תמורה, שקיבל מפעיל תחנת דלק בגין הפסקת התקשרות עם חברת פז, כמוניטין

תקציר ע"א 4975/09

אהרון פינטו נ' פקיד שומה עפולה

בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את הערעור, וקבע כי ניתן לייחס חלק (15%) מן התשלום שהתקבל על ידי המערער, שהפעיל תחנת דלק בעבור חברת פז במסגרת הסכם להפסקת ההתקשרות עימה, כתמורה בגין מוניטין.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

המערער ניהל תחנת דלק של חברת פז אשר ירש מהוריו. ביום 31.7.2002 נערך חוזה בין המערער לבין חברת פז, שלפיו סוכם על הפסקת ההתקשרות ביניהם תמורת 3.55 מיליון ש"ח שתשלם חברת פז למערער. המערער דיווח על העסקה למשיב בשנת המס 2002 כרווח הון ממכירת מוניטין. המערער ביקש לשכנע את המשיב כי המוניטין שבגינו קיבל מאת חברת פז את התמורה - מקורו במיקומה המיוחד של תחנת התדלוק, בפיתוח מועדון לקוחות לתחנה, בקשרים מסחריים עם הלקוחות, ובאמינות השירות שנתן ללקוחותיו, בעוד לדעת המשיב מדובר ברווח הון רגיל.

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את עמדת המשיב, וקבע כי התמורה ששילמה חברת פז למערער לא נעשתה בעבור מוניטין, אלא כדי להביא את המערער לפנות לאלתר את התחנה, ולהעבירה לידי חברת פז ללא מאבק משפטי וללא שיעשה דבר כדי לחבל בפעילותה לאחר שתעבור מידיו. מכאן ערעורו של המערער.

דיון

בנסיבות האופפות את המקרה הקונקרטי, לא נמצא ביסוס מספק למסקנה כי יש לסווג את כל התמורה כרווח הון הנובע ממכירת מוניטין. במהלך הדיון שהתנהל הועלתה האפשרות שלפיה חלק מהתמורה יסווג כמוניטין. תחושת הצדק ונסיבות המקרה תומכות בתוצאה שלפיה חלק מהתמורה יסווג כמוניטין.

דרך זו אינה נקייה מקשיים: בראש ובראשונה המערער לא הניח תשתית, אף לא בחוות דעתו של המומחה מטעמו, שבאמצעותה ניתן יהא לכמת את המוניטין שלא על דרך אומדנה. עם זאת, התוצאה שלפיה ייפסק סכום מוניטין - אף אם מינימלי - עדיפה על דחיית הערעור כולו, וזאת על סמך המארג העובדתי בתיק המאפשר לבסס מוניטין בשיעור מסוים על סמך האומדן.

בענייננו עומדים שני נתונים בעלי משקל כדי לסווג חלק מן התמורה כרווח הון ממכירת מוניטין: הנתון הראשון - קביעת בית משפט המחוזי בעניין גוטמן (עמ"ה 1013/01) שעניינו דומה לעניין נשוא הערעור. בעניין זה נקבע כי סעיף בחוזה בדבר תנית אי תחרות ותנית הייעוץ בא להבטיח כי המוניטין ייוותר בידי הרוכש. סעיף דומה לכך הוא חלק מהחוזה בין המערער לבין חברת פז.

הנתון השני - מהחומר המשפטי עולה כי אביו של המערער היה פעיל בהקמת התחנה במקום שבו היא מצויה עד היום - הוא פנה למועצה המקומית קריית טבעון בבקשה לקבלת שטח להקמת התחנה. עובדה זו, בשילוב העובדה כי ניהול המקום התבצע על ידי אביו של המערער ולימים על ידי המערער עצמו, רלוונטית לנושא המוניטין גם אם מבחינה משפטית הזכויות במקרקעין שייכות לחברת פז.

על נתונים אלה יש להוסיף נתונים נוספים, לרבות העדים שהעידו מטעם המערער במהלך המשפט. לנוכח התמונה שהוצגה, יש מקום לקבוע על דרך האומדנה כי 15% מסך התמורה יסווגו כמוניטין.

תוצאה

הערעור התקבל בחלקו (נקבע כאמור כי 15% מסך התמורה ייוחס למוניטין).

בבית המשפט העליון

לפני כב' השופטים מ' נאור, ע' ארבל ונ' הנדל

ניתן ב-10.4.2011