מלחמת השקשוקה בשיאה: "אתה משקר פה כי משפחת עופר משלמת לך"
הערב לראשונה שודר הסרט 'שיטת השקשוקה' של העיתונאי, מיקי רוזנטל, בערוץ הראשון, זאת לאחר תקופה ארוכה בה ערוצי השידור סרבו לשדרו. מייד לאחר שידור הסרט הוקרן סרט התגובה של משפחת עופר. בסיום הקרנת הסרטים התנהל עימות חריף בין מיקי רוזנטל לבין נציג משפחת עופר, עו"ד אלי גולדשמיט.
עם סיום הצפייה בסרט התגובה אמר מיקי רוזנטל כי, הוא מעוניין לפנות לצופה אחד, עידן עופר, וביקש מעופר שיסתכל לו בעיניים ויקשיב לו, "לטענתכם מיקי רוזנטל הוא בדאי, אבל יש עוד כמה אנשים שעסקו בסוגיות שהועלו בסרט ומי שכתב דוחות על העסקה של בזן וצים זה לא מיקי רוזנטל אלא מבקר המדינה שמצא שם בעיות שונות".
עוד מציין רוזנטל כי "משפחת עופר היא המשפחה היחידה שזכתה להשתלב בדוח המדינה ולא אני חיברתי את הדו"ח הזה אלא מבקר המדינה. מה, תעשו גם עליו סרט?". בנוסף לדו"ח זה הציג רוזנטל את דו"ח המשרד לאיכות הסביבה לשנת 2008 המדבר על כך שחמישה מתוך עשרת המפעלים המזהמים במדינת ישראל הם של משפחת עופר, "ואת זה אני לא אמרתי ומה תעשה, תגיש תביעה גם נגדם? תעשה סרט?" אומר עופר.
עוד פנה רוזנטל לעידן עופר ואמר, "בכסף שלך אתה יכול לעשות סרטי פרסומות בטלוויזיה ולקנות נכסים של המדינה ולשכור סוללות של עורכי דין ויחצנים ואפילו עיתונאים אבל דבר אחד אתה לא יכול לקנות וזו האמת. האמת היא מאוד פשוטה והיא שכל פעם שחברת עופר מרוויחה הציבור מפסיד".
"אתה יכול להכפיש אותי, אתה יכול להשמיץ אותי זה לא יעזור כי את זה אני לא קבעתי. אני לא עשיתי קומבינות במרינה, אני לא שתיתי את ים המלח, אני לא זיהמתי פה את האוויר זה אתה. ובוא נראה מי מתחמק מהעובדות עכשיו" אמר רוזנטל.
עודד שחר (מנחה העימות): האחים עופר בסרט הזה סותרים חלק מהעובדות השאלה היא אם אתה לא באת עם אג'נדה מראש?
רוזנטל: הקטע בקישון למשל מדובר בדייגים בקישון ולא מדובר בצוללנים. אני לא אמרתי את המילה צוללים ולא שייטת". (בסרט התגובה מאשימה משפחת עופר כי רוזנטל הזכיר את הקישון כאילו משפחת עופר אחראית למות צוללני השייטת מסרטן).
בעניין הבדואי שראיין רוזנטל בסרט בהקשר לזיהום במפעלי הברום, ועל פי הסרט של משפחת עופר בכלל לא עובד במפעל תחת שליטת משפחת עופר, אומר רוזנטל, "לכל דבר יש לי תשובה", "הוא דיבר איתי 3 פעמים בין היתר הוא סיפר שמאיימים על תנאי הפנסיה שלו, יכול להיות שהוא שינה את דעתו".
כשנשאל רוזנטל האם הוא שלם עם הסרט מבחינה עיתונאית, השיב רוזנטל, "אין טענה בסרט שאינה מגובה במסמכים וראיונות. עידן עופר תבע אותי בבית משפט כי משפחת עופר מקבלת מתנות מהמדינה, זכותו לתבוע אותי ואני אמרתי שזה טוב כי כך נברר את העובדות אבל הוא הסיר את התביעה וברח מבית המשפט."
אלי גולדשמיט: "הסרט הוא סרט אכזרי שעושה מניפולציה בכל דקה ודקה שבו. הוא חרפה לעיתונות ולשליחות הזו. אני שמעתי את הנאום הפטתי שלו (הנאום שנשא רוזנטל מייד לאחר הסרט ובו פנה ישירות לעידן עופר), לגבי סיפור הקישון, הרי הוא יודע שלמשפחת עופר אין קשר לשייטת אבל כל אזרח שתשאל אותו מה זה קישון הוא יגיד שייטת 13 ומיקי רוזנטל יודע את זה. רוזנטל נקט בגישה תעמולתית ומכוערת ובכך שפך את דמו של סמי עופר, כשהוא הדביק לו בעקיפין בצורה השפלה ביותר את נושא שייטת 13 שהוא יודע שסמי עופר נותן את נשמתו לחיילי השייטת."
בעניין ים המלח אומר גולדשמיט כי "מי שמייבש את ים המלח כיום זה המוביל הארצי וכל המדענים אומרים זאת. גם את זה מיקי רוזנטל יודע ומסתיר את העובדות". בתגובה אמר לו רוזנטל כי "לצערו הוא (גולדשמיט)נאלץ לשקר בשל המשכורת שסמי עופר משלם לו - זה לא יעזור לכם יש עובדות וניפגש בבית משפט שיכריע ואני מחכה לכך."
עוד אמר רוזנטל, כי "מה שהרגיז באמת את משפחת עופר הוא שאני הבנתי את השיטה, שיטת השקשוקה, לפיה עובדי ציבור שעוסקים בהפרטות עוברים אחר כך לעבוד אצלם. זה מריח רע וזה מה שהורג את משפחת עופר".
לסיום אמר רוזנטל, "אני 25 שנה עיתונאי פרסמתי מאות תחקירים ואמרו עלי ביקורות שונות, אך איש מעולם לא תבע אותי ולא טען שהדברים שאני אומר לא נכונים".
בשורה התחתונה: מניפולציות משני הצדדים
נראה כי שני הצדדים בחרו להראות את העובדות שתומכות בעמדתם ואף לכופף את האמת ולהשתמש במניפולציות. לדוגמא השימוש במילה קישון, המעלה קונוטציות ברורות, מצידו של רוזנטל ולעומתו משפחת עופר שהציגה את העובדה שתוצרת מפעלי ים המלח נמכרת לחברות נוספות שאינן בשליטתם, אך בחרה להתעלם מהטענות בסרטו של רוזנטל שהמכירה לחברות שבשליטתם נעשתה במחירים נמוכים יותר, וכך אפשרה להתחמק מתשלום תמלוגים למדינה מאחר ואלה משולמים כאחוזים מרווחי מפעלי ים המלח.
כמו כן ברור שגם אם לא נעשו עברות מפורשות על החוק, ההתנהלות מול המדינה נראית מפוקפקת ערכית. טוב יעשה בית המשפט אם יתעקב על הפרטים והעובדות שהעלו שני הצדדים, בנושאים המורכבים ומלאי הפרטים, בתביעה שהגיש עופר נגד רוזנטל.
פנסיה (גרוק)קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח
מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס
קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67% באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.
מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכות. בפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:
- הרפורמה בפנסיה להבטחת תשואה נדחתה: המנגנון הקיים יהיה עד סוף 2028
- כמה מס משלמים על פנסיה ואיך אפשר לחסוך במס?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
