משתדרגים בנתניה: רוטשטיין תבנה מגדל יוקרה בקרית השרון למשפרי דיור
חברת רוטשטיין הודיעה היום (יום ב') כי תבנה מגדל בן 14 קומות בשכונת קריית השרון בנתניה, לאחר שבנתה עד כה 400 יחידות דיור ואיכלסה 350 משפחות בפרויקט "קריית האקדמיה" בנתניה.
פרויקט I-PARK יוקם ברחוב קלאוזנר ויכלול 56 יחידות דיור בנות 4 ו- 5 חדרים, דירות גן ופנטהאוזים. נזכיר כי, חברת רוטשטיין בנתה עד כה בשכונה 20 בניינים, בני 8-9 קומות.
מהחברה נמסר, כי מגדל I-PARK הינו מגדל שתוכנן למשפרי דיור, כאשר הדירות במגדל הינן דירות גדולות במיוחד, עם מרפסות שמש של כ- 20 מ"ר כל אחת, ובתוספת של מחסן דירתי. רוב הדירות בבניין פונות לפארק, והאחרות פונות למרכז האוניברסיטאי בשכונה. המגדל יכלול חניון תת קרקעי, לובי ומועדון דיירים.
"אחוז גבוה מהרוכשים הוא משפרי דיור מתוך השכונה", אומר אבישי בן חיים, מנכ"ל החברה. "לקוחות שרכשו אצלנו דירת 4 חדרים לפני 5-6 שנים, בבניינים קודמים שבנינו בשכונה, קונים היום דירה גדולה יותר בפרויקט. הורים קונים דירה לילדים שלהם, הורים עוברים לגור ליד הילדים שלהם, ואחרים ממליצים לחברים שלהם".
מחיר לדירת 4 חדרים במגדל, בשטח של 120 מ"ר נטו, עם מרפסת של 20 מ"ר ומחסן דירתי, הינו החל מ-1.17 מיליון שקלים. מחיר לדירת 5 חדרים במגדל, בשטח של 137 מ"ר נטו ומרפסת בשטח של 20 מ"ר עם מחסן דירתי, הינו החל מ- 1.37 מיליון שקלים.
עוד נמסר מהחברה, כי עבודות חפירת החניון החלו והיתר הבנייה לבניין אמור להתקבל בימים הקרובים, וכי האכלוס צפוי תוך שנתיים מההיתר.
פרויקט "קריית האקדמיה" של חברת רוטשטיין היה בין הפרויקטים הראשונים שקמו בקריית השרון. בנייתו החלה בתחילת העשור והוא כולל 230 דירות, על שטח של כ- 40 דונם.
בן חיים אומר כי "הערך הנתפס של הקריה עלה מאוד בשנים האחרונות, וקריית השרון, שהחלה את דרכה כשכונה של זוגות צעירים, הפכה למוקד משיכה גם למשפרי דיור מתוך העיר, השכונה ומאזור השרון כולו".

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.