בראבו לאבו
אבו - קיצור של 'אבוקאטו' - עורך דין באיטלקית, והוא מגדיר את עצמו - דירוג והכוונה לבחירת העו"ד המתאים. האתר כולל מאגר פרופילים של כל עורכי הדין הרשומים עם פרטי מידע חיוני על כל אחד, אך גולת הכותרת שלו היא מנגנון רייטינג שמדרג את עורכי הדין עם שקלול ציונים מ-1 עד 10.
אמנם קיימים זה מכבר בשוק מספר מדריכים מסווגים של עורכי דין, אך אבו שונה מהם בכך שהוא מבוסס על דגש צרכני ומספק לציבור הרחב פרטי מידע שעורכי הדין לא תמיד ששים לחשוף על עצמם, כגון נזיפות, התראות, מעידות וכשלונות.
עורכי הדין לא יכולים לשנות את הרייטינג, אך הם יכולים להכנס לדף הפרופיל שלהם, להעשיר ולעדכן אותו בפרטי מידע ובכך לאפשר למנגנון הרייטינג לשקלל מחדש את הציון. האתר לא חושף את הנוסחה האלגוריתמית לחישוב הרייטינג וגם לא את שיעורי המשקל היחסי של כל פרמטר, אך מציין כי לא לכל הפרמטרים יש משקל זהה, לרבות ביקורת הלקוחות על העורך דין שלהם ומידת שביעות רצונם מאופן טיפולו בתיק שלהם.
כמובן שלא כל עורכי הדין מתלהבים מהרעיון ששחקן חדש חודר למגרש שלהם ובודק אותם בעין בוחנת ופומבית. אלה מהם שלא זכו לציון ראוי, לדעתם, הגיבו בביטול שהמידע לא מעודכן וש"כל האתר הזה הוא בדיחה תפלה", אבל אלה שזכו לדירוג גבוה לא מתלוננים ומבינים שהשרות של אבו עשוי לסייע להם לגרוף לקוחות חדשים.
הציבור יכול לחפש עורך דין לפי ציון הרייטינג, מקום (עיר, אזור), תחום התמחות וניסיון, ואף ליצור קשר עם העו"ד ישירות מדף הפרופיל שלו.
האתר הוקם במשך 16 חודשים עם השקעה של 13 מיליון דולר ותחת מעטה כבד של סודיות, כשמאחוריו ניצבים שמות מוכרים - פורשי מיקרוסופט ואקספדיה, שבחלקם כבר הצליחו לטלטל את ענף התיירות והנדל"ן בפרוייקטים קודמים. היזם ומנכ"ל אבו, מארק בריטון, בעצמו עורך דין, היה הסמנכ"ל והיועץ המשפטי של אקספדיה - אתר התיירות הפופולרי, שהוקם ע"י ריץ' ברטון. אותו ברטון הקים בשנה שעברה את אתר זילואו המספק אומדני שווי לנכסי מגורים והפך תוך שנה לאחד האתרים הפופולריים ביותר בתחום הנדל"ן. בו זמנית ברטון גם השקיע 3 מיליון דולר באבו ואף חבר במועצת המנהלים של המיזם.
הפרשנים רואים קווי דמיון בין זילואו ואבו בקונספט הנשען על העברת הכח לידי הצרכן באמצעות נגישות חופשית למידע שלפני כן היה חסום בפני הציבור הרחב. כמו זילואו, גם המטה של אבו שוכן בסיאטל ולשניהם מקורות הכנסה מפרסום. לשניהם אותו לוק נקי וסגנון דומה עם חשד שאותו מעצב היה מעורב בחזות הגראפית. שניהם עוררו גלי התנגדות עם הקמתם. לשניהם יש קבלות של הצלחה במיזם הקודם. ועכשיו שניהם חוברים שנית בהמראה משותפת של אבו בתחום השרות המשפטי לצרכן הביתי.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
