החובה להודיע על תאונת עבודה למוסד לביטוח לאומי חלה על העובד גם כאשר המעביד חתום על תקנה 22

העובדות

-------------

בן אברהם חיים (להלן: "העובד") עבד בחברת אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן: "המעביד").

בתאריך אוגוסט 2006 נחבל העובד בברך ימין בתאונת עבודה. בעקבות התאונה פנה העובד לקבלת טיפול רפואי, ושהה בתקופת אי כשירות מיום הפגיעה למשך שישה חודשים.

העובד טען, כי עם חזרתו לעבודה מילא טופס תביעה לדמי פגיעה אצל המעביד לשם הגשתו למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"), במסגרת תקנה 22 לתקנות לביטוח לאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן: "התקנות").

לטענת העובד התברר, כי התביעה לדמי פגיעה אבדה אצל המעביד ולא נשלחה למוסד.

העובד הגיש תביעה מחודשת תוך שהמעביד ציין, כי עקב תקלה טכנית הוגשה התביעה באיחור.

המוסד הודיע לעובד, כי תביעתו הוכרה כפגיעה בעבודה, אולם תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין שלושת החודשים הראשונים נדחית לפי הוראות סעיף 296 לחוק לביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

במאי 2009 קבעה ועדה רפואית לעובד דרגת נכות לצמיתות בשיעור של 10%. המוסד הודיע לעובד, כי דרגת הנכות כאמור מזכה בתשלום חד פעמי, ולפי סעיף 107 לחוק, זכאי העובד לתשלום מענק בגובה קצבה חודשית כפול 31 חודשים בלבד ולא כפול 43 חודשים, וזאת בשל השיהוי בהגשת תביעתו בתקופה של 12 חודשים.

העובד טען, כי לא היה עליו לדאוג להגיש את התביעה לדמי פגיעה אישית למוסד, אלא המעביד הוא זה שצריך היה להגיש את התביעה, ועל כן אין להשית עליו את הסנקציות הקבועות בסעיף 296 לחוק.

מנגד, המוסד טען, כי תקנה 9 לתקנות קובעת, כי הגשת ההודעה על פגיעה בעבודה היא באחריותו של העובד, וביצוע ההגשה יכול שייעשה על ידי המעביד. כמו כן, תקנה 22 לתקנות עוסקת בחובת תשלום דמי פגיעה על ידי המעביד, ואין בה בכדי לאפשר גריעה מחובת העובד למסירת ההודעה על התאונה בהתאם לתקנה 9. הודעת העובד למוסד על תאונת העבודה הוגשה בשיהוי של שנה וחצי, ועל כן, לטעמו, בצדק דחה את תביעת העובד לתשלום דמי פגיעה. באשר לטופס קביעת דרגת נכות העובד, לטענת המוסד הטופס לא הוגש כתביעה אלא כנספח לכתב התביעה.

פסק הדין

--------------

סעיף 296 לחוק קובע כדלקמן:

"(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

סעיף זה קובע בבירור, כי הודעה על פגיעה בעבודה צריכה להימסר למוסד ולא למעביד. תקנה 22 לתקנות קובעת, כי המוסד רשאי להרשות למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובד, וכי המעביד זכאי להחזר התשלומים ששילם, לאחר שהמציא הוכחות לתשלום.

תקנה 9 לתקנות קובעת, כי "החובה למסור הודעה חלה על המבוטח שנפגע, אולם מסירתה על ידי אדם אחר כשרה ופוטרת את המבוטח מחובת ההודעה".

בעניין זה בית הדין קבע, כי אומנם מעסיקתו של העובד שילמה לו דמי פגיעה בגין תאונת העבודה בהתאם לתקנה 22 לתקנות כאמור, אולם אין בכך בכדי לפטור את העובד מחובתו כעולה מהוראות סעיף 296 לחוק ומתקנה 9, למסור למוסד הודעה על התאונה. הוראת תקנה 9 הינה מפורשת וחד משמעית. על העובד חלה חובה למסור למוסד את ההודעה על תאונת העבודה בעצמו או לוודא שמעסיקתו מסרה את ההודעה בשמו במועד. אשר על כן, בעניין זה החליט בית הדין כי צדק המוסד בהחלטתו לדחות את תביעתו של העובד.

באשר למענק נכות, בית הדין קבע, כי טופס התביעה לקביעת דרגת נכות צורף כנספח לכתב התביעה, שהוגש לבית הדין, ואלה התביעה לבית הדין וכן טופס התביעה לקביעת דרגת נכות הומצאו למוסד על יד בית הדין. על כן, יש לראות בכך כי העובד הגיש למוסד כדין את התביעה לקביעת דרגת נכות. על כן, בית הדין קבע, כי תביעתו של העובד באשר למענק נכות מתקבלת בחלקה ומושבת למוסד על מנת שיחשב מחדש את מענק הנכות המגיע לעובד. כן פסק בית הדין הוצאות לטובת העובד.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".