בית מעריב
צילום: ביגי
פרסום ראשון

בקרליבך ממשיכים לגייס: חן אבני צפוי לשוב למעריב - אחרי פחות משנה בוואלה

אחרי מזל מועלם, שי גולדן וחגית ברונסקי, עורך וואלה סלבס חן אבני, הידוע בכינויו 'חיננית', צפוי לחזור למעריב, שם שימש עד לפני כשנה מבקר אופנה
אלכסנדר כץ | (8)

גל הגיוסים של נוחי דנקנר ממשיך. לאייס נודע כי עורך וואלה סלבס היוצא חן אבני (חיננית) צפוי לחזור ל'מעריב'. מאז רכש נוחי דנקנר את השליטה על מעריב, הוחתמו בו מזל מועלם ושי גולדן מ'הארץ', וחגית ברונסקי מ'לילה כלכלי'.

עד להגעתו לוואלה בקיץ שעבר, היה אבני מבקר האופנה של מוסף 'סגנון' במשך 4 שנים, הפעיל בלוג אופנה באתר תפוז, והשתתף בפינות בטלוויזיה. כעת יסיים אבני קדנציה בת 9 חודשים בוואלה, בהם זכה מדור הרכילות לא אחת לחיצי ביקורת על התנהלותו.

על פי גורמים במעריב, במידה ויחתם החוזה, אבני יכתוב גם על תחום האופנה, ויתייחס גם לרכילות ועולם הסלבס.

את אבני יחליף אדם סרור שמסיים את דרכו 'ערב טוב עם גיא פינס' וחוזר לוואלה שם שימש בעבר כתב רכילות. בשבועות האחרונים היה סרור במגעים עם וואלה לגבי חזרתו לאתר, אף שהכחיש זאת בכל הזדמנות.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    בנציון 29/07/2011 14:45
    הגב לתגובה זו
    שיש לנו כאן בארץ.
  • 7.
    שושנת העמקים 19/07/2011 12:01
    הגב לתגובה זו
    בלי חיננית סגנון סתם מוסף משעמם. ולמען הסר ספק, מעולם לא עבדתי בקרליבך.
  • 6.
    ערן גפני 19/07/2011 10:13
    הגב לתגובה זו
    נו, באמת, ז ה מה שמעריב צריך - תגבורת למדור הרכילויות המטופש? על עורך מעריב להתרכז כעת במשימה העיקרית והחשובה - לשנות את פורמט העיתון, להעביר את שעות התפוצה שלו לשעות אחר הצהרים המאוחרות ולהפוך את העיתון לאובייקטיבי ורציני יותר בסיקור חדשות מכל התחומים בארץ ומהעולם. גיוס רכילאים ופרשנים בפרוטה לא יעלה את התפוצה ולא יעלה את כבוד העיתון.
  • 5.
    אין כמו חיננית בעולם הבלונד. בהצלחה! (ל"ת)
    לינדה 19/07/2011 09:56
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    18/07/2011 23:06
    הגב לתגובה זו
    סוף סוף מחזירים את הורוד ללחיים של השעמומון הזה הקרוי סגנון. חיננית - התגעגענו!
  • 3.
    מוסי 18/07/2011 19:07
    הגב לתגובה זו
    פשוט שווה כל לירה. רק בגלל הסקופים שלה חתמתי שוב על מעריב
  • 2.
    פח אשפה 18/07/2011 17:53
    הגב לתגובה זו
    חיננית הרגה את מדור הרכילות של ואלה, גרמה לעשרות איומים בתביעת דיבה ובעיקר סגרה חשבונות אישיים. אסור לתת למרירה הזאת להיות חלק מעולם התקשורת
  • 1.
    חיננית ללאומית (ל"ת)
    שירן 18/07/2011 17:23
    הגב לתגובה זו
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי

ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי

מנדי הניג |
נושאים בכתבה לוויתן

בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.

על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 3.83%   , שברון ורציו רציו יהש 3.45%   זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.


לכתבות נוספות בנושא:

לוויתן בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל


למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.