חברים אני שנים בביזנס הזה. הייתי בחלק גדול מהגופים הגדולים, ראיתי איך מוכרים לקוחות לטובת עוד כסף לחיתום, לקרנות לדמי הניהול. אבל מה שנתחרש למול ענינו בחודשים האחרונים שבר אותי, סופית.

רוצים דוגמאות? בבקשה, תראו למשל את הסדר החוב של גמול. בתיאוריה רוכשי האג"ח היו צריכים לקבל 100 מיליון שקל כל שנה במשך 4 שנים. למי שלא בקיא נספר שהבעלות של גמול עברה ב-2006 למר לאון רקנאטי. אותה משפחה מפורסמת שמכרה בזמנו את חלקה בדיסקונט, קבוצת דלק ואידיבי.

אדם מסודר לכל הדעות, אז נכון שהוא הפסיד מאות מיליונים ברכישת גמול ממשפחת יונה, אבל זה לא מפריע לו להיות באגודת הידידים של כל בי"ח ומוסד אפשרי. הרי למה לא, את רוב הכסף שקיבל על זה שמכר אתכם הכניס לכיס, את השארית הוא תורם. באמת תודה רבה מכל הלב.

למה מכר אתכם? ההסדר של הנציגות המוסדיים עם גמול מסובך בערך כמו "תורת היחסות". בקצרה אני אגיד שחלק קטנטן מהחוב יקבלו מחזיקי איגרות החוב, עוד חלק הם יקבלו במניות גמול.

בואו נעצור לרגע, החישוב של מחיר החברה (שלפיהם קיבלתם מניות) הוא ביותר מפי 4 ממחיר שוק. בקיצור אם הופכים את הדברים, אדון רקנאטי מכר למוסדיים חלק מהחברה שלו במחיר שהוא יותר מפי 4 ממחיר שוק. ואח"כ אני קורא שאחד מנכ"לי בית ההשקעות הגדולים מתגאה שהוא לקח לרקנאטי מניות בהסדר חוב.

הלו? מישהו בבית? הוא מכר לך מניות במחיר של גן עדן מבחינתו. הוא היה מוכר לך במחיר הזה את כל ההחזקה שלו.

נמשיך. בעלי אג"ח יקבלו בתמורה אג"ח של גמול בריבית של 6%. ריבית חלום בשביל רקנאטי. אז מה, המוסדיים שהגיעו להסדר מטומטמים? כנראה שלא.

הם פשוט לא רואים מול עיניהם את "גברת כהן" המסכנה שחסכה שקל לשקל בקופת גמל או בקרן פנסיה בשביל לחיות בכבוד גם אחרי גיל הפנסיה. אלא הם מסתכלים על אדון טייקון שיתכן ומנהל תיק שמנמן אצל אותו בית השקעות גדול, וחושבים על ההכנסות העתידיות האפשריות שיגיעו כאשר הטייקון ינפיק עוד חברה.

כאן מדובר בכסף הגדול. לכל המוסדיים הגדולים יש חברת חיתום שגוזרים קופון שמן במיוחד במקרים האלו. אז למה להתנצח עם אדון טייקון, שאנו יכולים עוד להרוויח הרבה ממנו - בואו נסתדר איתו. אצלנו זה נקרא : "יד רוחצת יד".

המוסדיים יכולים להתנצח עד סוף הדורות עם אדון אלעזרא .בחור שהגיע מהפרובינציה (אשקלון). רכש את אפרידר, הכשרה חברה לביטוח ואלבר. האדון הזה רצה להעביר נכס מחברה לחברה (תמורת תשלום הגיוני) הדבר הגיע עד בתי המשפט. עם צווי מניעה ועו"ד מהשורה הראשונה - נו באמת. חכמים על חלשים.

כדי להשאיר אתכם עם משהו טוב בפה, אני אספר לכם שיש פתרון.

1. אותה נציגות שהגיעה להסכם עם בעלי חברה תצהיר שהיא לא מנהלת שום קשר עסקי, כזה או אחר, בהווה או בעתיד, עם בעלי החברה. לא חיתום ולא שמיתום.

2. הגעת להסדר חוב - בפעם הבאה שתרצה להנפיק איגרות חוב (סחירים ולא סחירים) תעמיד בטחנות מלאים מול החוב. תעבור ועדה מיוחדת בו חברים גם נציגי הציבור והאוצר, בקיצור יעשו לך את המוות עד שתוכל לגייס כסף חדש.

3. כל בעל חברה שרוצה להגיע להסדר יצטרך קודם כל להביא מבית 20% מהכסף לבעלי החוב. כמו הלוואת בעלים הנחותה מחוב לבעלי אג"ח.

היום דיברתי עם לקוח די גדול, שיש לו אג"ח בסדרה שחלקו צריך להיות משולם בחודשים הקרובים. שאלתי אותו האם הוא מתכון לשלם בזמן. הוא ענה לי שהכול תלוי באיזה הסדרי אג"חים יהיו עד אז.

אתה הבנת את זה, ברוך?

אז אתם מוזמנים לפנות למר עיני (היחיד כנראה שיוכל לדאוג לחקיקה בעניין), או לכל הפחות להגיב. בכדי לסגור את המעגל אספר כי נתקלתי במנהלי תיקים וחברות שעושים ימים כלילות בשביל הלקוח, אז לא הכל שחור.