עבודה בשני סניפים באותו יום
על המעביד לשלם לעובדת 100% בגין תשע שעות, 125% בגין שעתיים ו-150% בגין שעה אחת.
קודם כל חשוב לציין כי בעניין דנן המעביד לא עבר על החוק. החוק החשוב לענייננו הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "החוק"). ההגדרה של שעת עבודה מופיעה בסעיף 1 לחוק. החוק קובע, בין היתר, כדלהלן: "'שעות עבודה' פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה...". העובדת עמדה לרשות העבודה שש שעות בסניף הראשון, שעה וחצי כשנסעה מסניף הראשון לסניף השני וארבע וחצי שעות כשעבדה בסניף השני. ביום ספציפי זה, העובדת עמדה לרשות העבודה 12 שעות ועל המעביד לשלם לה בגין 12 השעות הללו.
הנסיעה בין שני הסניפים אינה דומה לנסיעתה של העובדת לעבודה בבוקר מביתה ו/או לנסיעת העובדת הביתה מהעבודה אחרי הצהריים. בשתי הנסיעות הללו העובדת אינה עומדת לרשות העבודה. לעומת זאת, בנסיעתה בין שני הסניפים העובדת כן עמדה לרשות העבודה ואזי על המעביד לשלם לה בגין זמן הנסיעה בין שני הסניפים.
כאמור לעיל ביום ספציפי זה, העובדת עמדה לרשות העבודה 12 שעות, דהיינו, שש שעות עבודה בסניף הראשון, שעה וחצי זמן נסיעה במונית וארבע וחצי שעות עבודה בסניף השני. על פי היתר כללי, במקום עבודה שעובדים בו חמישה ימים בשבוע מותר למעביד להעביד עובד עד 12 שעות ליום מבלי לקבל היתר פרטני ממשרד העבודה/ משרד התמ"ת. ההיתר הכללי קובע, בין היתר, כי במקומות עבודה שבהם עובדים חמישה ימים בשבוע, בחמשת ימי העבודה הרגילים מותר להעביד את העובד במספר שעות השווה להפרש שבין יום עבודה של תשע שעות ליום עבודה של 12 שעות ובלבד שהעובד לא יעבוד יותר מ-15 שעות נוספות בשבוע המסוים. במקרה דנן בשבוע המסוים ההוא העובדת עבדה ארבע פעמים שש שעות ו-12 שעות פעם אחת או 36 שעות שבועיות, כאשר יש 43 שעות רגילות לשבוע ורק מהשעה ה-44 יש להתחיל לשלם שעות נוספות מבחינה שבועית.
המשרה הרגילה של העובדת היא שש שעות ליום. השעות בין שש שעות לתשע שעות לא היו שעות נוספות אלא שעות עודפות. על שעה עודפת משלמים 100%. לעומת זאת, השעה ה-10 והשעה ה-11 הן השעתיים הנוספות הראשונות מבחינה יומית ועליהן משלמים 125%. השעה ה-12 היא השעה השלישית של השעות הנוספות מבחינה יומית ועליהן משלמים 150% מבחינה יומית. סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן: "הועבד עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-1 מהשכר הרגיל".
יש שני מבחנים לשעות נוספות, יומי ושבועי, ואם לפי מבחן אחד בלבד יש שעות נוספות, חובה לשלם את התוספת עבורן, למרות העובדה שעל פי המבחן השני לא היו שעות נוספות. העניין דנן ממחיש כלל זה. העובדת לא עבדה שעות נוספות מבחינה שבועית, היא הרי עבדה רק 36 שעות שבועיות, אבל מאחר שהיא עובדת חמש פעמים בשבוע וביום ספציפי זה עבדה 12 שעות, על המעביד לשלם לה בגין שלוש שעות נוספות: עבור השעתיים הנוספות הראשונות 125% ועבור השעה הנוספת השלישית 150%.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
