בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

• כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
• בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".

על שולחנו של השופט אסיף גיל הונחה שאלה שנהפכה לשכיחה בעידן שבו הטלפון הנייד אינו עוד מכשיר פשוט, אלא מאגר מידע אישי אדיר, שלעתים מכריע בתיקי חקירה מורכבים. חודשים חלפו מאז הוחרם הטלפון של המבקש - חשוד בפרשה רחבת היקף של עבירות מס, מרמה והלבנת הון - והטלפון עדיין נותר חתום ומוצפן, לא נפרץ ולא נגיש לחוקרים. בינתיים נמשכת החקירה, והמדינה מבקשת להותיר את המכשיר בידה לתקופה נוספת, גם אם הזמן שהחוק קבע כתפיסה ראשונית כבר חלף. בתוך כל זאת עומד המבקש, המבקש להשיב לידיו רכוש נוסף שנתפס, וכעת מוצא עצמו במרכז דיון עקרוני: עד כמה יכול להימשך מצב שבו טלפון שלא נפרץ יישאר בידי המשטרה?

השופט גיל נדרש להכריע בשאלה זו, שכבר עלתה בעבר בפסיקות שונות ואף סותרות. בחינה של החלטתו מגלה ניסיון לשרטט קווים מנחים בין צורכי החקירה, שלדבריו הם "ראייתיים וממשיים", לבין הזכות הקניינית של החשוד, שנפגעת כשהמכשיר שלו מוחזק זמן רב ללא גישה של ממש למידע שבו.

חקירה רחבה, תפיסות רכוש רבות וטלפון אחד שלא נפתח

בבסיס הבקשה עומדת חקירה מורכבת המתנהלת נגד המבקש ואחרים, חקירה שנוגעת לשורה של עבירות מס חמורות, לרבות ניכוי תשומות פיקטיביות, שימוש במרמה ובתחבולה כדי להתחמק מתשלום מס, הוצאת חשבוניות ללא עסקה וניהול עסק ללא רישיון. לצד עבירות אלה מייחסת החקירה לחשודים גם עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. כך עולה מפסק הדין, שמפרט כי מדובר בפרשה סבוכה שבה מעורבים כמה גורמים עסקיים הפועלים לכאורה בשיתוף פעולה עברייני.

בספטמבר 2025 הורה בית המשפט על הארכת תוקף התפיסה של רכוש החשודים לתקופה של 180 יום. במסגרת הרכוש שנתפס היה גם הטלפון הנייד של המבקש, אך לטענת המדינה, בעקבות טעות, הטלפון לא נכלל בבקשה המקורית להארכת התפיסה. רק לאחר שהמבקש פנה בבקשה נפרדת להשבת רכוש נוסף, התייחסה המדינה לעניין הטלפון וציינה כי אין מניעה להשיב את יתר החפצים, אך דווקא את הטלפון יש להותיר בידי החוקרים.

• כל הסיבות לעריכת צוואה בשנת 2020
• כמה עולה להתגרש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המדינה הסבירה כי המבקש "לא שיתף פעולה עם החקירה ולא הסכים למסור את קוד הנעילה", כפי שנכתב בתגובתה. בתגובה נוספת היא פירטה כי, "מאז תפיסת המכשיר נעשו ניסיונות מקצועיים לפרוץ את המכשיר... אך עד כה הדבר לא צלח", וכי "בשלב זה לא ניתן לגשת לנתוני המכשיר ו/או לחלץ ממנו מידע". הטענות האלה הדגישו את מרכזיות המכשיר בעיני המדינה, ואת הצורך שלה להמשיך ולהחזיק בו לתקופה נוספת.