הכרה בהוצאות דמי חכירה לטווח ארוך כהוצאות שכירות שוטפות
בפסק דין קר פרי נקבע כי בנסיבות העניין וגם לאחר שנבחנו הסכמי החכירה החדשים, יש לראות בחכירה "חכירה תפעולית", ולפיכך יותרו הוצאות דמי החכירה ששילמו המערערות בשנים שבערעור כהוצאות פירותיות המותרות בניכוי, על פי סעיף 17 לפקודה.
ביום 13.3.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"מ 1278/02, להלן: "פס"ד 2011") בעניין קר פרי ואח' (להלן: "המערערות").
למערערות מחסני קירור באזור התעשייה בחולון, שהוקמו על מקרקעין שבבעלות המינהל (להלן: "המקרקעין"). המערערות רכשו את זכויות החכירה במקרקעין מידי "תנובה" (שהייתה בעלת זכויות החכירה על פי הסכם חכירה לתקופה של 49 שנים שהסתיימו בשנת 2001) בכמה מועדים בשנות השישים ובשנות השבעים.
המערערות דרשו בניכוי את דמי החכירה כהוצאה שוטפת בייצור הכנסתן, על פי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בשומות לשנים 2000-1997, לא התיר פקיד השומה בניכוי את דמי החכירה ששולמו באותן שנים. ביום 14.11.2005 התקבל ערעורן (עמ"ה 1278/02, להלן: "פס"ד 2005"). כבוד השופט אלטוביה קבע בהסתמך על הניתוח בהלכת פי גלילות (עמ"ה 1009/99), כי דמי החכירה השנתיים במקרה דנן מותרים בניכוי כהוצאות שכירות, בהיותם הוצאה בייצור הכנסה.
בשנת 2004 חתמו המערערות והמינהל על הסכמים המאריכים את תקופת החכירה ל-49 שנים נוספות (להלן: "הסכמי החכירה החדשים"). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפרקליטות להציגם כראיות ולהיסמך על כך כדי "להפוך" את קביעתו. בקליפת אגוז, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהם כדי לשנות את עמדתו. פקיד השומה ערער לבית המשפט העליון, וזה קבע כי יש להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן את הסכמי החכירה החדשים, יעריך את משמעותם והשלכתם, וייתן פסק דין חדש בעניין - מכאן פס"ד 2011.
להלן נקודות חשובות ועקרונות כפי שעולה מניתוחי שני פסקי הדין בבית המשפט המחוזי, ותובנות שאימץ מתוך הלכת פי גלילות בבית המשפט העליון:
● דמי חכירה - אם הללו הם לתקופה של עד 25 שנים, אזי ככלל הם יותרו באופן שוטף כדמי שכירות על פי סעיף 17 לפקודה (אלא אם יוכח על ידי פקיד השומה כי במהות, מדובר במכירת הבעלות בתשלומים לשיעורין (עסקאות: שכר-מכר).
● אם דמי החכירה לא יותרו - לרבות לתקופה של יותר מ-25 שנה ופחות מ-49 שנה, למעט חריג מסוים, אזי הם ייכנסו לבחינת כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), התשל"ח-1977 (להלן: "הכללים"), ואפשר שיותרו בניכוי על פיהם.
● בחכירה לתקופה מצטברת של יותר מ-25 שנה - תיערך הבחנה בין "חכירה מימונית" ל"חכירה תפעולית":
"חכירה מימונית" היא חכירה עם מאפיינים הוניים של רכישת הבעלות בנכס, ומשכך דמי החכירה אינם מותרים בניכוי שוטף אלא בדרך של פחת או הפחתה.
"חכירה תפעולית" היא כל חכירה שאינה מימונית, אשר מעניקה לחוכר רק את הזכויות להחזקה ולשימוש בקרקע, ומותירה בידי הבעלים את הסיכויים והסיכונים הנובעים מהזכויות במקרקעין. דמי החכירה התפעולית יוכרו בניכוי באופן שוטף, ובלבד שהוצאו בייצור הכנסה על פי סעיף 17 לפקודה.
בפס"ד 2011 בית המשפט מונה את המבחנים שלפיהם תיבחן מהות החכירה כ"חכירה מימונית" או כ"חכירה תפעולית", זאת בהסתמך כאמור על המבחנים שנקבעו בהלכת פי גלילות.
תנאים שבהתקיימם ישנה אינדיקציה לכך שהחכירה תיחשב כ"חכירה מימונית":
1. תנאי החכירה מעניקים לחוכר זכויות הקרובות במהותן לזכויות בעלות.
2. כל הסיכויים והסיכונים הנובעים מהשימוש ומההחזקה במקרקעין הועברו לחוכר.
3. בחוזי החכירה נקבעה תקופת החכירה המקסימלית האפשרית על פי כללי המנהל, שלאחריה הסיכוי שתידרש השבת המקרקעין על ידי החוכר למחכיר הוא קלוש, וגם אם יפונה החוכר הוא יפוצה על השקעותיו בקרקע.
4. דמי החכירה בהסכמים נקבעו על פי שווי הקרקע בעת העברת זכות החכירה, כך שלמעשה נרכשה הקרקע בתשלומים.
5. הארכת תקופת החכירה לתקופות נוספות היא בדמי חכירה הנמוכים בצורה משמעותית משווי השוק של המקרקעין.
6. החוכר מתחייב לשאת במסים ובתשלומים המוטלים החלים בדרך כלל על בעל המקרקעין.
7. נוסף על כך, נקבע כי ניתן להיעזר בעקרונות החשבונאות הבין לאומיים, וכן יש להתחשב במאפייניהן המיוחדים של חכירות בישראל לצורך ההבחנה.
בית המשפט קובע בפס"ד 2011 כי העובדות דנן מצביעות דווקא על חכירה תפעולית, בין השאר מסיבות אלו:
● הסך המצטבר של דמי החכירה השנתיים על פי הסכמי החכירה המקוריים הוא יותר משווי המקרקעין.
● השתלשלות העניינים והמשא ומתן שנוהל מול המינהל לעניין תקופת החכירה, וגובה דמי החכירה עד לחתימת הסכמי החכירה החדשים, מלמדים על כך שהמערערות לא ראו עצמן כבעלים של המקרקעין.
● בתום תקופת החכירה המקורית עודכן ערך דמי החכירה השנתיים על פי עליית ערך המקרקעין.
● בסיכום פס"ד 2011, קובע בית המשפט המחוזי כי: "הסכמי החכירה החדשים (הארכה של 49 שנים נוספות), תנאיהם ונסיבות חתימתם... אינם יכולים לשנות רטרואקטיבית את אופייה של החכירה מכוח ההסכמים שקדמו להם, ואף תקן 17 קובע כי סיווג החכירה מתבצע בתחילת תקופת החכירה, ואינו משתנה עם שינויים באומדנים או בנסיבות, אלא בהסכמת הצדדים לגבי תנאי החכירה בדרך שמשנה את סיווגה. החתימה על הסכמי החכירה החדשים, במקרה דנן, אינה בבחינת 'סופו מעיד על תחילתו'. במועד חתימת ההסכמים הראשונים, תיבחן שאלת הזכות המשפטית שהוענקה להם בפועל."
[התוספת וההדגשה אינן במקור - ר"ב וי"ח].
בפסק הדין נקבע כי בנסיבות העניין וגם לאחר שנבחנו הסכמי החכירה החדשים, יש לראות בחכירה "חכירה תפעולית", ולפיכך יותרו הוצאות דמי החכירה ששילמו המערערות בשנים שבערעור כהוצאות פירותיות המותרות בניכוי, על פי סעיף 17 לפקודה.
הכותבים - ממשרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
גלי צה"ל אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
