"עיתונאי ישראל צריכים להירתם למאבק למען חופש התנועה לעיתונאים פלסטינים"

"בכל הכנסים, הפלסטינים והישראלים מתחברים הכי חזק אחד עם השני. לא הירדנים, לא המצרים - תמיד הישראלים והפלסטינים שנהיים חברים". המשפט הזה חזר ועלה בכל מיני סיטואציות במהלך פורום העיתונאים הישראלי - פלסטיני שהסתיים בסוף השבוע האחרון בוינה, אוסטריה.

בפורום, שנערך מיום ד' עד יום ו', על ידי ארגון התקשורת הבינלאומי (IPI), השתתפו 12 עיתונאים ישראליים לצד 12 עיתונאים מהרשות הפלסטינית מתוך מטרה לייצר דיאלוג בנושא חופש העיתונות לאור המצב הפוליטי בישראל וברשות.

מול נופי העיר האירופאית הקלאסית, ישבו חברי הקבוצה הישראלית ביחד עם הקולגות מהרשות ואתגרו את מלאי הבירה של המסעדה שנקראה באופן סימבולי: Levant. שם, בין כדורי פלאפל שהכין השף הטורקי ובין שניצל וינאי, נדמה כי ההבדלים הלכו ונשכחו והרב המשותף עלה על השונה. גם בתום יום אינטנסיבי של דיונים וויכוחים, הצדדים, שבמציאות הנפיצה והמורכבת לא יכולים להיפגש בשטחי ישראל, התקשו להיפרד אחד מהשני.

תוכן הדיונים שהתקיימו במהלך הפורום נותר חשאי על מנת לאפשר דיון חופשי כך שתקשורת מקומית שביקשה לסקר את האירוע - נותרה בחוץ.

בין המשתתפים באירוע מהצד הישראלי: יוסי מלמן מהארץ, רוני שקד מידיעות, יואל אסתרון מכלכליסט, הסופרת והעיתונאית לילי גלילי, כתב ערוץ 10 צ'יקו מנשה, יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים והעיתונאי דני זקן ועוד. מהצד הפלסטיני הגיעו: שירין אבו אקלה מאל ג'זירה, מוחמד דרגמה מה-Press Association, חאפז חזן בראגוטי מאל חאיט', נידאל ראפה מערוץ צרפת 24 ועוד.

הדיונים שנערכו באווירה נעימה וחברית, עסקו בין היתר בקשיים בהם נתקלים הצדדים בבואם לסקר נושאים שונים הקשורים למצב הפוליטי ולתהליכי השלום. המטרה הסופית היתה לגבש המלצות מעשיות שיקלו על הליך העבודה ויביאו לשיתוף פעולה מקצועי.

סמיר קוואמסיח, בעליה של תחנת טלוויזיה נוצרית ברשות, אמר לאייס כי הוא שמח על ההזדמנות שניתנה לצדדים להפגש במקום נייטרלי: "חשוב להכיר לציבור בישראל וברשות את האתגרים והבעיות עמם מתמודדים אנשי המקצוע שבסופו של דבר לכולם מטרה משותפת".

יוסי מלמן, כתב ופרשן לענייני צבא ובטחון בעיתון "הארץ" שהגיע לכנס, סיפר בראיון לאייס על הסיבות שהובילו אותו להיענות להזמנה: "החלטתי לההגיע כי אני מרגיש שאני לא מספיק מכיר את הפלסטינים כבני אדם וכעיתונאים וזאת הזדמנות טובה. זה מגוחך שצריך לעשות את זה בוינה ולא 45 דקות מהבית. אבל המפגש עצמו חשוב".

השתתפת כבר במפגשים דומים? "השתתפתי באירועים דומים בעבר ותמיד מפתיע אותי בכל פעם לגלות שבני אדם זה בני אדם וכמה קל לשכוח את המחלוקות והבעיות הגדולות של הסכסוך. אנחנו מגלים שכולנו שותפים לאותן דאגות ומונעים על ידי אותם יצרים ורגשות והמשותף עולה על השונה. יש כאן קרבה נורא גדולה, גם במנטליות וגם פיזית, מה שהופך את המציאות שלנו למתסכלת עוד יותר".

מה הפתיע אותך במפגש הנוכחי או הותיר עלייך רושם מיוחד? "הופתעתי לגלות בועידה הזאת את האופן שבו העיתונאיות הפלסטיניות מפריכות לחלוטין את הדימוי שיש לנו על הנשים בחברה הפלסטינית השמרנית. במהות אני חושב שיש להגביר את שיתוף הפעולה העיתונאי וכן שעיתונאי ישראל צריכים לעמוד בראש המאבק ברשויות הישראליות למען חופש תנועה עבור עיתונאים פלסטינים אבל בישראל שולטת דת הבטחון ובדת אין הגיון, יש רק דוגמה ופועלים לפי הדוגמה".

לילי גלילי, סופרת ופרשנית טוענת כי למרות הכוונה הטובה, הדרך להבנות לא כל כך פשוטה: "בכל פעם אני נכנעת להסתייגות שלי מנסיעה לכנסים האלה בתקווה שהפעם זה יהיה אחרת אבל זה לא אחרת, גם הפעם. הנסיון המלאכותי לנווט את זה מפוליטיקה ולהתמקד, לא משנה באיזה נושא, לא עובד, לא אצל עיתונאים, לא אצל מורים וגם לא אצל רופאים. זה מאמץ עקר אבל אני כן שמחה שהצלחנו לרגע קט להגיע לכמה החלטות מקצועיות ואני מקווה שיהיה לנו את אורך הרוח לממש את אותן כיוון שזה עדין כמו נייר ברוח. מעבר לזה, שמחתי להכיר כמה אנשים חדשים שזה תמיד כיף וחיובי".