שכר דירקטורים - האם ההכנסה פטורה מדמי ביטוח לאומי?

ביום 16.3.2011 נדונה בבית הדין האזורי לעבודה תביעתו של אלון רם (ב"ל 3550/09) בדבר מתן פטור מתשלום דמי ביטוח בגין הכנסתו של התובע משכר דירקטורים.

המחלוקת בין המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לבין המבוטח נסבה סביב השאלה אם כלל הכנסותיו בשנת 2006 חייב בדמי ביטוח לאומי, או שמא רק הכנסותיו כעובד עצמאי.

רקע עובדתי

בדוח השנתי לשנת 2006 דיווח המבוטח על הכנסות מישיבות דירקטורים כהכנסה ממשכורת. בעקבות בקשתו לתיקון הדוח ביום 24.10.2010, דווחה ההכנסה כהכנסה אחרת שאינה מיגיעה אישית. למען הסר ספק, הדיווח הוא בבחינת שומה עצמית ואינו משקף בהכרח את עמדת פקיד השומה. לא נתבעו בניכוי הוצאות ולא קוזזו הפסדים מההכנסה משכר הדירקטורים.

לטענת המבוטח, הכנסותיו בשנת 2006 כללו הכנסה מעסק, ואילו יתרת ההכנסה העיקרית נבעה משכר הדירקטורים.

ביום 12.5.2008 שלח המל"ל דרישת תשלום להפרשי דמי ביטוח על פי הדוח שהתקבל ממס הכנסה. לטענת המבוטח, רשות המסים (מס הכנסה) לא הפרידה בין הכנסתו מהעסק להכנסותיו משכר הדירקטורים. המבוטח פנה לרשות המסים (מס הכנסה) וביקש להפריד בין ההכנסות האמורות.

ניתן להבין כי עמדת המל"ל היא שהכנסות משכר דירקטורים הן הכנסות מכוח סעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), לאור חוות דעת משפטית של המל"ל שניתנה ביום 26.10.2004.

לטענת המבוטח, אין חובת תשלום דמי ביטוח על הכנסות שמקורן על פי סעיף 2(10) לפקודה, מכוח תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 (להלן: "התקנות").

טענת המל"ל

על פי השומה שדווחה לרשות המסים (מס הכנסה), ההכנסה משכר הדירקטורים דווחה כהכנסה מכוח סעיף 2(1) לפקודה, וסווגה כהכנסת עובד עצמאי. הכנסות המבוטח שדווחו בדוח לשנת המס 2006, שהוגש בחודש דצמבר 2007, דווחו על ידי רואה החשבון של המבוטח כהכנסה משכר בלבד.

פניית המבוטח לרשות המסים (מס הכנסה) נעשתה כשלוש שנים לאחר הגשת הדוח בשנת 2007. יתרה מזאת, פניית המבוטח לתיקון הדוח בדיעבד נעשתה רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין.

טענת המל"ל היא כי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), הדן בחישוב הכנסתו השנתית של מבוטח, קובע כי כל מקורות ההכנסה מסעיף 2 לפקודה חייבים בדמי ביטוח, לרבות הכנסות מכוח סעיף 2(10) לפקודה.

דיון והחלטה

בית הדין חזר וציין כי המבוטח פנה לרשות המסים (מס הכנסה) בבקשה לתיקון הדוח רק לאחר שהגיש תביעה לבית הדין לעבודה. עובדה זו מלמדת כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה המבוטח דיווח על הכנסותיו כשכר, ורק לאחר שהובהרה לו עמדת המל"ל פנה לתקן את הדוח.

טענת המבוטח שלפיה לא ניתן באופן טכני לדווח לצורכי מס הכנסה על שכר דירקטורים נדחתה, שכן בדוח האישי אשר מוגש לרשות המסים (מס הכנסה) ישנה אפשרות לדווח על "הכנסות אחרות שאינן מיגיעה אישית".

בית הדין הדגיש כי מכוח סעיף 345 (א) לחוק, הכנסות על פי סעיף 2 לפקודה חייבות בדמי ביטוח, לרבות הכנסות על פי סעיף 2(10) לפקודה.

באשר לטענת המבוטח כי תקנה 14 לתקנות לא חלה בעניינו הואיל ונעדר ממנה סעיף 2(10) לפקודה כמקור הכנסה, בית הדין קבע כי מקור הכנסתו של המבוטח משכר דירקטוריון "איננו בא בגדר סעיף 2(10) לפקודה ואף אם תתקבל טענת המבוטח כי חלה בעניינו תקנה 14(א) לתקנות לא מדובר במקרה שבו התובע לא יהא חייב בדמי ביטוח".

בית הדין אף הדגיש כי למרות הסתמכות המבוטח על חוזר המל"ל משנת 2004, מאחר שנקבע מהותית שלא מדובר בהכנסה על פי סעיף 2(10) לפקודה, בית הדין אינו מחויב לקבל את טענתו.

תיקון סעיף 371(א) לחוק מצביע על כך שלא בכדי נקבע: "וזאת אף אם הכנסתו האחרת פחותה ממחצית סך הכנסותיו". אין מחלוקת על כך שההכנסה האחרת של המבוטח בשנת 2006 הייתה יותר מסך הכנסותיו מעבודה, ולכן חלה חובת תשלום על ההכנסה האחרת.

המל"ל אומנם לא נקט בעמדה עקבית ושינה גרסתו בעניין סיווג ההכנסות משכר הדירקטורים, אך עם זאת, משנבחנה הכנסת המבוטח בצורה מהותית, לא התקבלה עמדתו של המבוטח, ודין התביעה להידחות.

הכותבים - ממשרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ