המשרות הטובות ביותר שלא לקחת: מה גורם לנו לעשות בחירות גרועות בקריירה?

דניאל כהנמן, חתן פרס נובל ואבי הכלכלה ההתנהגותית, העלה באחת מהרצאותיו שאלה פשוטה שחושפת פער מטריד בהיגיון האנושי: למה קשה לנו כל כך לוותר על משכורת של 150,000 דולר לטובת עבודה שתהיה טובה יותר בכל פרמטר אחר - מסביבת העבודה ועד איזון שעות הפנאי - אך תשלם "רק" 120,000 דולר?

התשובה שלו מגלה שלא מדובר בשיקול כלכלי קר, אלא ב"באג" הישרדותי: המוח שלנו חווה את הכאב של אובדן בעוצמה כפולה מזו של השמחה על רווח. עבור האדם הממוצע, לאבד 30,000 דולר מרגיש כואב יותר מלהרוויח 60,000 דולר. הסלידה הזו מהפסד היא הכוח הסמוי שנועל אותנו בעבודות לא מתאימות וגורם לנו לקבל החלטות קריירה שגויות שוב ושוב. אך כפי שמראים מחקרים שעקבו אחר עשרות אלפי עובדים, זוהי רק המלכודת הראשונה בדרך למסלול קריירה רצוף הטיות קוגניטיביות המעוותות את שיקול דעתנו ומחבלות בסיכויי ההצלחה שלנו לטווח הארוך.

הכאב של 30,000 הדולרים: למה אנחנו נצמדים למוכר?

הסיבה שאנחנו נשארים בעבודות שלא מתאימות לנו או מתקשים לבחור בהצעה טובה יותר, נעוצה במונח "סלידה מהפסד". המנגנון הזה גורם לנו להעריך את מה שיש לנו ביד הרבה יותר מאשר את מה שאנחנו עשויים להרוויח.

זה מסביר את "אפקט הסטטוס קוו": הנטייה להעדיף את המצב הנוכחי רק כי הוא מוכר. בניסוי קלאסי, חוקרים נתנו לסטודנטים ספל קפה ששוויו 5 דולר. כשביקשו מהם למכור אותו, המחיר הממוצע שדרשו היה 7 דולר. ברגע שהספל הפך ל"שלהם", ערכו עלה ב-40%. בקריירה, העבודה הנוכחית היא "כוס הקפה" שלנו - אנחנו יודעים מי האנשים ומה התהליכים, והשינוי עצמו נתפס כ"עלות". מחקר מ-2018 מצא שאנשים דורשים שיפור של 30-20% בשכר רק כדי להסכים לעזוב, לא כי העבודה הנוכחית שווה יותר, אלא כ"פיצוי" על הפחד מהשינוי.

• מה חשוב יותר, התמדה או כישרון - ה'גריט' שלכם הוא שיקבע אם תצליחו בחיים
• מחקרים: אתם לא באמת שולטים על החיים שלכם, "אנשים הם חלק ממכונה חברתית משומנת"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

גלגל הרולטה: איך המשכורת הראשונה קובעת הכול?

הטיה חזקה לא פחות היא "אפקט העיגון" - כשאנחנו שומעים מספר, המוח שלנו "ננעל" עליו כנקודת ייחוס. בניסוי המפורסם של כהנמן ואיימוס טברסקי, גלגל רולטה אקראי שנעצר על מספר כלשהו (10 או 65) השפיע ב-80% על האומדן של אנשים לגבי מספר המדינות האפריקאיות החברות באו"ם. לרולטה לא היה קשר למציאות, אבל המוח לא הצליח להשתחרר מהמספר הראשון שראה.

בקריירה, העיגון הזה קובע את עתידנו: המשכורת הראשונה שלך היא ה"עוגן" לכל הקידומים הבאים. מחקר שערכה חברת נתונים וטכנולוגיה אמריקאית מצא שאנשים שניהלו משא ומתן על משכורת ראשונה גבוהה יותר, הרוויחו בממוצע 511,000 דולר יותר לאורך 40 שנות קריירה. המספר הראשון שנזרק לחלל החדר בריאיון העבודה, לא משנה אם על ידי המגייס או המועמד - יקבע את טווח המשא ומתן וישפיע על העשור הקרוב של חייו.

הסיבה לכך היא שרוב המעסיקים מציעים העלאות באחוזים מהשכר הקיים. אם התחלתם ב-60 אלף דולר, עלייה של 10% תביא אתכם ל-66 אלף. אם בזכות משא ומתן התחלתם ב-80 אלף, אותה עלייה בדיוק תביא אתכם ל-88 אלף. הפער הזה, שנראה קטן ביום הראשון, נפתח לפער של מאות אלפי דולרים לאורך זמן - רק בגלל המספר שבו בחרתם להיעגן."יותר מדי ריבות לטעום": כששפע האפשרויות משתק אותך.

• למה מנהלים מפחדים משיחות קשות?
• למה עובדים מאושרים הם יצרניים יותר?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סופו של התואר: למה מעסיקים כבר לא מסתכלים על הדיפלומה שלכם?

יותר מדי ריבות לטעום: כששפע האפשרויות משתק אותך

אנחנו נוטים לחשוב שאפשרויות בחירה מרובות בקריירה משמען יותר חופש, אך המציאות הפוכה. בשנת 2000 נערך ניסוי מפורסם בדוכן טעימות של ריבות. פעם אחת הציעו לקונים 24 סוגים, ופעם אחרת 6 סוגים בלבד.

התוצאות היו מפתיעות: הדוכן העמוס משך יותר קהל (60% עצרו לטעום), אך רק 3% מהם באמת קנו. בדוכן המצומצם, לעומת זאת, פחות אנשים עצרו, אך 30% מהם רכשו צנצנת - פי 10 יותר קונים! עודף האפשרויות יצר עומס קוגניטיבי, ואנשים פשוט ויתרו על הבחירה.

בקריירה המודרנית, הדוכן הזה פתוח תמיד. "אני יכול להיות מפתח, מנהל מוצר או לפתוח סטארטאפ" - כשיש עשרה כיוונים אפשריים, המוח נכנס לשיתוק. מחקר אחר מצא שבעוד שאנשים עם 7-5 אופציות קיבלו החלטה תוך שבועות, כ-80% מאלו שהחזיקו ב-12 אופציות ומעלה נשארו תקועים באותה עבודה מתוך אינרציה גם שנה לאחר מכן.

הדשא של השכן: למה אנחנו עוזבים ומתחרטים?

הכוח שמשאיר אותנו במקום נקרא "אפקט הסטטוס קוו" - הנטייה להעריך את המצב הקיים כטוב יותר רק בגלל שהוא כבר שלנו. בניסוי הקלאסי, סטודנטים שקיבלו ספל קפה (ששוויו 5 דולר) סירבו למכור אותו בפחות מ-7 דולר. ברגע שהספל הפך לרכושם, ערכו בעיניהם עלה ב-40%. בקריירה, העבודה המוכרת נתפסת כבטוחה ויקרה יותר, והשינוי נתפס כסיכון יקר.

מהצד השני פועל ה-FOMO (הפחד מהחמצה). בעידן הרשתות החברתיות, אנחנו נחשפים ל-רגעי השיא של אחרים - הקידום הנוצץ או המעבר לחברת ענק - ושוכחים שאנחנו רואים רק את רגעי הניצחון, ללא המאבקים והשעות הארוכות.

התוצאה של המאבק בין הסטטוס קוו ל-FOMO היא הרסנית: מחקר מ-2019 מצא ש-35% מהעובדים החליפו עבודה רק בגלל FOMO, ומתוכם - 68% התחרטו על כך. הם גילו שהעבודה החדשה לא באמת טובה יותר, היא פשוט נראתה כזו מרחוק.

נוסחת הקפיצה האידיאלית: מתי כדאי לעזוב ומתי להישאר?

אחרי שהבנו את המנגנונים הפסיכולוגיים, עולה השאלה: מתי הצעד הנכון הוא להישאר ומתי לעזוב? מחקר רחב היקף שעקב אחר 20,000 עובדים במשך 15 שנה, חשף נתונים מפתיעים על הקשר בין תדירות המעברים לבין גובה השכר בגיל 45.

המחקר מצא שהמרוויחים הגדולים הם אלו שמצאו את נקודת האיזון המושלמת.

הקופצים האסטרטגיים: עובדים שהחליפו עבודה פעמיים-שלוש בעשור הראשון לקריירה הרוויחו בממוצע 15% יותר לעומת אלו שנשארו באותה חברה. הדילוגים האלו אפשרו להם לעדכן את ה"עוגן" שלהם ולזנק בשכר.

מנגד, מי שהחליף עבודה יותר מ-5 פעמים באותה תקופה, התחיל להפסיד. בגיל 45, הקבוצה הזו הרוויחה 25% פחות מהממוצע. קפיצות תכופות מדי יוצרות תדמית של חוסר יציבות, מונעות פיתוח מומחיות עמוקה ופוגעות באמון של מעסיקים פוטנציאליים.

השורה התחתונה של המחקר ברורה: המתינות היא המפתח. מעבר כל 3 עד 4 שנים מאפשר לכם לבנות הישגים משמעותיים ומדידים שישרתו אתכם במשא ומתן הבא, ועדיין לא להפוך ל"קופץ סדרתי" שנתפס כהימור מסוכן בשוק העבודה.

הרגש מחוץ למשוואה: טבלת ההחלטה הפשוטה

כדי לא ליפול למלכודות של כהנמן או לשיתוק של ניסוי הריבות, מומחים ממליצים להשתמש בכלי פרקטי רציונלי שמשתיק את רעשי הרקע: טבלת החלטה משוקללת. במקום להחליט "מהבטן" שמוטה על ידי פחד מהפסד, בונים מערך נתונים שכלתני:

קריטריונים: רשמו 7-5 דברים שחשובים לכם באמת - שכר, מרחק מהבית, צמיחה מקצועית, תרבות ארגונית וכדומה.

משקל: תנו לכל קריטריון ציון מ-1 עד 10, לפי חשיבותו עבורכם.

דירוג: דרגו כל הצעה (כולל העבודה הנוכחית!) בציון 1-10 על כל קריטריון.

השקלול: הכפילו את המשקל בדירוג וחברו את הציונים.

הטבלה הזו לא מבטלת את האינטואיציה שלכם, אבל היא מכריחה את המוח להתמודד עם עובדות. היא מונעת מכם להישאר בעבודה גרועה רק בגלל "סלידה מהפסד", ומצד שני מונעת מכם לקפוץ למקום חדש רק בגלל FOMO רגעי.