"עיתונאי ישראל צריכים להירתם למאבק למען חופש התנועה לעיתונאים פלסטינים"
"בכל הכנסים, הפלסטינים והישראלים מתחברים הכי חזק אחד עם השני. לא הירדנים, לא המצרים - תמיד הישראלים והפלסטינים שנהיים חברים". המשפט הזה חזר ועלה בכל מיני סיטואציות במהלך פורום העיתונאים הישראלי - פלסטיני שהסתיים בסוף השבוע האחרון בוינה, אוסטריה.
בפורום, שנערך מיום ד' עד יום ו', על ידי ארגון התקשורת הבינלאומי (IPI), השתתפו 12 עיתונאים ישראליים לצד 12 עיתונאים מהרשות הפלסטינית מתוך מטרה לייצר דיאלוג בנושא חופש העיתונות לאור המצב הפוליטי בישראל וברשות.
מול נופי העיר האירופאית הקלאסית, ישבו חברי הקבוצה הישראלית ביחד עם הקולגות מהרשות ואתגרו את מלאי הבירה של המסעדה שנקראה באופן סימבולי: Levant. שם, בין כדורי פלאפל שהכין השף הטורקי ובין שניצל וינאי, נדמה כי ההבדלים הלכו ונשכחו והרב המשותף עלה על השונה. גם בתום יום אינטנסיבי של דיונים וויכוחים, הצדדים, שבמציאות הנפיצה והמורכבת לא יכולים להיפגש בשטחי ישראל, התקשו להיפרד אחד מהשני.
תוכן הדיונים שהתקיימו במהלך הפורום נותר חשאי על מנת לאפשר דיון חופשי כך שתקשורת מקומית שביקשה לסקר את האירוע - נותרה בחוץ.
בין המשתתפים באירוע מהצד הישראלי: יוסי מלמן מהארץ, רוני שקד מידיעות, יואל אסתרון מכלכליסט, הסופרת והעיתונאית לילי גלילי, כתב ערוץ 10 צ'יקו מנשה, יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים והעיתונאי דני זקן ועוד. מהצד הפלסטיני הגיעו: שירין אבו אקלה מאל ג'זירה, מוחמד דרגמה מה-Press Association, חאפז חזן בראגוטי מאל חאיט', נידאל ראפה מערוץ צרפת 24 ועוד.
הדיונים שנערכו באווירה נעימה וחברית, עסקו בין היתר בקשיים בהם נתקלים הצדדים בבואם לסקר נושאים שונים הקשורים למצב הפוליטי ולתהליכי השלום. המטרה הסופית היתה לגבש המלצות מעשיות שיקלו על הליך העבודה ויביאו לשיתוף פעולה מקצועי.
סמיר קוואמסיח, בעליה של תחנת טלוויזיה נוצרית ברשות, אמר לאייס כי הוא שמח על ההזדמנות שניתנה לצדדים להפגש במקום נייטרלי: "חשוב להכיר לציבור בישראל וברשות את האתגרים והבעיות עמם מתמודדים אנשי המקצוע שבסופו של דבר לכולם מטרה משותפת".
יוסי מלמן, כתב ופרשן לענייני צבא ובטחון בעיתון "הארץ" שהגיע לכנס, סיפר בראיון לאייס על הסיבות שהובילו אותו להיענות להזמנה: "החלטתי לההגיע כי אני מרגיש שאני לא מספיק מכיר את הפלסטינים כבני אדם וכעיתונאים וזאת הזדמנות טובה. זה מגוחך שצריך לעשות את זה בוינה ולא 45 דקות מהבית. אבל המפגש עצמו חשוב".
השתתפת כבר במפגשים דומים?
"השתתפתי באירועים דומים בעבר ותמיד מפתיע אותי בכל פעם לגלות שבני אדם זה בני אדם וכמה קל לשכוח את המחלוקות והבעיות הגדולות של הסכסוך. אנחנו מגלים שכולנו שותפים לאותן דאגות ומונעים על ידי אותם יצרים ורגשות והמשותף עולה על השונה. יש כאן קרבה נורא גדולה, גם במנטליות וגם פיזית, מה שהופך את המציאות שלנו למתסכלת עוד יותר".
מה הפתיע אותך במפגש הנוכחי או הותיר עלייך רושם מיוחד?
"הופתעתי לגלות בועידה הזאת את האופן שבו העיתונאיות הפלסטיניות מפריכות לחלוטין את הדימוי שיש לנו על הנשים בחברה הפלסטינית השמרנית. במהות אני חושב שיש להגביר את שיתוף הפעולה העיתונאי וכן שעיתונאי ישראל צריכים לעמוד בראש המאבק ברשויות הישראליות למען חופש תנועה עבור עיתונאים פלסטינים אבל בישראל שולטת דת הבטחון ובדת אין הגיון, יש רק דוגמה ופועלים לפי הדוגמה".
לילי גלילי, סופרת ופרשנית טוענת כי למרות הכוונה הטובה, הדרך להבנות לא כל כך פשוטה: "בכל פעם אני נכנעת להסתייגות שלי מנסיעה לכנסים האלה בתקווה שהפעם זה יהיה אחרת אבל זה לא אחרת, גם הפעם. הנסיון המלאכותי לנווט את זה מפוליטיקה ולהתמקד, לא משנה באיזה נושא, לא עובד, לא אצל עיתונאים, לא אצל מורים וגם לא אצל רופאים. זה מאמץ עקר אבל אני כן שמחה שהצלחנו לרגע קט להגיע לכמה החלטות מקצועיות ואני מקווה שיהיה לנו את אורך הרוח לממש את אותן כיוון שזה עדין כמו נייר ברוח. מעבר לזה, שמחתי להכיר כמה אנשים חדשים שזה תמיד כיף וחיובי".
- 5.ערן גפני 19/06/2011 13:36הגב לתגובה זואיני מתפלא על גרגורי ההנאה של עיתונאי השמאל הישראליים שזנבם מקשקש בחדווה כל פעם שהם נתקלים בעמיתיהם הערבים, וגם לא על הצהרות האחווה שלהם (אגב, האם נתקבלו תגובות זהות מהצד השני? מסופקני). הסיבה לסירובי להתפלא מכך הוא כי עיתונאי השמאל קיבלו במלואו את סיפור הבדים הפלסטיני על סיבות ומהות המלחמה על ארץ ישראל, הם שותפים לשנאה שחשים עמיתיהם הפלסטננים ללאומיות היהודית (קרי: ציונות - ולא, ציונות זה לא הזכות לפתוח קניונים בשבת ולמכור בהם חזיר...) ושאיפה משותפת למחוק את העבר היהודי הריבוני בארץ ישראל. מעבר לכך, מדובר שוב במלכודת דבש שעיתונאי השמאל קופצים לתוכה בחדווה, בלי להרגיש שתוך כדי טבילתם ב"דבש" הם סופחים לתוכם ולכתיבתם הרבה רעל וארס נגד ישראל והציונות.
- 4.עזבו, נו. הבטחתם יונה - קיבלנו בולבול (ל"ת)גם אני לא נסעתי לקאן 19/06/2011 12:16הגב לתגובה זו
- 3.שוחר שלום 19/06/2011 11:49הגב לתגובה זועיתונאים שמוזמנים לכל העולם לכנסים ופוליטיקאים שמברברים את עצמם לדעת מכל הכיוונים. רק העם הקטן אוכל אותה. המשיכו ככה, עיתונאים קטנים, עוד יהיו המון המון כנסים שלא יעזרו לאף אחד אבל יתנו לכם כמה ימי חופשה על חשבון הסכסוך והדם והיאוש והשנאה
- צודק 19/06/2011 11:50הגב לתגובה זוומביעים ספקות באשר להצלחה של היוזמה הזאת..
- 2.חדווה 19/06/2011 11:48הגב לתגובה זומיליונים (יורו, דולר, שקל) על חשבון משלמי המיסים. רק שבסופו של יום כולם שוכחים במה מדובר ושותים בירה. מדהים.
- 1.ר.צ 19/06/2011 11:22הגב לתגובה זואין סיבה שעיתונאים - אנשי מקצוע, יעברו סבל והשפלות
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
פטריק דרהי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
פטריק דרהי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
