ביום שני נפל דבר בישראל. העיתון החרדי 'המבשר', העיתון היומי הצעיר מבין היומונים החרדים ('יתד נאמן' ו'המודיע'), החל להפיץ מהדורת מייל יומית בפורמט PDF. לכאורה - צעד מתבקש עבור העיתון הצעיר והחדשני יחסית, שמתואר באתר החרדי 'כיכר השבת' באופן הכמעט מחמיא: "'המבשר' משקיע רבות בגרפיקה של העיתון, לעומת המתחרים שנשארו על אותו קו גרפי כבר שנים רבות...". זה קרה כאמור, ביום שני בבוקר.

באותו היום אחר הצהריים, כבר התפרסם מאמר דעה של הרב יצחק בלומנטל בתגובה, תחת הכותרת: "המבשר - עיתון חילוני לכל דבר". לגיטימי. הרב חושש בוודאי מהתפרצות עיתונים חרדים בתיבות המייל של אנשי שלומנו, שעלולים להביא גם לזליגת תכנים חילונים ולדברי פריצות, רחמנא לצלן. אלא שמאמר הדעה/תגובה הזה לא פורסם באחד מעיתוני הדפוס, אלא באתר 'כיכר השבת', שם כותב הרב דרך קבע.

השלכת האבנים מבית הזכוכית שהרב וטוריו דרים בו, לא נעלמה מגולשי 'כיכר השבת', והתגובות (שפורסמו) למאמר נעו בין "דמגוגיה בגרוש" לבין "מישוגע" (כך במקור...). בטורו אגב, קובע הרב כי "לצערנו, המבשר הוריד את הכיפה", ומנמק: "היום, עיתון במייל.. מחר, 2 עיתונים כל יום לתיבת הדואר האלקטרונית... יום אחר כך, עיתון דיגיטלי שמתעדכן אוטומטית.. יום לאחר מכן, עיתון (להלן - אתר אינטרנט) שבו יש מדור מכתבים למערכת נרחב, בו כל קורא יכול לכתוב את דעתו, או להגיב לדעה שקדמה לו (בשפת האינטרנט = פורום).. וכך, עקב אחר אגודל, בנינו את האינטרנט הכללי. הרס המשפחה היהודית". זהו אגב, תאור פחות או יותר קרוב למציאות של אתרי האינטרנט לציבור החרדי בשנים האחרונות, ביניהם גם 'כיכר השבת', להוציא את הפרשנות של "הרס המשפחה היהודית" שקרוב לודאי לא מקובל גם על מנהלי 'כיכר השבת'.

* לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

עיון קצר בארכיון 'כיכר השבת' מעלה כי אין זה הטור המשונה (בלשון המעטה) הראשון של הרב. קדמו לו הצעה הזויה משהו לפתרון חובת גיוס החרדים, מאמר תמיכה בסיקריקים שבו חושף הרב טפח מהידע שלו על נשים (לא נגענו): "אל ננסה להסתתר מאחורי מילים מצועצעות. כן, הן מוגבלות. אם הן לא היו מוגבלות, הכנסת לא הייתה מיטיבה עמן"; ומאמרים שונים ומשונים נגד השבועונים החרדים, נגדם מנהל הרב מלחמת חורמה, עד למסקנה המאלפת לפיה ימי חמישי הם ימים מועדים לפורענות ולאסונות, כיוון ש"אפשר לראות בחוש את השגחת ה' בעולם, ואיך כל אירוע חדשותי קורה דווקא בימי חמישי, שליומונים תהיה אפשרות לכתוב על זה, ולשבועונים לא". כן חברים, הקב"ה בכבודו ובעצמו מתפנה בכל חמישי לרגע מעיסוקיו, כדי ללחום בשבועון 'המשפחה' ודומיו. מרתק.

אבל טוריו הצבעוניים של הרב בלומנטל אינם הנושא, הם רק הפיקנטריה. העובדה ש'כיכר השבת' מפרסם את הטורים של הרב בלומנטל שמקעקעים לעיתים את עצם קיומו (גם במאמר האחרון מתרעם הרב על פרסום מודעה ב"מבשר" לקורס תקשורת לציבור החרדי) ראויה אולי מצד אחד לשבח, על כך שהאתר מפרסם גם דעות המנוגדות לקיומו, ומצד שני מלמדת לא מעט על אופן התנהלותה של התקשורת החרדית, שמנסה בכל הכוח לאחוז את המקל ב-2 קצותיו.

לפי הערכות שונות, לכ-50% מהציבור החרדי בארץ יש נגישות לאינטרנט ברמה זו או אחרת. חרדים רבים מחזיקים בתיבת מייל, אם לצרכי עבודה או לצרכים פרטיים. מספר הגולשים של האתרים המובילים: 'בחדרי חרדים' ו'כיכר השבת' עולה בהתמדה מדי חודש. חלק מכלי התקשורת החרדים מתחזקים גם דף פייסבוק.

אבל הרב בלומנטל לא לבד: האתרים החרדים המובילים מפרסמים לא אחת טורים ו"ידיעות" נגד השבועונים החרדים, נגד המקומונים החרדים, נגד הפורומים החרדים ונגד האתרים החרדים עצמם. מכר חרדי שעובד באחד מכלי התקשורת החרדים, הסביר לי שמדובר ב"עלה התאנה של העיתונות החרדית". לדבריו, "רוב החרדים הם צרכני תקשורת רעבים, גם באינטרנט, ועדיין, קריאת מאמרים באינטרנט כמו גם שבועונים, לא נחשבת כמעלה גדולה לאברך המצוי, נהפוך הוא".

עולם התקשורת החרדי מספק כיום פרנסה לאלפי בתי-אב חרדים בישראל, ועניין למאות אלפי (מיליונים, אם מוסיפים את הגולשים מחו"ל) קוראים חרדים, ולמרות זאת הוא נתפס, עדיין, כמוקצה מחמת מיאוס בחוגים רחבים בחברה החרדית. עשרות איסורים וחרמות מפורסמים מדי חודש נגד כלי מדיה זה או אחר, נגד מדיום תקשורתי זה או אחר, והשיירה עוברת. יתרה מזו: לא רק אלי ישי, גם הציבור החרדי ככלל למד להשתמש בתקשורת (גם החילונית) במאבקיו השונים החל מנושאים אישיים (אלי ישי, כבר אמרנו?) וכלה בנושאי דת ומדינה, והוא גם מגיע להישגים.

אל תנסו לחפש את ההיגיון במראה התקשורתית המשקפת את העולם החרדי. אני ניסיתי, ולאחר כמה שעות כל שמצאתי היה מאמר ישן יותר של אותו רבי בלומנטל, בו הוא מסביר שמותר (הלכתית) לשקר כדי להחזיר חילונים בתשובה. ויש גם באותו מאמר, כמקובל בחצרות החסידים, סיפור קצר שמסביר את ה"היגיון" בכל העניין, והרי הוא לפניכם: "נכדו של התפארת שלמה מספר שם סיפור יפה מאוד על סבו: פעם אחת ישב לנוח מעט, וביקש מהמשמש שיביא לו את הספר "שבחי הבעל שם טוב", ועיין בו הרבה זמן, עד שהמשמש לא היה יכול להתאפק, ושאל אותו: ילמדנו רבנו, האם כבודו מאמין בכל הסיפורים המוגזמים האלה שהם אמת? השיב לו האדמו"ר: שוטה שבעולם, אף שיכול להיות שכל המעשיות הללו לא היו באמת, אבל הרי בכוחו של הבעל שם טוב היה לפעול את כל הנפלאות והנוראות הללו, ואם כן מה זה משנה אם הם היו בפועל או לא?!".