קטאר מסבכת את עסקת רפאל ופולקסווגן - תהיה או לא תהיה עסקה?

העסקה בין רפאל לפולקסווגן נראתה בהתחלה כמו חיבור כמעט טבעי בין שני צרכים. מצד אחד, רפאל מחפשת דריסת רגל תעשייתית עמוקה יותר באירופה, בזמן שהיבשת מגדילה תקציבי ביטחון ומחפשת מערכות הגנה אווירית. מצד שני, פולקסווגן מחזיקה מפעלים שצריכים ייעוד חדש בתקופה שבה תעשיית הרכב האירופית מתמודדת עם מעבר לחשמליות, האטה בביקוש ותחרות מסין.

אבל אז נכנסה קטאר לתמונה. קרן ההשקעות הקטארית היא בעלת מניות משמעותית בפולקסווגן, עם כוח הצבעה שמקנה לה השפעה על החלטות רגישות. מבחינת דוחא, שיתוף פעולה בין אחת החברות החשובות בגרמניה לבין יצרנית ביטחונית ישראלית אינו מהלך עסקי רגיל. הוא נוגע למדיניות חוץ, תדמית אזורית, יחסים עם העולם הערבי והמלחמה על השפעה באירופה.

המפעל שעל הפרק הוא אוסנבריק, אתר ייצור שמעסיק אלפי עובדים ועמד במרכז דיונים על עתידו. לפי דיווחים קודמים, רפאל בחנה שימוש במפעל כחלק מהרחבת פעילותה באירופה, בין היתר סביב מערכות הגנה אווירית. ביזפורטל כבר הרחיב על התוכנית הגדולה שמאחורי המהלך: לא רק מכירת מערכות, אלא בניית בסיס ייצור מקומי בלב אירופה. להרחבה: ממפעל פולקסווגן לכיפת ברזל: המהלך שחושף את התוכנית הגדולה של רפאל באירופה.

הרגישות הקטארית ממחישה שינוי עמוק בדרך שבה עסקאות ביטחוניות מתנהלות. פעם עסקה כזאת הייתה נבחנת בעיקר דרך ממשלות, רגולטורים ולקוחות צבאיים. היום יש גם קרנות ריבוניות, בעלי מניות מהמפרץ, שיקולי ESG, לחץ ציבורי, ועדי עובדים וממשלות מקומיות שמנסות לשמור על תעסוקה.

עבור רפאל, ההזדמנות באירופה גדולה. המלחמה באוקראינה שינתה את סדרי העדיפויות של מדינות נאט"ו. מערכות הגנה מפני טילים, כטב"מים ורקטות הפכו מצורך עתידי לצורך מיידי. ייצור מקומי באירופה יכול לתת לחברה יתרון במכרזים, לקצר אספקות ולרכך התנגדות פוליטית לרכש מחוץ ליבשת.

עבור פולקסווגן, העסקה יכולה להעניק למפעל קיים חיים חדשים. תעשיית הרכב הגרמנית מחפשת פתרונות לאתרים שהביקוש אליהם ירד, והעברת חלק מהם לתחומי ביטחון ותעשייה כבדה נראית כמו אפשרות מעשית. אבל חברה גלובלית כמו פולקסווגן אינה פועלת בחלל ריק. כל החלטה כזאת עוברת דרך בעלי מניות, ממשלות וקשרים בינלאומיים.

השותפות בין פולקסווגן לרפאל כבר הוצגה בעבר כדרך לשלב טכנולוגיה ביטחונית ישראלית עם יכולות ייצור גרמניות. להרחבה: רפאל ופולקסווגן במגעים להסבת מפעל בגרמניה לכיפת ברזל.

העסקה עדיין יכולה לקבל מבנה אחר, אולי עם מעורבות גדולה יותר של גורמים גרמניים או הפרדה בין פעילות ביטחונית לפעילות הרכב הקיימת. אבל גם אם יימצא פתרון, המסקנה ברורה: חברות ביטחוניות ישראליות שפועלות באירופה יפגשו לא רק ביקוש גבוה, אלא גם פוליטיקה של הון. לפעמים בעל מניות אחד מהמפרץ יכול להיות חשוב כמעט כמו משרד הביטחון של מדינה לקוחה.