ניסה להתנער ממשכנתא ותבע נזקים של 21 מיליון שקל - מה קבעה השופטת?
בשנת 2005 נטל עובדיה (אווי) לוי משכנתא מבנק לאומי בכדי להבטיח אשראי שהעניק הבנק לחברה בשליטת אחיו יהודה לוי (בני דודיו של רמי לוי), דיגל השקעות, למימון פרויקט נדל"ן בשכונת נוף ציון במזרח ירושלים, הצמודה לשכונה הפלסטינית ג'בל מוכבר. חברת דיגל קרסה בשל חובות ב-2012 ונאלצה למכור את פרויקט הדגל שלה בנוף ציון, שבו החזיק אווי לוי ב-25% מהזכויות, ועל כן תבע לוי להתנער מהמשכנתא שנטל תוך תביעת פיצויים מהבנק בסך 21 מיליון שקל, אלא שלוי נחל הפסד צורם בבית המשפט.
בית המשפט המחוזי תל אביב דחה במלואה את התביעה שהגיש לוי נגד בנק לאומי וחייב אותו בתשלום הוצאות של 200 אלף שקל לבנק. בפסק הדין קבעה השופטת טל לוי-מיכאלי לגבי עדותו של התובע לוי כי "בשאלות מרכזיות יצרה רושם מגמתי ומניפולטיבי" וכי לוי "דבק בהיגדים ואמירות המשרתים לדעתו את התזה שלו, תוך שנמנע פעם אחר פעם מלנסות אפילו ליישב סתירות מובהקות שהוצגו לו בחקירתו". בנק לאומי יוצג בתביעה על ידי עוה"ד יניב אזרן, אסף קליין ורותם עמרן ממשרד עורכי הדין ב. לוינבוק ושות'.
השופטת קבעה כי לוי חזר, גם שכלא נשאל, על סיסמאות ומספרים ובחר להתנגח בשאלות ולא להתמודד עם העובדות, והוסיפה כי "תביעתו, תצהירו ועדותו התאפיינו בהצגת תמונה עובדתית שנולדה בדיעבד, באופן שמנסה ליישב את המציאות עם חלקי מסמכים". השופטת ציינה כי התרשמה שלוי הבין היטב בזמן אמת את היקף ערבותו לחובות דיגל, אלא כשמערכת היחסים שלו עם אחיו עלתה על שרטון, הוא התחיל לפעול מול הבנק בניסיון לחלץ חלקי משפטים ומסמכים כדי לתמוך בטיעוניו הפתלתלים שנשענים על ניסיון משפטי מסורבל ולא משכנע להציב את העובדות בדרך אחרת.
בתביעה שהגיש אווי לוי נגד בנק לאומי ב-2019, טען יזם הנדל"ן כי הבנק נמנע מלהסיר בשנת 2010 משכנתא שרבצה על מקרקעיו בשכונת נוף ציון, שהבטיחה מימון שהבנק העמיד לחברת דיגל השקעות ואחזקות - חברה ציבורית שבסוף 2012 נקלעה להליכי חדלות פירעון בעקבות הליכים שמחזיקי האג"ח שלה נקטו נגדה, אף הם בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
- בנק לאומי מצטרף לתוכנית עשיית השוק בבורסה - לראשונה גם באופציות על מניות הבנק
- דיסקונט יתן לכם 25 שקל בחודש וירוץ לעשות קמפיין באיילון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובע לוי טען כי פרויקט למגורים שנבנה על ידי חברת דיגל בשכונת נוף ציון בליווי בנק לאומי, הסתיים בשנת 2010 ברווח - ולכן היה על הבנק עוד אז להסיר ולבטל את המשכנתא שלוי יצר לטובת הבנק על מקרקעיו באותה שכונה. בפועל, לוי טען כי שיעבד את מקרקעיו אך ורק להבטחת האשראים שהבנק העמיד לחברת דיגל לבניית שלב א' של הפרויקט, ולא להבטחת אשראים נוספים שהבנק העמיד לדיגל, גם לא להבטחת אשראים שהבנק העמיד לדיגל לשם רכישת המקרקעין שלה.
השופטת לוי-מיכאלי קבעה בפסק הדין, בין השאר, כי התובע נמנע מלזמן עדים רבים שהיו יכולים, לשיטתו, לתמוך בגרסתו, ובהם גם אחיו יהודה לוי, עורכי הדין שייצגו את האינטרס שלו ממשרד ראב"ד מגריזו, עו"ד ריכטר שבפניו הוא חתם על מסמכים שונים, וגם עובדי בנק שונים שעימם לטענתו הוא עמד בקשר. יחד עם זאת, השופטת ניתחה באופן מעמיק את המסמכים הרלוונטיים, אגב ניתוח העדויות שניתנו לגביהם, וקבעה כי "פרשנות הבנק היא הפרשנות האפשרית היחידה לפי לשון ההסכמים, אומד דעת הצדדים ולפי תכלית ההסכם ולפיה המשכנתא הבטיחה את האשראי גם בגין רכישת המקרקעין".
אף שניתן היה לחתום את פסק הדין כבר בשלב זה, השופטת המשיכה ובחנה בפסק הדין גם את טענת התובע בדבר כך ששלב א' של הפרויקט, שנבנה על ידי חברת דיגל, הסתיים ברווח - והגיעה למסקנה כי טענה זו לא הוכחה, ו"משכך הותרת המשכנתא על מקרקעי התובע היתה כדין גם אם היו מתקבלות טענות התובע ביחס להיקף האשראי שהמשכנתא נועדה להבטיח". במסגרת זו, נדחו גם טענות לוי לגבי עיתוי הסרת המשכנתא, כשלגבי עניין זה ביהמ"ש ניתח את עדותו של עו"ד ורטהיים שזומן לעדות על ידי הבנק; כמו גם טענת לוי לגבי האופן שבו הבנק פעל בעניין מקרקעי דיגל, שבמקום לממשם בהוצאה לפועל, המחה לצד שלישי את זכויותיו ביחס אליהם - ובכך חסך עלויות שונות כגון ביטוח, אגרות, מיסים, שכר טרחה כונס ועוד.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
- 1.בסוף העסקה נקנתה על ידי רמי לוי ביחד עם שותפיו (ל"ת)יוסף לוי 16/09/2024 08:27הגב לתגובה זו

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.