ערעור על שומות לפי מיטב השפיטה בעקבות הרשעה בעבירות מס

תקציר עמ 14127/09

עלי סוויטאת נ' משרד האוצר/

אגף מס הכנסה ומס רכוש

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של המערער שהורשע בהשמטת הכנסות, על שומות על פי מיטב השפיטה שהוצאו בעקבות הרשעתו בהליך פלילי. בית המשפט קבע כי המערער לא השכיל להביא ראיות לסתור את הודאתו בהליך הפלילי, וכן לסתור את הראיות שהובאו להוכחת ההכנסות. המערער אף לא הביא כל ראיה לסתירת השומות.

הרקע העובדתי, השאלה המשפטית וטענות הצדדים

מדובר בערעור על שומות מס הכנסה שהוצאו למערער לשנים 2000-1999. השומות הוצאו למערער על פי מיטב השפיטה מכוח סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), בעקבות הרשעתו של המערער בעבירות מס.

המערער היה בעבר בעל שליטה בחברת "עלי ברזל עבודות מתכת בע"מ" (להלן: "החברה"), שעסקה בעבודות ברזל שונות. אין חולק כי בשנת 1997 נקלעה החברה לקשיים כלכליים, והמערער החל לעסוק בעבודות ברזל באופן אישי. בשנים 2000-1999 ביצע המערער עבודות שונות כקבלן משנה בעבור חברת "התכוף בע"מ" (להלן: "התכוף"). בגין עבודות אלו שילמה התכוף למערער סך של 872,498 ש"ח.

אין חולק כי המערער לא כלל תקבולים אלו בדוחות על הכנסות שהגיש לפקיד השומה. בשנת 1999 דיווח המערער כי לא היו לו כל הכנסות, ואילו בשנת 2000 דיווח המערער על הכנסות כשכיר בחברת "כפירי בע"מ" בחודשים אוקטובר-דצמבר בלבד. בעקבות זאת הגיש המשיב כתב אישום כנגד המערער לבית משפט השלום בחיפה (תיק פלילי 1619/06), שבו יוחסה לו עבירה של השמטת הכנסות מדוח על פי סעיף 220(1) לפקודה.

כתב האישום התייחס לשנים 1999, 2000 ו-2001, אולם לענייננו רלוונטיים רק האישומים לשנים 1999 ו-2000. ביום 3.6.2008 הודיעו המערער והמשיב לבית משפט השלום על השגת הסדר טיעון, והוגש כתב אישום מתוקן שכלל את העבירות האמורות. בעקבות הרשעתו של המערער הוציא לו המשיב את השומות נשוא הערעור. המשיב ייחס 1/3 מהתקבולים ששילמה התכוף למערער לשנת 1999, ו-2/3 לשנת 2000. בסך הכול קבע המשיב כי הכנסתו של המערער מהתכוף בשנים 1999 ו-2000 הייתה על סך 898,238 ש"ח. המשיב הכיר בכך שסך של 100,000 ש"ח הועבר לחשבון של קרובת משפחתו של המערער, והפחית סך זה מהכנסותיו. כן הכיר המשיב בכך שהרווח הקבלני של המערער היה רק 15% מהתקבולים (דהיינו 15% מ-798,238 ש"ח), שהם כ-120,000 ש"ח. עם זאת קבע המשיב כי בהיעדר מסמכים על הוצאות שכר לעובדים, לא ניתן להכיר בהוצאות הנדרשות בסך 678,238 ש"ח, והכיר רק במחצית מסך זה. לפיכך עמדה ההכנסה החייבת של המערער לשנים 2000-1999 על סך 459,119 ש"ח, שמתוכם יוחסו 153,000 ש"ח לשנת 1999, והשאר צורפו כהכנסה חייבת להכנסותיו של המערער בשנת 2000.

בערעור טוען המערער כי אף שהורשע בהשמטת הכנסות, הרי התקבולים שקיבל מחברת התכוף התקבלו על ידו בעבור חברת "אלתיתי בע"מ" (להלן: "אלתיתי"). המערער טוען כי משנקלע לקשיים כלכליים, חבר לאלתיתי והועסק על ידה כשכיר. המערער טוען כי פעל בשמה של אלתיתי, וכי אלתיתי מסרה חשבוניות מס להתכוף. על כן, כך לטענתו, כל ההכנסות הן של אלתיתי. המערער מבהיר כי הודה בהשמטת ההכנסות ובקבלת התקבולים מחברת התכוף רק בשל חוסר יכולתו לנהל את ההליך המשפטי, וכדי "להוריד אבן גדולה" מראשו. המערער אינו מעלה טענות מפורשות כנגד חישוב השומה, אך מדגיש כי במסגרת ההליך הפלילי שולם סך של 62,000 ש"ח שיש להפחיתו מסכום המס שבשומה.

דיון

סעיף 42א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי. נוסף על כך, סעיף 42ג לפקודת הראיות מורה כי בעל דין רשאי, בתנאים שנקבעו, להביא ראיות לסתירת פסק הדין הפלילי.

דין הערעור להידחות. המערער הודה במסגרת ההליך הפלילי בהשמטת ההכנסות שהן נשוא השומה. המערער לא השכיל להביא ראיות לסתור את הודאתו ולסתור את הראיות שהובאו להוכחת ההכנסות, וכן לא הביא כל ראיה לסתירת השומות.

תוצאה

הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בחיפה

לפני כב' השופט רון סוקול

ניתן ב-2.5.2011