תביעה התבססה על מסמכים שהונחו במעטפה על הרכב - ונדחתה על הסף
בני משפחתו של חולה שנפטר ביקשו לתבוע מחדש את בית החולים, עשור לאחר שהסכימו לפשרה, בטענה שבידיהם מסמכים המעידים על תרמית ועדות שקר. בית המשפט: המסמכים אינם קבילים, איש לא כפה עליהם את הפשרה
"הדעת איננה סובלת מצב בו בעל דין, בייחוד שעה שהוא מיוצג בידי עורך דין ומצויד בחוות דעת מומחה רפואי מטעמו, מנהל הליך משפטי ומסיים אותו בפשרה מוסכמת במסגרת הליך גישור, וכעבור למעלה מעשור, 'נזכר' כי הפשרה אליה הגיע קיפחה אותו ומשכך אץ רץ ומגיש תביעה רוויה בטענות ל'קנוניה' ומרמה; כל זאת משום שמאן דהוא סיפק לו חומרים ונתונים על מו"מ פנימי שאסור בהצגה, ואשר הושגו בדרך לא דרך וספק אם כדין, ואשר על פי תוכנם הינם 'הערכה' גרידא".
זוהי התבטאותו החריפה של שופט בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, אסף זגורי, כאשר דחה על הסף את תביעת בני משפחתו של סאמי מצארווה, שהלך לעולמו בשנת 2010 לאחר ניתוח בבית החולים מאיר בכפר סבא. הוא מוסיף: "מדיניות משפטית ראויה ונכונה איננה יכולה לתת פתח לתביעות מעין אלה, באשר הן פוגעות בוודאות הדיונית, בציפיותיו הסבירות של בעל דין ומעמיסות על בתי המשפט שלא לצורך".
היורשים הסכימו בשנת 2015 לפיצוי של 167,000 שקל בתביעתם הקודמת נגד בית החולים. בשנת 2025 תבעו 2.7 מיליון שקל בטענה, כי הפשרה הייתה תוצאה של עדויות שקר, שכן הערכת סיכונים פנימית של הנתבעים קבעה שבית החולים התרשל בצורה חמורה והוא חשוף לחיוב אפשרי של 850,000 שקל. הם תבעו את בית החולים ושירותי בריאות כללית (בעליו), את עו"ד דלית סוקול שייצגה אותם, ואת פרופ' ג'ייסון רפופורט שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעים. מצארווה טענו בין היתר לשבועת שקר, בידוי ראיות, גזל, תרמית ושיבוש מהלכי משפט.
הטענות אינן מבססות מרמה
זגורי אומר, כי אפילו אם היו מתקבלות הטענות העובדתיות של מצארווה - אין הן מבססות מרמה. תביעות רשלנות רפואית מבוססות במידה רבה על חוות דעת. הערכת סיכונים של הנתבעים בתחילת הדיון, אינה יוצרת מרמה שלהם בהמשך הדרך. לא ניתן לדעת מדוע הסכימו מצארווה לפשרה והם עשו זאת משיקולים השמורים עימם ושאינם מעניינו של בית המשפט.
מבחינה משפטית, ממשיך זגורי, מדובר למעשה בניסיון לבטל פסק דין חלוט בדרך-לא-דרך של הגשת תביעה אזרחית, שהיא למעשה שידור חוזר של התביעה הקודמת. דינה סילוק על הסף ולו רק משום קיומו של מעשה בית דין בדמות פסק הדין המקורי, אשר הוא כאמור תוצאה של פשרה בין מצארווה לבין מאיר והכללית.
התביעה כולה מבוססת על מסמכים בלתי קבילים, שכן מדובר במסמכים פנימיים חסויים. על פי דרישתו של זגורי, תיארו מצארווה כיצד הגיעו לידיהם: אדם בשם רמי ח'מיס יצר איתם קשר במארס אשתקד, באומרו שהוא מוביל "מחאה ציבורית" נגד רשלנות רפואית בשל מעשים כאלה שפגעו במשפחתו. את המסמכים הללו הוא קיבל במעטפה ובתוכה כונן שהונחה על רכבו; אין הוא יודע מה מקורה.
המסמכים הגיעו בנסיבות מסתוריות
זגורי אומר: "דבר היותם של המסמכים חסויים איננו יכול להיות שנוי במחלוקת וזאת לאחר שעיינתי בהם באופן בלתי אמצעי, וזאת מבלי לפרט את תוכנם מאותם הטעמים בדיוק. מעבר לנסיבות המסתוריות של הגעת המסמכים לידי מר ח'מיס וממנו לתובע, והן בהחלט כאלה, בבחינת מהותו של דבר ותוכנם של המסמכים, אסורים הם בהצגה לפני בית המשפט". זאת, מאחר שמדובר במסמכים עליהם יש חסיון עו"ד-לקוח, ומסמכים פנימיים שהוכנו לקראת הליך משפטי.
זגורי מסכם: "לא ניתן ללמוד מטיעוני התובעים עצמם בתביעתם כי הפשרה האמורה נכפתה עליהם בדרך כלשהי, בלחץ, באיום או בדרך אחרת. טענתם מתנקזת למעשה כנגד חוות הדעת הנגדית ששללה את הרשלנות הרפואית הנטענת שהובילה אותם להתפשר סכום נמוך, אלא שהגשת חוות דעת נגדית החולקת על ממצאי חוות הדעת של התביעה הינה עניין שגרתי, רוטיני ותקין בהליכים משפטיים ובכלל זה ותביעה שעילתה רשלנות רפואית.
"ככל שסברו התובעים כי הפשרה האמורה מקפחת אותם בדרך כלשהי ואיננה משקפת את נזקיהם, היה בידם להגן על חוות הדעת מטעמם כפי שצורפה לתביעה, ולנהל את ההליך המשפטי עד תום, ואין, לפי טיעוני התובעים עצמם, כל סממן המעיד כי אפשרות כזו נשללה מהם". מצארווה חויבו בתשלום הוצאות בסך 45,000 שקל. את מצארווה ייצג עו"ד דרור חייק; את מאיר, הכללית ורפופורט ייצגה עו"ד אורנה לין; ואת סוקול - עו"ד יובל ראובינוף.
