הוועדה המחוזית מרכז הפקידה תכנית מתאר מקומית למועצה המקומית זמר
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז במשרד הפנים, בראשות ד"ר שוקי אמרני, הממונה על המחוז ויו"ר הוועדה המחוזית, החליטה בישיבתה מתאריך 20.7.09 להפקיד בתנאים תכנית מתאר מקומית כוללת למועצה המקומית זמר.
המועצה המקומית זמר שוכנת באזור הצפון מזרחי של מחוז המרכז וגובלת בדרום ובמערב בשטחי המועצה האזורית עמק חפר,במזרח בשטח איו"ש ובצפון בגבול מחוז חיפה.
שטח התכנית משתרע על ארבעה כפרים אשר אוחדו בעבר למועצה מקומית אחת - ימה, ביר אל-סיכה, אבתאן ומרג'ה הממוקמים על שיפולי רכס הגבעות והמישור שבצפון המחוז. הישובים מאופיינים כישובים כפריים שבשטחם מבני חממות, מטעי זיתים ועוד.
התכנית, אשר מקודמת ע"י מינהל התכנון במשרד הפנים במסגרת וועדה בין משרדית המשותפת למספר משרדי ממשלה, קובעת "מדיניות תכנון ופיתוח אשר תכוון את המשך פיתוח המועצה המקומית זמר ותיצור הזדמנות לשיפור דמותה ולחיזוק אוכלוסייתה, ובכללה מסגרת תכנונית להרחבתו של הישוב בשטחים צמודי דופן בתוך הישוב הקיים ובשוליו, לשם הקמת אזורי מגורים חדשים, הרחבת אזור תעסוקה קיים, הקמה והרחבת שטחים למוסדות ומבני ציבור והגדרת שטחים פתוחים ערכיים", נמסר מהועדה.
כל זאת, לצורך פיתוח הישוב לשנת היעד 2020 לצפי אוכלוסיה של כ-8,250 נפש ושמרת צביונו הכפרי של הישוב. "התכנית מאפשרת את המשך הפעילות החקלאית הענפה באזור ואת שמירת השתלבות כפרי המועצה בנוף החקלאי הפתוח במאפיין את האזור", נמסר מהועדה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
