דרשה להשיב מחשב שנתפס בחקירה נגדה - מה קבע השופט?
ניידים , והחברה דרשה את החזרתם, בטענה שמדובר ב"מחשב מוסדי", כהגדרתו בחוק, וש החזקת המחשב מונעת ממנה לעמוד בחובות הדיווח לרשויות המס ולפיקוח על שירותים פיננסיים ופוגעת בזכויותיה
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בבאר שבע, קבע השופט אסיף גיל כי לא כל מחשב שנתפס בבית עסק ייחשב אוטומטית "מחשב מוסדי", ולכן ניתן להחזיק בו כראיה במסגרת חקירה פלילית. ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה להחזרת רכוש תפוס של חברת פז ח.ר. אלפא השקעות, שנחקרה בחשד להונאת מס והלבנת הון באמצעות הנפקת חשבוניות פיקטיביות והונאה בניכיון שיקים. כחלק מהחקירה, המשטרה תפסה רכוש רב, כולל מחשבים והתקנים ניידים, והחברה דרשה את החזרתם. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי המחשב שנתפס לא עומד בהגדרה של "מחשב מוסדי", ולכן אין חובה להחזירו מיידית.
על פי החשדות, החברה, ביחד עם גורמים נוספים, הקימה חברות קש להונאת רשויות המס, תוך הפקת רווחים כלכליים מדיווח כוזב על עסקות בשירותי הסעות ועבודות קבלן. המשטרה טענה כי מדובר בפרשה רחבת היקף, שבה נעשה שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות כדי ליצור הוצאות כוזבות ולצמצם את תשלומי המס של החברות המעורבות.
התשלומים שימשו להסוואת פעילות עבריינית
על פי חומר החקירה, בוצעו במסגרת הפרשה פעולות ניכיון שיקים בהיקף של כ-60 מיליון שקל. חלק מהכספים נמסרו לניכיון בחברה פיננסית (נש"פ) שבבעלות החשוד המרכזי, ד"ר חסן אבו מדיגם, רופא קרדיולוג. עוד עלה מהחקירה כי התשלומים שימשו להסוואת
פעילות עבריינית ולבניית מערך הלבנת הון מורכב.
במהלך החקירה, תפסה המשטרה רכוש בהיקף של מיליוני שקלים, הכולל חשבונות בנק של החברה, כלי רכב,כסף מזומן ומחשב ושני התקנים ניידים ששימשו לכאורה לניהול הפעילות
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות בכלא הטורקי
- המשיך להונות אנשים תוך כדי משפט על הונאה - אמיר ברמלי גנב משקיעים בעוד 18.5 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החברה
דרשה להשיב לה את המחשב, בטענה כי מדובר ב"מחשב מוסדי" כהגדרתו בחוק. עוד נטען על ידה כי החזקת המחשב מונעת מהחברה לעמוד בחובות הדיווח לרשויות המס ולפיקוח על שירותים פיננסיים. כמו כן, החברה טענה כי המדינה פוגעת בזכויותה, מכיוון שהמחשב משמש לפעילות עסקית שוטפת
ואינו מהווה כלי ישיר לביצוע עבירה.
לטענת המדינה, שהמשיבה מטעמה היא היחידה הארצית לחקירות כלכליות, להב 433, המחשב נתפס כחלק מחקירה פלילית רחבת היקף, שבה יש חשד כי החברה ביצעה עבירות מס והלבנת הון בהיקפים גדולים. עוד נטען כי כל פעילות החברה מקורה בעבירות פליליות, ולכן לא ניתן להחזיר לה את המחשב, שכן מדובר בכלי ששימש לביצוע העבירה. המשטרה טענה כי אין מדובר ב"מחשב מוסדי", ולכן אין מניעה חוקית להחזיק בו עד תום החקירה.
"לא כל מחשב שנתפס בבית עסק ייחשב אוטומטית
מחשב מוסדי"
השופט גיל בחן את הבקשה וקבע כי המחשב אינו עונה על ההגדרה של "מחשב מוסדי" בחוק סדר הדין הפלילי. לדבריו, "לא כל מחשב שנתפס בבית עסק ייחשב אוטומטית מחשב מוסדי, שמחויב בהשבה
מיידית", נכתב בפסק הדין שפורסם. עוד צוין כי מגבלת הזמן על החזקת מחשבים מוסדיים אינה חלה במקרה הזה, מכיוון שלא הוכח כי המחשב נדרש לצורך המשך הפעילות השוטפת של החברה.
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
החוק קובע כי מחשב הנמצא בשימושו של "מוסד" (רשות מדינה, רשות מקומית
או גוף המספק שירותים לציבור) זכאי להגנה מיוחדת מפני תפיסה ממושכת. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא כל עסק פרטי נחשב "מוסד", ולכן אין להחיל עליו את ההגנות הקבועות בחוק במקרה זה. עוד נקבע כי האינטרס הציבורי מחייב את המשך החזקת המחשב, שכן שחרורו עשוי לשבש את החקירה
ולהביא להשמדת ראיות. השופט ציין בפסק הדין שלו כי גם אם החברה מחזיקה ברישיון כחוק, אין בכך הצדקה להשבת המחשב, אם יש חשד שהמחשב שימש להונאה והלבנת הון.
לפי חוק סדר הדין הפלילי, מחשב מוסדי הוא כאמור מחשב ששייך לרשות שלטונית, רשות מקומית, או גוף המספק שירותים ציבוריים. המשמעות היא שמחשבים מוסדיים מוגנים מפני תפיסה ממושכת, כדי למנוע שיבוש פעילות ציבורית. ואילו מחשבים עסקיים פרטיים אינם נהנים מהגנה זו, ולכן ניתן להחזיקם במסגרת חקירה פלילית.
בתי המשפט כבר קבעו בעבר כי עסקים פרטיים אינם זכאים לאותן ההגנות שחלים על גופים ציבוריים. כך למשל, בבג"ץ 5674/16 חברת XYZ נגד משטרת ישראל, נקבע כי חברה פרטית לא יכולה לדרוש השבת מחשבים שנתפסו בחקירה פלילית, כל עוד קיימת הצדקה ראייתית להחזיקם. בפסק דין ע"פ 2146/19 פלוני נגד מדינת ישראל, אישר בית המשפט תפיסת מחשבים של רואה חשבון פרטי, למרות טענתו כי הם הכילו מידע עסקי חיוני.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
