האם טענה שנאנסה והרתה, האב טוען שהיא בגדה

לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה התגלגלה בחודשים האחרונים פרשה מורכבת במיוחד, שבה נפגשו טענות קשות, סוד משפחתי שנשמר במשך שנים והכרעה לא פשוטה בין חקר האמת לבין טובת ילד. מדובר בזוג נוצרים שנישאו בנישואים אזרחיים, עלו לישראל לאחר תקופה ארוכה של המתנה, ובמהלך חייהם המשותפים נולדו להם שלושה ילדים. כשיחסיהם עלו על שרטון והם התגרשו בהסכמה במרץ 2024, החל האב לטעון כי אחד מילדיהם, שכיום הוא בן 12, אינו בנו הביולוגי.

לדברי האב, בתקופת ההיריון הוא עבד בחו"ל והיה שב לביתו לעתים רחוקות בלבד - אחת לחודש ולעתים אחת לחצי שנה. לדבריו, לא עלה בדעתו ספק כלשהו עד שלטענתו, לאחר הגירושים, הטיחה בו האם כי הילד אינו בנו. מאותו רגע הוא לא היה רגוע, ודרש מבית המשפט לערוך בדיקה גנטית שתכריע בסוגיה.

האם מצדה, טענה בכתב ההגנה כי מדובר בתביעה חסרת תום לב, שהוגשה אך ורק על רקע הסכסוך בין הצדדים ולא מתוך דאגה לילד. היא ציינה כי לאורך השנים התובע הכיר בקטין כבנו לכל דבר ועניין, ואף הצהיר כך בפני הרשויות במסגרת הליכי העלייה - דבר שאפשר למשפחה לקבל זכויות וכספים עבור כלל התא המשפחתי. "הקטין אינו מכיר אב אחר ואין מקום לזעזע אותו ולטעת בו ספקות מיותרים", הדגישה האם.

האב טוען שהאונס הוא סיפור כיסוי

הסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, שם מונתה עובדת סוציאלית לסדרי דין והוגשה גם עמדת אפוטרופוס לדין לקטין. הדברים שנחשפו בתסקיר העובדת הסוציאלית טלטלו את ההליך: האם סיפרה כי עוד לפני שנכנסה להיריון היא נאנסה, וכי כשהתברר לה שהיא בהריון היא שיתפה את האב, שהבטיח לה לשמור על הסוד ולקבל את הילד כאילו היה שלו. העובדה הזו, שהובאה לראשונה בפני בית המשפט, חיזקה את הספקות בלבו של האב, אלא שהוא דבק בגרסתו שמדובר בסיפור כיסוי שנועד להסתיר בגידה מצדה.

• האם דרשה בדיקת אבהות - הגרוש והמאהב סירבו
• מדהים: עשו בדיקת אבהות וגילו כי אינם הוריו האמיתיים של בנם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

העובדת הסוציאלית לשירותים החברתיים התרשמה כי חשיפת הקטין לספקות סביב זהות אביו עלולה לפגוע קשות ביציבותו. בתסקיר נכתב כי, "חקר האמת ביחס לאבהותו של התובע עלולה לתלוש את הקטין מהשורשים הידועים והמוכרים וליצור טלטלה בחייו". היא הוסיפה כי מדובר בילד בן זקונים, שהוריו נפרדו זמן קצר לאחר עליית המשפחה לישראל, ילד שמתקשה בהסתגלות החברתית והתרבותית לחיים החדשים, וממילא חווה קשיים רגשיים, עצב והתפרצויות זעם.

גם האפוטרופוס לדין שמונה לקטין הצביע על סכנה ממשית לחשיפתו להליך בירור אבהות. לדבריו, "חשיפת הקטין לספקות ביחס לאבהות עלולה לנפץ את האמון של הקטין בדמות האב הנחשבת לבטוחה ביותר בחייו ולערער את היציבות של עולמו". למרות ההכרה בחשיבות בירור האמת, סבר האפוטרופוס כי במקרה זה אין תועלת ממשית לקטין מהבדיקה. הוא הדגיש כי אם יתברר שהתובע אינו אביו, לא ניתן יהיה לברר את זהות האב הביולוגי, והקטין עלול להיוותר ללא אב רשום, תוך פגיעה קשה בזהותו, בקשריו עם אחיו ואף בזכויות רכושיות.

היועצת המשפטית לממשלה, שהצטרפה אף היא להליך, תמכה בעמדות שירותי הרווחה והאפוטרופוס לדין. לדבריה, כתב התביעה לא הצביע על צורך ממשי בבירור האבהות שגובר על הסיכון לפגיעה בקטין. בהתאם לסעיף 28ד לחוק מידע גנטי, ציינה היועמ"שית כי במצב זה טובת הילד מחייבת להותיר את המצב על כנו.

• עובד ותיק פוטר כשנה לפני פרישתו, תבע - ויפוצה
• פסק דין דרמטי: עובד בכיר זכה ב-5.5 מיליון ש"ח אחרי 15 שנות עבודה והקלטות סתר
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה

על אף כל אלה, האב עמד על דרישתו. הוא טען כי לא ידע דבר על מעשה האונס וכי מדובר בהמצאה של האם. לדבריו, היא אף מסרה לו בעבר את זהות הגבר שעמו היא קיימה יחסים בתקופת ההיריון. אך בית המשפט מצא כי לא הונחה תשתית מספקת להצדיק פגיעה כה חריפה ביציבות חייו של הקטין.

העלאת הספקות עלולה לערער את עולמו של הקטין

בפסק הדין המפורט, חזרה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר על העיקרון המרכזי במשפט המשפחה - טובת הילד. היא ציינה בהכרעתה כי, "כאשר יש התנגשות בין חקר האמת אל מול הפגיעה שעלולה להיגרם לקטין - טובת הקטין גוברת". עוד היא הבהירה כי הנטל לשכנע את בית המשפט בקיומו של צורך ממשי לעריכת הבדיקה מוטל על האב, וכי בנסיבות האלה לא עמד התובע בנטל. השופטת אף הדגישה כי, "עצם העלאת הספקות בדבר נכונות קשרי האבהות בפניו והפניה לבדיקה, עלולה לערער את עולמו". היא הסתמכה על חוות דעת האפוטרופוס לדין והעובדת הסוציאלית, שהתריעו מפני פגיעה ממשית במעמדו האישי של הקטין, בזהותו ובבריאותו הנפשית. "ביצוע הבדיקה עלול אף לפגוע בקשר בינו לבין הנתבעת 2 ואף להשפיע על קשריו של הקטין מול אחיו", כתבה בפסק הדין.

היא הפנתה גם לפסיקה קודמת שהדגישה את הסכנות שבהטלת ספק בזהות אבהות של ילד, ובייחוד כשמדובר בקטין שהכיר באביו כדמות מרכזית במשך שנים ארוכות. היא הזכירה מקרה שבו נאמר כי, "על בית המשפט לעשות את כל הנדרש על מנת לחסוך מהקטין את הסיכונים והנזקים... שהסבירות להתקיימותם בכך שאביו לא יהיה קיים בעולמו – עולים על כל חשש מנזק אחר". לגבי הטענות של האב שלפיהן רק לאחר הגירושים נודע לו על הדברים, ציינה השופטת כי לא הוכח בפני בית המשפט שהתובע נחשף לספקות רק בשלב מאוחר זה. אך גם ללא קשר לכך, היא הדגישה, השיהוי בהגשת התביעה, לאחר שנים שבהן גידל את הקטין כבנו, לא יכול להיות לבדו תנאי לדחיית הבקשה, שכן ההכרעה העיקרית נשענת על טובת הילד.

עוד ציינה השופטת בצער כי התובע עצמו שינה את גרסתו לגבי הקשר עם הקטין. בעוד שבעבר הצהיר בפני העובדת הסוציאלית כי, "גם אם יגידו לי שהוא לא הבן שלי, זה לא ישנה כלום", בדיון בבית המשפט אמר כי יתקשה לשמור על קשר עד לאחר ביצוע הבדיקה. העמדה הזו, לדברי השופטת, עומדת בניגוד מוחלט לטובת הילד ויכולה להעמיק עוד יותר את הנזק.

בסופו של דבר, דחתה השופטת את התביעה והבהירה כי "דווקא הנסיבות הקשות והמורכבות שהתהוו בתיק זה... מחדדות באופן מובהק כי בהתנגשות החזיתית שבין האינטרסים והצרכים של התובע אל מול הצורך לשמור על שלום נפשו של הקטין, טובת הקטין גוברת". בית המשפט לא הטיל הוצאות בתיק, בעקבות הרגישות הרבה והמורכבות האנושית שעמדה ברקע של ההליך.

למה בעצם האב רצה בדיקה גנטית אחרי כל כך הרבה שנים?

האב טען שכשהוא ואשתו נפרדו, היא אמרה לו שהילד אינו בנו הביולוגי. עד אז, לדבריו, הוא לא העלה על דעתו ספק כלשהו. ברגע שנולד בו החשש, הוא הרגיש שהוא חייב לברר את האמת, גם אם עבר יותר מעשור.

מה ידוע לגבי טענת האם שלפיה היא נאנסה?

בתסקיר של העובדת הסוציאלית סיפרה האם כי לפני ההיריון נאנסה, וכשגילתה שהיא בהריון שיתפה את האב, והוא הבטיח לה לשמור את הדבר בסוד ולקבל את הילד כשלו. האב, לעומת זאת, טען שמדובר בהמצאה כדי להסתיר בגידה מצדה. בית המשפט לא הכריע מי מהם צודק, אלא התמקד בשאלה מה טובת הילד.

למה בית המשפט לא הלך עם חקר האמת? הרי בדיקה גנטית נותנת תשובה ברורה.

מכיוון שבמשפטים בענייני משפחה העיקרון העליון הוא טובת הילד. לפעמים האמת הביולוגית פחות חשובה מהשלכותיה על הילד עצמו. השופטת אמרה במפורש שהבדיקה עלולה לערער את עולמו של הקטין, לפגוע בזהות שלו ובביטחון שלו במשפחה. לכן אפילו שיש ספק, מערכת המשפט ויתרה על חקר האמת כדי לשמור על היציבות בחיי הילד.

מה החשש הכי גדול אם היו עושים את הבדיקה?

החשש הוא שאם יתגלה שהאב אינו אב ביולוגי, הילד יאבד את מעמדו המשפחתי המוכר לו. הוא עלול להרגיש שאין לו אב, הקשר עם אחיו ייפגע, וגם מעמדו המשפטי והרכושי ייפגע - למשל בענייני ירושה. מעבר לכך, מבחינה רגשית מדובר בילד שכבר מתמודד עם פרידה של ההורים, עלייה לארץ וקשיי הסתגלות, והטלטלה הזו עלולה להיות מעבר ליכולתו.

האם בית המשפט לקח בחשבון את זה שהילד כבר בן 12, ולא ילד קטן?

כן. דווקא משום שהוא כבר נער בגיל שמבין דברים, השופטת והגורמים המקצועיים חשבו שזה מסוכן יותר לחשוף אותו לספקות כאלה. ככל שהילד גדול יותר, כך גם ההבנה שלו רחבה יותר, והפגיעה האפשרית עמוקה יותר.

האב לא הבטיח בעבר שישמור על קשר עם הילד בכל מקרה?

נכון. בתסקיר שנערך קודם הוא אמר ש"גם אם יגידו לי שהוא לא הבן שלי, זה לא ישנה כלום". אבל בדיון בבית המשפט הוא אמר להפך - שיש לו קושי להמשיך בקשר עד שידע את האמת. השופטת הצביעה על הסתירה הזו ואמרה שזה לא עומד בקנה אחד עם טובת הילד.

האם השופטת ראתה בעיה בזה שהתביעה הוגשה באיחור, אחרי הרבה שנים?

היא ציינה את זה, אבל לא זו היתה הסיבה העיקרית לדחייה. היא אמרה שגם אם נתעלם מהשיהוי, הסיבה המרכזית לדחייה היא שטובת הילד מחייבת שלא לבצע את הבדיקה.

מה יקרה עכשיו?

המצב נשאר כפי שהיה - האב רשום כאביו של הילד, ולא תיערך בדיקה גנטית. בית המשפט גם קיווה שהאב יחזור בו ויחדש את הקשר עם הילד, למרות הספקות שצצו.

האם ייתכן שבעתיד כן ייערך בירור אבהות?

מבחינה משפטית תמיד אפשר להגיש תביעה חדשה, אבל הסיכוי שיאשרו בדיקה יורד ככל שהילד גדל, כי אז הקשר שלו עם האב הרשום חזק יותר והנזק שבבירור גדול יותר. השופטת גם כתבה שאילו התביעה היתה מוגשת בסמוך ללידה, ייתכן שהתוצאה היתה אחרת.

במקרה אחר, ב-2018 נולדה ילדה לעולם של סכסוכים ומחלוקות. אמה, שהיתה נשואה באותה העת, טענה כי אביה האמיתי של הילדה הוא דווקא אדם אחר - לא בעלה - שעמו ניהלה מערכת יחסים אינטימית במקביל לנישואיה. במשך שנים הילדה גדלה בידיעה כי מי שרשום כאביה הוא זה שמלווה אותה, אך מאחורי הקלעים נפתח מאבק משפטי טעון, שהגיע לשיאו בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות. במוקד ההליך עמדה דרישתה של האם לבצע בדיקת אבהות ולתת פסק דין הצהרתי שלפיו האב הרשום במשרד הפנים - בעלה לשעבר - אינו אביה של הילדה, וכי האבהות הזו שייכת לגבר אחר, הנתבע 1. השופטת גילה ספרא-ברנע נדרשה לשאלה רגישה במיוחד: האם לאפשר דיון והבאת ראיות בנוגע לאבהות הילדה, או שמא יש לסיים את התיק כבר בשלב הזה, מתוך הבנה שההליך עצמו עלול לפגוע בטובתה של הקטינה. האשה תיארה בפני בית המשפט מערכת נישואים שהתפוררה והלכה כבר ב-2017, לאחר הפלה קשה שעברה. לדבריה, היא ובעלה דאז חדלו לקיים קשר זוגי, עברו לישון בחדרים נפרדים, והמשיכו להתגורר כמעין שותפים בלבד. מתוך המציאות הזו נולד הקשר שלה עם הנתבע 1, שממנו, לטענתה, היא נכנסה להריון עם בתה. "מספר חודשים לאחר ההפלה הריתי מהנתבע 1, עמו ניהלתי קשר אינטימי, ונולדה הקטינה", טענה האם בבית המשפט .