לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.

מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.

בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.

לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה

אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.

• אחות הורישה לאח אחד - השני לא מוותר; מה נפסק?
• קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.

ברק למפיט גן, בכיר לשעבר באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ניסה לשכנע את בתי הדין לעבודה להורות על עיון מקיף בתיבת המייל הארגונית שהיתה בשימושו לאורך שנות עבודתו. המטרה המוצהרת היתה לאתר תכתובות שיאפשרו לו להוכיח את טענותיו בתביעה נגד החברה, אולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נעתר רק באופן חלקי לבקשה, והורה לחברה להמציא צילומי מסך מוגבלים בלבד. למפיט גן לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור, אך גם בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטה שניתנה באחרונה על ידי השופט אילן סופר, דחה את הבקשה מכל וכל.

מדובר בפרשה משפטית מורכבת הנוגעת למחלוקות רבות בין למפיט גן לבין החברה שבה עבד - הן כסמנכ"ל תפעול והן כבעל מניות ודירקטור. בתביעתו, שהוגשה לבית הדין לעבודה בחיפה, טען למפיט גן לזכויות שכר ולזכויות סוציאליות, לרבות עמלות בגין עסקאות שגייס, שלא שולמו לו. הוא ביקש גישה לעיון ברשימה ארוכה של 27 סוגי מסמכים, בהם גם מיילים ששלח וקיבל במסגרת עבודתו, כולל בתקופה שלדבריו התבצעה עבודה בפועל אך לא שולם שכר עבורה. לטענתו, התכתובות יוכיחו את משך תקופת העבודה, את מהות תפקידו ואת נסיבות סיום ההעסקה.

בית הדין האזורי, בהחלטה ארוכה שניתנה לאחר דיונים ממושכים, התרשם כי הבקשה "מוגזמת לחלוטין", וכי "התבקשו מסמכים שאין ביניהם לבין הסעדים הנדרשים ולו דבר". בין היתר, הורה בית הדין על עיון חלקי בלבד במיילים, אך רק לגבי התקופה שבין ינואר למאי 2017, וללא נוכחות העובד בעת צילום המסכים. בית הדין הבהיר כי העיון יתבצע באמצעות צילום מסך של נתוני ה-Header בלבד, כלומר תאריך, שם השולח וכותרת ההודעה - אך לא תוכן המייל.

למפיט גן לא קיבל את ההגבלות האלה. בבקשת רשות הערעור שהגיש, נטען כי הצמצום שנעשה בבית הדין האזורי פוגע בזכותו הבסיסית לברר את טענותיו. לדבריו, העיון המוגבל מונע ממנו להוכיח כי עבד בפועל בתחילת 2017 - תקופה שלגביה הכחישה החברה כי היתה בה העסקה שלו. בנוסף, לדבריו, דרישתו להיות נוכח בצילום המסך נועדה למנוע אפשרות של "מחיקה וסינון מגמתי של מיילים רלוונטיים". הוא אף טען כי מדובר בתיבה מעורבת, הן לשימוש מקצועי והן לשימוש אישי, וכי נוכחותו בעת צילום המיילים נדרשת גם מטעמי הגנה על פרטיותו.

• הוכרה כעובדת עם יחסי עובד-מעסיק, אבל לא קיבלה הפרשות סוציאליות - זו הסיבה
• אחרי 40 שנות חשיפה לקרינה - ניצחון לעובדת הרנטגן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הדין הארצי לעבודה לא השתכנע לגבי הטענות. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הבקשה לגילוי מסמכים גורפת וכוללנית עבור תקופה של למעלה משש שנים", וכי אין לה הצדקה ממשית. השופט סופר הסביר בהכרעתו כי בית הדין האזורי כבר נתן מענה לצרכיו של המבקש כשהתיר עיון מוגבל בתכתובות התקופה השנויה במחלוקת, וכי אין הצדקה להרחיב מעבר לכך. יתרה מכך, בית הדין דחה גם את הבקשה להיות נוכח בצילום, וציין כי "90% מהמיילים ואפילו יותר היו מיילים של עבודה", ולכן אין פגיעה ממשית בפרטיות המצדיקה את הנוכחות. ההחלטה מדגישה כי, "צילומי המסך של נושאי המיילים נותנים מענה, גם מבחינת היקף הגילוי וגם מבחינת האיזון מול האינטרסים המסחריים והפרטיים של המשיבה וצדדים שלישיים".