ההונאה ברמי לוי: הקופאיות מ"עוקץ העגלות" זכאיות לפיצויי פיטורים?
בחודש שעבר הגישה הפרקליטות 50 כתבי אישום בפרשת ההונאה שהתגלתה בסניף רמי לוי בזיכרון יעקב. על פי החשד, מספר קופאיות יחד עם שותפים חיצוניים, העבירו עגלות עמוסות לעייפה במתקני הבדיקה החדשניים של הסופר, בעבור תשלום של עשרות שקלים בודדים בלבד, כששווי המוצרים שהכילו היה גדול פי כמה וכמה.
על פי הנהלת "רמי לוי" ההונאה התבצעה בתחכום רב, במעורבות של גורמים רבים ובשיטתיות במשך מספר חודשים כששווי המוצרים שנגזלו עומד על קרוב לחצי מיליון שקל. חקירת המשטרה חשפה, כי במשך תקופה של שבועיים, הקופאיות ביצעו לפחות 70 פעולות הונאה. לפי החשד, הקופאיות העבירו את הקופה הרושמת למצב שאילתה, כך שיישמע צליל עם סריקת מוצר בקורא הברקוד, אך בפועל לא התבצע חיוב. כך הן העבירו את העגלות שהעמיסו חברי הקבוצה, מבלי לשלם על המוצרים או לחלופין לשלם תשלום נמוך באופן משמעותי ממחיר המוצרים שנגנבו
כעת, לאחר הגשת כתב האיום והפיטורים של הקופאיות, נשאלת השאלה האם עובדים, שיפוטרו עקב החשד לגניבה ולמעילה באמון המעסיק, זכאים לפיצויי פיטורים עם סיום העסקתם. מפתיע ככל שזה יישמע, הדין בעניין זה איננו חד משמעי כלל.
הדין הישראלי – לא כל כך פשוט
חוק פיצויי פיטורים מלפני כ-60 שנה (תשכ"ג-1963, סעיפים 16-17), קובע כי יש נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מעובד: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים... אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד... מצדיקות פיטורים ללא פיצויים".- איחרו בתשלומים על הדירה, אבל לא ישלמו פיצוי מוסכם
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם אם אין הסכם קיבוצי שמסדיר את העניין, החוק קובע כי מה שיחול הוא "ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף". בהתאם לחוק, כפי שפירש בית הדין לעבודה, כאשר אין כלל הסכם קיבוצי רלוונטי, ברירת המחדל לעניין זה הוא "ההסכם קיבוצי הכללי – תקנון העבודה בתעשייה". בהסכם זה יש התייחסות, בסעיף 53, למקרה של גניבה ומעילה, בתור נסיבות המצדיקות פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים.
עו"ד ד"ר ירון קטן
עם זאת, למרות הכלל העולה מתוך סעיפי החוק ותקנון העבודה הכללי, בית הדין לעבודה איננו ממהר לאפשר שלילת פיצויי פיטורים, בוודאי לא על סמך חשדות ותוך תשומת לב למספר המקרים הרב בהם המעסיק מעוניין לעשות שימוש בסעיף זה. זאת, מתוך הנחה שלעתים הפיטורים עצמם הם עונש חמור מספיק עבור העובד, וכי פיצויי הפיטורים הינם זכות נרכשת של העובד בגין תקופת עבודתו אצל המעסיק. על כן כדי לשלול זכות זו יש צורך בנסיבות מחמירות במיוחד. כפי שקבע בית הדין הארצי לעבודה, שלילת הפיצויים "תיעשה במשורה... במקרים הקיצוניים ביותר" (מלון עציון - אביעזר שרוני, 22.10.2002).
- האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
- המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
שיקול הדעת ואמות המידה לשלילת פיצויים
במקרים רבים בית הדין לעבודה איננו מאפשר כלל שלילת הפיצויים, או לכל היותר מאפשר שלילת חלקם בלבד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי היחס לעונש של שלילת פיצויי פיטורים צריך להיות כ"התוויית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת" (שגרירות ארצות הברית של אמריקה - עיזבון המנוח מאיר מנשה, 31.12.1997).
ממילא, בית הדין הארצי מציב את שלילת הפיצויים כעונש החמור ביותר האפשרי, אשר לפני הפעלתו יש להשתמש בסנקציות מרוככות יותר.עם זאת, ישנם מקרים בהם בית הדין לעבודה התיר את השימוש בסנקציה חמורה זו. זאת, לאחר בחינה לעומק של שני פרמטרים מרכזיים בנסיבות המקרה. הראשון הוא חומרת המעשה, אשר יכול להטות את הכף לחומרה כנגד העובד, והשני בנוגע לנסיבותיו האישיות של העובד, אשר יכול להטות את הכף לקולא בעד העובד.
כך למשל, ניתן למצוא בפסק דינו של בית הדין פירוט של הבחינה המדוקדקת הזו: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד, הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים.
כמו כן, נלקחת בחשבון תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת ממנו, הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון. בנוסף נלקח בחשבון השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה.
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד, משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא מימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם. זאת בהתייחס לסכום שיוותר בידיו למחייה, נסיבותיו האישיות של העובד, כגון גילו, מצבו המשפחתי, מצבו בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".
זהירות והפעלת שיקול דעת
לסיכום, השאלה האם ניתן לשלול פיצויי פיטורין מעובד שפוטר עקב גניבה היא שאלה מורכבת שצריכה להיבחן על ידי בית הדין לעבודה בכל מקרה ולגופו של עניין. בית הדין מאפשר שימוש בסנקציה של שלילת פיצויים אך ורק במקרים קיצוניים וחריגים לאור המשקל והחשיבות הרבה הניתנים לכספי הפיצויים, ולחומרה שבעצם פיטורים העובד על רקע החשדות נגדו.
על כן נראה כי במקרה של פגיעה שולית ונזקים קטנים למעסיק לצד נסיבות אישיות של העובד ייטה בית הדין למנוע את שלילת הפיצויים או לכל הפחות רק את חלקם. יחד עם זאת בנסיבות של גניבה שיטתית ומאורגנת של סכומי כסף גדולים, תוך שימוש פסול באמון שניתן לעובד וגרימת נזקים גדולים, נראה כי בית המשפט ייטה לאפשר שלילה של כספי הפיצויים.
- 8.yuvi 25/07/2024 10:38הגב לתגובה זוהן לא צריכות לקבל אגורה דמי פיצויים. במדינה נורמלית הן צריכות להיות בכלא....
- 7.Why not set it as the minimal penalty? (ל"ת)Ipkha Mistabra 23/07/2024 22:46הגב לתגובה זו
- 6.אחמנתאפ 17/07/2024 19:24הגב לתגובה זובמזוודות הכסף שנתניהו חילק לחמאס, היה חסר קצת כסף. מישהו הוריד קומיסיון.
- 5.מה שרמי לוי משלם זה מה שהוא מקבל. (ל"ת)שי.ע 16/07/2024 22:34הגב לתגובה זו
- 4.מופרע 16/07/2024 16:07הגב לתגובה זונראה כי הפיצויים הם זכות שהעובד קנה במשך העסקה אבל מצד שני רמי יכול לתבוע את העובדים שגנבו על הגניבה הנזק עוגמת נפש וכו' בסכום גדול מהפיצויים
- שי לוק 20/07/2024 20:13הגב לתגובה זוהקופאית יצאו זכאיות ב"ה
- 3.אשר 16/07/2024 15:57הגב לתגובה זוהפורץ בעת פריצה נפצע ממסמר בראשו תבע את בעל הדירה על רשלנות .השופט חרקוש
- 2.דוד 16/07/2024 15:04הגב לתגובה זוגניבה באופן שיטתי אינה מעידה חד פעמית. מה עוד שמדובר במספר עובדות.
- 1.כמה קישקושים נו באמת 16/07/2024 14:38הגב לתגובה זוגנבתם? נתפסתם? לכו תדחפו מים..לא מגיע לכם שקל אחד של פיצויים!

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"
זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.
פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.
"מעשה שהושלם"
כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"
זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.
פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.
"מעשה שהושלם"
כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".
.jpg)