מיסוי דו-גלגלי – משנים את השיטה

רשות המיסים מתכננת לבטל את ההעדפה במיסוי של קטנועים לעומת אופנועים
ניצן אביבי |

מבחינת מדינת ישראל, או ליתר דיוק, רשות המיסים של מדינת ישראל, העולם המוטורי הדו-גלגלי מתחלק לשניים: קטנועים ואופנועים, כאשר ההפרדה בינם מתבצעת לפי הגדרה פיזית – האם מבנה השלדה מאפשר הצמדת ברכיים או לא. וההפרדה הזו היא לא פריט טריוויה למסווגי טובין בלבד – קטנועים נתפסים כ"כלי תחבורה בסיסי", וככזה משלמים מס קניה מופחת של 40% בלבד, לעומת 72% על אופנועים.

אולם בשנים האחרונות מתחילה להיטשטש ההפרדה הזו, עם הופעתם של קטנועים חזקים יותר ויותר – ומהצד השני הפופולאריות הגואה בארץ של אופנועים קטנים, פשוטים וזולים יחסית. מגמות אלו ערערו את ההפרדה של רשות המיסים בין אופנועים וקטנועים, וצעד ראשון בעניין ראינו עם שינוי תקנות הרישוי הדו-גלגלי, שהעלו את מדרגת הרישוי הבסיסית מ-50 סמ"ק ל-125 סמ"ק. אז הוחלט ברשות המיסים להעניק את הטבת המיסוי גם לאופנועים במדרגת הרישוי הבסיסית (עד 125 סמ"ק ו-14.7 כ"ס). שינוי זה יצר מיד יש-מאין שוק חי ותוסס של אופנועי 125 סמ"ק, שהיווה חלופה מלהיבה יותר – אבל גם בטוחה יותר  (בזכות שלדה קשיחה יותר וגלגלים גדולים יותר) – לקטנועי ה-125 סמ"ק.

ועכשיו שוקלים ברשות המיסים לשנות את ההגיון לפיו ממוסים כל הכלים הדו-גלגליים בארץ. במקום שהקריטריון לקבלת הטבת מס יהיה פרט טכני אקראי – האם השלדה מפרידה בין רגלי הרוכב או לא – יעברו לקריטריון של הספק או נפח מנוע, מתוך גישה שהטבת מיסוי מגיעה לכלי תחבורה בסיסיים, בעוד כלים חזקים ומהירים מיועדים לספק כיף ולא רק פרקטיקה, ולכן לא זכאים להטבת מס.

אבל איך מבדילים בין כלי תחבורה בסיסי לכזה שהוא מותרות המיועד להנאת בעליו? זו בדיוק השאלה בה מתחבטים עתה במשרד האוצר, כשעל השולחן נמצאות מספר הצעות – לפי נפח מנוע, לפי הספק, ואף נוסחאות מורכבות יותר שכוללות יותר משתי מדרגות מיסוי.

אחת ההצעות, למשל, היא ליצור התאמה בין מדרגות הרישוי למדרגות המיסוי – משמע כלים בהספק של עד 33 כ"ס (שגם פטורים מתשלום "שווי שימוש" למס הכנסה) ישלמו מס קניה מופחת, בעוד כלים חזקים יותר ישלמו את המס המלא. יש בהצעה הזו הגיון בסיסי – 33 כוחות סוס הם הספק נאה, שמספיק לצורכי "התניידות", גם בכביש המהיר, ולכן אפשר לטעון שאף אחד לא "צריך" יותר מ-33 כ"ס, ומי שבוחר בכלי חזק יותר עושה זאת משיקולי כיף והנאה – "מותרות" במושגים ישראליים... המשמעות הפרקטית היא העלאת המס על הקטנועים הגדולים – ימאהה טי-מקס, סוזוקי בורגמן 650, הונדה סילבר-ווינג 600 ודומיהם – בכ-10,000-15,000 שקלים, תוספת שבוודאי תתגלגל לצרכן. מהצד השני אופנועי 250-300 סמ"ק יקבלו הטבת מס של כ-4,000-8,000 שקלים, בהתאם למחירם.

אולם העובדה כי באירופה השתנו מדרגות הרישיון כך שהגבול עובר היום ב-47 כוחות סוס, מציבה סימן שאלה לגבי בחירה דווקא במגבלת ההספק הזו. בעיה נוספת לה צריכים אנשי רשות המיסים למצוא פתרון הוא הצורך להתמודד עם כלים שייובאו עם הגבלות הספק קלות להסרה רק כדי לשלם מיסוי מופחת – בחו"ל לא נדיר למצוא אופנועי כביש ספורטיביים שההספק המרבי שלהם מוגבל לשליש ופחות מההספק המלא לטובת הטבת מס/ביטוח כזו או אחרת.

צריך כנראה לחכות ולראות מה תהיה ההחלטה הסופית – ומה תהיה השפעתה על השוק הדו-גלגלי המקרטע בארץ.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.