדים פשוטים, אך כאלה שידרשו לעמוד כמעט מול כל מוקד כח אפשרי במדינה. לכן אין סיכוי שאף אחד יבצע ולו אחד מהצעדים הללו, אולם בדיוק אלו הצעדים הנדרשים. נתחיל בשוק השכירות: 

1. הקמת רשם שכירויות באופן מיידי. כמו רשם עמותות, רשם חברות, יש להטיל את האחריות לאיסוף כל חוזי השכירות במדינה בידי גוף אחד - זאת לפני הכל.
2. ביטול הדרגתי של הפטור ממס על השכרת דירה. אין שום סיבה שמשכירי דירות יופלו לטובה מבחינת מס.
3. הכנסת סעיף קוגנטי (שלא ניתן להתנות עליו) לכל חוזה שכירות - כל הודעת פינוי/אי הארכת חוזה או העלאת שכר הדירה בשיעור גבוה ממדד המחירים לצרכן צריכה להינתן לפחות שנה מראש.
4. ‏מתן הטבות מס למשכירי דירות לטווח ארוך שיתחייבו לא להעלות את שכר הדירה מעל שיעור עליית המדד, גם אם מתחלף שוכר.
5. מעבר לכך, תנו לשוק להתנהל לבד.

בנוגע לשוק הדירות החדשות/ יד שניה:

1. יש לבטל את תכנית "מחיר למשתכן" ולחזור ולשווק את הקרקעות למרבה במחיר אבל עם הגבלת משך הבניה או אבני דרך להצגת אחוזי מכירה של הדירות בפרויקט. יזם שלא יעמוד בתנאים ייקנס. רוצה להפחית סיכון? תציע מחיר נמוך יותר על הקרקע!
2. ‏החזרת "מס הדגירה" על קרקע מאושרת לבניה שלא בונים עליה שבוטל אי שם בתחילת המילניום.
3. ‏יש להגביל את משך המשכנתא המקסימלי לעשרים שנים. לא 90% משכנתא, לא 30 שנה ולא 40 שנה. להוריד את תקופת ההשתעבדות המקסימלית.

  כאמור, אף פוליטיקאי לא יאמץ אף צעד מההצעות שלהלן כי זה אומר לפגוע בכל בעלי ההון במדינה בערך. אבל זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שצריך לעשות! אם הפוליטיקאים לא מבינים את זה או מעמידים פנים שאינם מבינים, לפחות תבינו את זה אתם, הציבור. הכותבת פעילה בדף הפייסבוק "המחאה הגדולה - יחד נוריד את מחירי הדיור"