מותג חזק ניחן בסיפור מובחן עד כדי כך שאפשר לספר אותו שוב ושוב ובכל פעם הוא ירגש אותנו מחדש כי יהיה בו אלמנט שונה ומפתיע. בניגוד למי שחושב שמיתוג טוב נשען על אחידות משוכפלת, סיפור טוב יכול לספר את עצמו מזוויות ופינות חדשות.

כריות של תלמה הוא אחד ממותגי הכוח הבודדים בשוק הדגנים בישראל שאינו נשען על יתרונות פונקציונאליים תזונתיים, ומציע למעשה מטאפורה אמיתית למוצר עצמו.

הכריות עצמן קשות מבחוץ ורכות מבפנים, והקשבת עומק לקהלי היעד תגלה לנו שזהו אחד המאפיינים הכי מבדלים של כריות אם לא 'ה'. טעמן הטוב של כריות, כידוע, אינו נושא לדיון. טעם מזמן ירד מזירת הקרב כמשתנה שאפשר לנהל בעזרתו קרבות מכריעים מול מתחרים.

מה שיפה במיתוג כריות של תלמה זה הגזמת והמחזת תכנת ה'קשה בחוץ ורך ומפתיע מבפנים', וההליכה למחוזות האבסורד שבאופן מפתיע יש בהם הרבה שכל והגיון.

אז הפעם, בדומה אך בשונה מהקליפים הקודמים, אנחנו רואים את ציון ברוך מתחיל עם בחורה יפה בבר הומה. מה שקורה בינם לבין עצמם לא מותיר הרבה מקום לדמיון, ובלהט היצרים זה עולה קומה ומגיע ל-her place.

על פי מיטב המסורת של כריות, אנחנו מחכים לראות מאיפה זה יבוא. האם מישהו יפתח ריץ' רץ ויצא ממנו משהו אחר ומתי?

והפעם, בשונה מסרטון כריות האחרון, זה קורה לאחר מעשה ולא לפניו... ציון ברוך הסליזי מקלף את עצמו מעצמו. הוא מתחיל מהלסת העליונה ומשיל את ראשו לאחור, וממנו יוצא חנון ממשוקף לתפארת. הצופה נהנה מהסיטואציה שעד לפני שנייה נתפסה בעיניו כמשהו אחר. ולפני שהוא מתרגל לעובדה שהחנון היה עם היפהפייה במיטה, מורידה זו האחרונה את חולצתה וממנה צץ לו מיקי בוגנים וורוד ומרופד בשני שלבים - ראש ואחר כך פלג גוף תחתון.

מה שיפה בסיפור הזה הוא נאמנות חזקה לז'אנר המקורי של כריות תוך כדי הוספת טוויסט חדש ומפתיע.

הסיטואציה מאוד ישראלית ואם תרצו תל אביבית. בחור ובחורה מכירים בבר, ומה שיקרה להם בעתיד המיידי - היסטוריה.. אלא שהרבה הפתעות עורבות להם מאחורי כל פינה. אולי הגברת היא אדון? ואולי היא גברת אחרת? ואולי אני זה לא אני? לרגע אנחנו חושבים - איזה בידור, היא בעצם הייתה עם החנון הממושקף ושניה אחר כך אופס, החנון הממושקף בעצם היה עם מיקי בוגנים..

הסיפור הזה שהוא לא חדש לנו מתאים מאד להיות הסיפור של כריות. קודם כל הן באמת אחרות מבפנים ומפתיעות ברכותן נוכח קליפה קשה ויבשה. וזה באמת הקטע של לאכול כריות. שנית, הנושא הזהותי של מי אני באמת, ומיהו זה שאני מתעסק איתו הוא אישו של אנשים צעירים שהם קהל היעד של כריות. ההוויה המתוארת בסרטון של סקס ספונטאני שבו כל צד מביא לסצנה רק את החיצוניות שלו, מחביא חלקים אחרים, ומצליח לראות רק את החיצוניות של הצד השני, היא הוויה משמעותית.

זהו נאראטיב שאפשר להפוך בו שוב ושוב והוא לעולם לא ישעמם. ההליכה על הקצה ולקיחת הסיכון לגבי "מה שבאמת קורה בפנים" היא דרמאטיזציה פרועה של דגני בוקר קשים בחוץ, רכים בפנים, אולם דרמאטיזציה מוצדקת, לגיטימית, עמוקה ורלוונטית והכי חשוב: היא יצרה שפה עשירה ללא תקרת זכוכית, מה שאי אפשר לומר על הרבה מותגים אחרים.