מיסוי דו-גלגלי – משנים את השיטה
מבחינת מדינת ישראל, או ליתר דיוק, רשות המיסים של מדינת ישראל, העולם המוטורי הדו-גלגלי מתחלק לשניים: קטנועים ואופנועים, כאשר ההפרדה בינם מתבצעת לפי הגדרה פיזית – האם מבנה השלדה מאפשר הצמדת ברכיים או לא. וההפרדה הזו היא לא פריט טריוויה למסווגי טובין בלבד – קטנועים נתפסים כ"כלי תחבורה בסיסי", וככזה משלמים מס קניה מופחת של 40% בלבד, לעומת 72% על אופנועים.
אולם בשנים האחרונות מתחילה להיטשטש ההפרדה הזו, עם הופעתם של קטנועים חזקים יותר ויותר – ומהצד השני הפופולאריות הגואה בארץ של אופנועים קטנים, פשוטים וזולים יחסית. מגמות אלו ערערו את ההפרדה של רשות המיסים בין אופנועים וקטנועים, וצעד ראשון בעניין ראינו עם שינוי תקנות הרישוי הדו-גלגלי, שהעלו את מדרגת הרישוי הבסיסית מ-50 סמ"ק ל-125 סמ"ק. אז הוחלט ברשות המיסים להעניק את הטבת המיסוי גם לאופנועים במדרגת הרישוי הבסיסית (עד 125 סמ"ק ו-14.7 כ"ס). שינוי זה יצר מיד יש-מאין שוק חי ותוסס של אופנועי 125 סמ"ק, שהיווה חלופה מלהיבה יותר – אבל גם בטוחה יותר (בזכות שלדה קשיחה יותר וגלגלים גדולים יותר) – לקטנועי ה-125 סמ"ק.
ועכשיו שוקלים ברשות המיסים לשנות את ההגיון לפיו ממוסים כל הכלים הדו-גלגליים בארץ. במקום שהקריטריון לקבלת הטבת מס יהיה פרט טכני אקראי – האם השלדה מפרידה בין רגלי הרוכב או לא – יעברו לקריטריון של הספק או נפח מנוע, מתוך גישה שהטבת מיסוי מגיעה לכלי תחבורה בסיסיים, בעוד כלים חזקים ומהירים מיועדים לספק כיף ולא רק פרקטיקה, ולכן לא זכאים להטבת מס.
אבל איך מבדילים בין כלי תחבורה בסיסי לכזה שהוא מותרות המיועד להנאת בעליו? זו בדיוק השאלה בה מתחבטים עתה במשרד האוצר, כשעל השולחן נמצאות מספר הצעות – לפי נפח מנוע, לפי הספק, ואף נוסחאות מורכבות יותר שכוללות יותר משתי מדרגות מיסוי.
אחת ההצעות, למשל, היא ליצור התאמה בין מדרגות הרישוי למדרגות המיסוי – משמע כלים בהספק של עד 33 כ"ס (שגם פטורים מתשלום "שווי שימוש" למס הכנסה) ישלמו מס קניה מופחת, בעוד כלים חזקים יותר ישלמו את המס המלא. יש בהצעה הזו הגיון בסיסי – 33 כוחות סוס הם הספק נאה, שמספיק לצורכי "התניידות", גם בכביש המהיר, ולכן אפשר לטעון שאף אחד לא "צריך" יותר מ-33 כ"ס, ומי שבוחר בכלי חזק יותר עושה זאת משיקולי כיף והנאה – "מותרות" במושגים ישראליים... המשמעות הפרקטית היא העלאת המס על הקטנועים הגדולים – ימאהה טי-מקס, סוזוקי בורגמן 650, הונדה סילבר-ווינג 600 ודומיהם – בכ-10,000-15,000 שקלים, תוספת שבוודאי תתגלגל לצרכן. מהצד השני אופנועי 250-300 סמ"ק יקבלו הטבת מס של כ-4,000-8,000 שקלים, בהתאם למחירם.
אולם העובדה כי באירופה השתנו מדרגות הרישיון כך שהגבול עובר היום ב-47 כוחות סוס, מציבה סימן שאלה לגבי בחירה דווקא במגבלת ההספק הזו. בעיה נוספת לה צריכים אנשי רשות המיסים למצוא פתרון הוא הצורך להתמודד עם כלים שייובאו עם הגבלות הספק קלות להסרה רק כדי לשלם מיסוי מופחת – בחו"ל לא נדיר למצוא אופנועי כביש ספורטיביים שההספק המרבי שלהם מוגבל לשליש ופחות מההספק המלא לטובת הטבת מס/ביטוח כזו או אחרת.
צריך כנראה לחכות ולראות מה תהיה ההחלטה הסופית – ומה תהיה השפעתה על השוק הדו-גלגלי המקרטע בארץ.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
