ניסה להתנער ממשכנתא ותבע נזקים של 21 מיליון שקל - מה קבעה השופטת?
בשנת 2005 נטל עובדיה (אווי) לוי משכנתא מבנק לאומי בכדי להבטיח אשראי שהעניק הבנק לחברה בשליטת אחיו יהודה לוי (בני דודיו של רמי לוי), דיגל השקעות, למימון פרויקט נדל"ן בשכונת נוף ציון במזרח ירושלים, הצמודה לשכונה הפלסטינית ג'בל מוכבר. חברת דיגל קרסה בשל חובות ב-2012 ונאלצה למכור את פרויקט הדגל שלה בנוף ציון, שבו החזיק אווי לוי ב-25% מהזכויות, ועל כן תבע לוי להתנער מהמשכנתא שנטל תוך תביעת פיצויים מהבנק בסך 21 מיליון שקל, אלא שלוי נחל הפסד צורם בבית המשפט.
בית המשפט המחוזי תל אביב דחה במלואה את התביעה שהגיש לוי נגד בנק לאומי וחייב אותו בתשלום הוצאות של 200 אלף שקל לבנק. בפסק הדין קבעה השופטת טל לוי-מיכאלי לגבי עדותו של התובע לוי כי "בשאלות מרכזיות יצרה רושם מגמתי ומניפולטיבי" וכי לוי "דבק בהיגדים ואמירות המשרתים לדעתו את התזה שלו, תוך שנמנע פעם אחר פעם מלנסות אפילו ליישב סתירות מובהקות שהוצגו לו בחקירתו". בנק לאומי יוצג בתביעה על ידי עוה"ד יניב אזרן, אסף קליין ורותם עמרן ממשרד עורכי הדין ב. לוינבוק ושות'.
השופטת קבעה כי לוי חזר, גם שכלא נשאל, על סיסמאות ומספרים ובחר להתנגח בשאלות ולא להתמודד עם העובדות, והוסיפה כי "תביעתו, תצהירו ועדותו התאפיינו בהצגת תמונה עובדתית שנולדה בדיעבד, באופן שמנסה ליישב את המציאות עם חלקי מסמכים". השופטת ציינה כי התרשמה שלוי הבין היטב בזמן אמת את היקף ערבותו לחובות דיגל, אלא כשמערכת היחסים שלו עם אחיו עלתה על שרטון, הוא התחיל לפעול מול הבנק בניסיון לחלץ חלקי משפטים ומסמכים כדי לתמוך בטיעוניו הפתלתלים שנשענים על ניסיון משפטי מסורבל ולא משכנע להציב את העובדות בדרך אחרת.
בתביעה שהגיש אווי לוי נגד בנק לאומי ב-2019, טען יזם הנדל"ן כי הבנק נמנע מלהסיר בשנת 2010 משכנתא שרבצה על מקרקעיו בשכונת נוף ציון, שהבטיחה מימון שהבנק העמיד לחברת דיגל השקעות ואחזקות - חברה ציבורית שבסוף 2012 נקלעה להליכי חדלות פירעון בעקבות הליכים שמחזיקי האג"ח שלה נקטו נגדה, אף הם בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
- ציון דרך לבורסה הישראלית: בנק לאומי הגיע ל-100 מיליארד שקל
- פיץ' מעלה את אופק הדירוג של הבנקים; קדימון לעדכון הדירוג של ישראל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובע לוי טען כי פרויקט למגורים שנבנה על ידי חברת דיגל בשכונת נוף ציון בליווי בנק לאומי, הסתיים בשנת 2010 ברווח - ולכן היה על הבנק עוד אז להסיר ולבטל את המשכנתא שלוי יצר לטובת הבנק על מקרקעיו באותה שכונה. בפועל, לוי טען כי שיעבד את מקרקעיו אך ורק להבטחת האשראים שהבנק העמיד לחברת דיגל לבניית שלב א' של הפרויקט, ולא להבטחת אשראים נוספים שהבנק העמיד לדיגל, גם לא להבטחת אשראים שהבנק העמיד לדיגל לשם רכישת המקרקעין שלה.
השופטת לוי-מיכאלי קבעה בפסק הדין, בין השאר, כי התובע נמנע מלזמן עדים רבים שהיו יכולים, לשיטתו, לתמוך בגרסתו, ובהם גם אחיו יהודה לוי, עורכי הדין שייצגו את האינטרס שלו ממשרד ראב"ד מגריזו, עו"ד ריכטר שבפניו הוא חתם על מסמכים שונים, וגם עובדי בנק שונים שעימם לטענתו הוא עמד בקשר. יחד עם זאת, השופטת ניתחה באופן מעמיק את המסמכים הרלוונטיים, אגב ניתוח העדויות שניתנו לגביהם, וקבעה כי "פרשנות הבנק היא הפרשנות האפשרית היחידה לפי לשון ההסכמים, אומד דעת הצדדים ולפי תכלית ההסכם ולפיה המשכנתא הבטיחה את האשראי גם בגין רכישת המקרקעין".
אף שניתן היה לחתום את פסק הדין כבר בשלב זה, השופטת המשיכה ובחנה בפסק הדין גם את טענת התובע בדבר כך ששלב א' של הפרויקט, שנבנה על ידי חברת דיגל, הסתיים ברווח - והגיעה למסקנה כי טענה זו לא הוכחה, ו"משכך הותרת המשכנתא על מקרקעי התובע היתה כדין גם אם היו מתקבלות טענות התובע ביחס להיקף האשראי שהמשכנתא נועדה להבטיח". במסגרת זו, נדחו גם טענות לוי לגבי עיתוי הסרת המשכנתא, כשלגבי עניין זה ביהמ"ש ניתח את עדותו של עו"ד ורטהיים שזומן לעדות על ידי הבנק; כמו גם טענת לוי לגבי האופן שבו הבנק פעל בעניין מקרקעי דיגל, שבמקום לממשם בהוצאה לפועל, המחה לצד שלישי את זכויותיו ביחס אליהם - ובכך חסך עלויות שונות כגון ביטוח, אגרות, מיסים, שכר טרחה כונס ועוד.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- 1.בסוף העסקה נקנתה על ידי רמי לוי ביחד עם שותפיו (ל"ת)יוסף לוי 16/09/2024 08:27הגב לתגובה זו

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
