בימים בהם הכלכלה הישראלית מאטה, המסים עולים, השחיקה של מעמד הבינייים מורגשת בכל פינה, דוח העוני גרוע מאי פעם, פערי השכר בין המנהלים לעובדים גדלים, מפעלים נסגרים וחברות רבות מפטרות עובדים או חותכות לנותרים את המשכורות - מסתבר שאפשר גם אחרת.

בניגוד לחברות אחרות, בהן שכר העובדים נשחק בעוד שכר המנהלים הולך ותופח, חברת קליל מכרמיאל שבגליל החליטה לאחרונה לבצע העלאה רוחבית של השכר לעובדיה, בזמן שבעל השליטה הודיע כי יפחית את שכרו. ההחלטה על התוספת בשכר העובדים הינה רטרואקטיבית מינואר ועולה על שיעור עליית המדד.

יצרנית פרופילי האלומיניום אינה חברת היי-טק מפנקת וכשני שליש מעובדיה הם פועלי יצור שעומדים במשך שעות ארוכות, ימים ולילות, ליד מכבשים תעשייתיים.

החברה נהנית מהגאות בשוק הנדל"ן בשנים האחרונות, וגם מירידת מחירי האלומיניום ברבעון הראשון של השנה. ביום רביעי האחרון פרסמה קליל את דוחותיה הכספיים ואלו היו דוחות מצויינים ששלחו את המניה לכבוש שיא חדש שמשקף לה שווי של כ-450 מיליון שקל, לאחר שבמהלך השנה האחרונה זינקה המניה בכ-83% ומתחילת השנה בכ-45%.

החזון - לגרום לסביבתנו לחייך ולהיות גאים במעשינו

כתבת Bizportal ששוחחה לאחר הדוחות עם מנכ"ל החברה, אריה ריצ'י ריכטמן, ועם סמנכ"ל הכספים, יוני רובינזון, קיבלה הצצה לרוח ולנשמה שמאפיינת את החברה שחרטה על דגלה את משפט החזון "לגרום לסביבתנו לחייך ולהיות גאים במעשינו".

לדברי ריצ'י ריכטמן, "קליל היא חברה שעובדים בה המון שנים וזה מה שמשליך על אופן ההתנהלות שלנו. אני התחלתי לעבודה בה מיד עם סיום לימודיי בטכניון לפני כ-25 שנה ומאז נשארתי וגם יוני כבר 27 שנה בחברה. אנחנו מסתכלים על הארגון לטווח ארוך ולא רק על הרווח הרבעוני, אלא על עסק שהוא שלנו לעוד הרבה מאוד שנים ולכן החשיבות שאנחנו מייחסים לעובדים שלנו היא מאוד מאוד גבוהה. זה כמו משפחה".

"מה שמייחד אותנו לעומת החברות שמתחרות מולנו זה שהאנשים שעובדים בחברה, לא רק המנכ"ל והסמנכ"ל, אלא גם העובדים עצמם, כולנו אחראים לתוצאות של עצמנו. חזון החברה דוגל בלגרום לסביבתנו לחייך ולהיות גאים במעשינו. התוצאות מראות שאנחנו בכיוון הנכון ולכן אנחנו מרגישים עם החזון שלנו מצויין".

לדבריו, "כשצורי דבוש בעל השליטה בא לחברה בפעם הראשונה היה לנו מאוד מוזר לשמוע אותו כי הוא אמר 'אני רוצה שאתם תחייכו' ואני מוכרח להגיד שלא ממש הבנו אז על מה הבחור הצעיר דיבר, 12 שנים לאחר מכן אנחנו מחייכים, הוא מחייך וגם בעלי המניות שלנו מחייכים".

12,000 שקל בממוצע לפועל ייצור

ריכטמן שמנהל חברה של כ-300 עובדים, מהם כ-180 עובדי יצור מסביר כי ההעלאות השכר בהסכם הקיבוצי מורכבות מוותק העובד ומהתוספת המפעלית שניתנת פעם בשנה לשכר הבסיס. "יש פערים בשכר בין סוגי העובדים השונים, על פי השכלה ופרמטרים נוספים, אבל הגישה היא שהחברה היא כמו משפחה שדואגת לכולם. אין פה ניצול".

"השנה, כשישבנו לדון מה תהיה התוספת המפעלית גילינו שמאז התוספת האחרונה המדד במשק עלה ב-1.44% וחשבנו שאנחנו צריכים לתת יותר מזה בגלל התייקרויות במשק ובגלל אלף סיבות אחרות, מצד שני הבנו שאנחנו גם צריכים לחשוב על העתיד והאיומים שגלומים בו מאחר ובמסגרת ההסכם הקיבוצי שלנו שכר הבסיס יכול רק לעלות".

"לכן בנוסף לתוספת הוותק שנעה בין 1%-3% החלטנו להעלות את השכר בעוד 2.75% החל מינואר 2013 והתחייבנו מראש לתת תוספת שכר דומה גם בשנה הבאה, ובלבד שהנתונים שלנו בשנה הבאה יעמדו בשנה הבאה במספר מסויים שגם אנחנו וגם העובדים חושבים שאנחנו יכולים לעמוד בו. אחרי ההעלאה פועל יצור במפעל מרוויח בממוצע 12,000 שקל בחודש. דבר נוסף שעשינו על מנת לעודד עובדים צעירים להישאר בחברה, הוא שקיצרנו במחצית את הזמן הנדרש לעובד לעבור ממעמד של דור ב' לדור א', כלומר למעמד הגבוה בחברה. קיצרנו את זה מ-6 שנים שהיו נהוגות במשך כ-20 שנה ל-3 שנים, החלטנו שזה יהיה כמו המעבר מסדיר לקבע".

"למשל, כשאנחנו קובעים אילו רכבים יקבלו העובדים יש חשיבות לניראות ואנחנו שומרים על צניעות בהנהלה.בכלל אנחנו תמיד בגובה העיניים. כל צהריים כל עובדי החברה כולל חברי ההנהלה יושבים באותו החדר אוכל ואוכלים את אותו האוכל. אין פה חדרי אוכל של קצינים וחיילים".

"סכנה גדולה לקיום התעשייה בישראל"

למרות שריכטמן נשמע מאושר מתוצאות החברה שהוא עומד בראשה שסיימה את הרבעון הראשון של השנה עם עלייה של 21% ברווח הנקי ל-12.1 מיליון שקל על הכנסות שעלו ל-92.6 מיליון שקל ועם הון עצמי של כ-200 מיליון שקל שהיווה 75.4% מסך המאזן, וזאת לאחר חלוקת דיבידנד בהיקף של 10 מיליון שקל בחודש דצמבר 2012, הוא בהחלט נשמע מודאג ממצב התעשייה בישראל.

לדבריו, "מאוד שונה מה שאנחנו רואים לגבי עצמנו לעומת מה שאנחנו רואים בתעשייה. לגבי עצמנו אנחנו רואים שהמצב הוא בסדר גמור כי עם ישראל קונה ומשפץ בתים בלי עין הרע. אבל בתעשייה כולה אני בהחלט רואה שיש קשיים".

"הבעיה היא שאין לנו אפילו שר תעשייה. להזכירך, איך שבנט נכנס למשרד הוא שינה את הטייטל משר התעשייה המסחר והתעסוקה (תמ"ת) לשר הכלכלה. כתוצאה מהחלטות הממשלה בעקבות דוח טרכטנברג אנחנו חווים סכנה גדולה לקיום התעשייה בישראל. טרכטנבג דיבר על הורדת יוקר המחייה ועל מנת לעשות זאת פתחו את מדינת ישראל ליבוא מבחוץ, מה שיוצר תחרות לא שווה בין היצרן המקומי לייצרן בחו"ל".

"כתוצאה מפתיחת השוק ליבוא אנחנו רואים שמוצרים שנכנסים למדינת ישראל וצריכים לעמוד בתקנים הרשמיים למעשה לא נבדקים כמו שצריך, כי למשרד הכלכלה אין מספיק תקני כוח אדם והתוצאה היא שהמדינה מוצפת בעשרות אלפי מוצרים שהם לא בטיחותיים ומסכנים את הציבור, ובאותה השעה מאות עובדים פוטרו מהמפעלים היצרניים בישראל שלא הצליחו לעמוד בתחרות מול חו"ל. איך יכול להיות שעל זה אף אחד לא לוקח את האחריות ואף אחד לא משלם את המחיר? רק העובדים והמפעלים משלמים".