רצה להוריד מזונות כי הילדים ישנים אצלו יותר - השופט מצא פתרון מקורי
אב לשני ילדים קטנים פנה לבית המשפט למשפחה בחדרה בטענה שהרחבת זמני השהות שלו מצדיקה הפחתה של המזונות. השופט ירון אלטרזון דחה את הבקשה, אבל הפתיע עם פסיקה מעניינת שחוסכת לאב מאות שקלים בחודש
מה קורה כשאב לקטינים קטנים מגלה שיש לו יותר לילות עם הילדים מאשר לאמם, ורץ לבית המשפט כדי לדרוש הפחתה במזונות? בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה ניתנה באחרונה החלטה מעניינת שמלמדת על כמה מורכבויות בדיני המזונות בישראל.
במרץ האחרון פסק בית המשפט לענייני משפחה בחדרה כי האב ישלם לאם מזונות זמניים עבור שני ילדיהם הקטינים, שניהם מתחת לגיל שש, בסכום של 3,000 שקל לחודש. ההחלטה ניתנה כשזמני השהות בין ההורים היו שווים בערך, כולל "יום מתחלף" בימי חמישי.
שבוע לאחר מכן, ב-11 במרץ, הוגש תסקיר של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שהמליצה להרחיב את זמני השהות של הילדים עם האב. ב-18 במרץ אישר בית המשפט את ההמלצה: יום חמישי, שהיה עד אז יום מתחלף, שבו בכל פעם הילדים ישנים אצל הורה אחר, נהפך ליום שהות קבוע של הקטינים אצל האב. המשמעות לפי החישוב של האב: הילדים שוהים אצלו 57% מהזמן - שמונה לילות במחזור של שבועיים. האב הגיש מיידית בקשה להפחתת המזונות בטענה שמדובר בשינוי נסיבות מהותי.
מה טען כל צד?
האב טען שמדובר ב"הוספת לינה נוספת בכל שבוע" - שינוי דרמטי המצדיק שינוי בסכום המזונות. הוא פירט גם את מצבו הכלכלי הקשה. האם לא קיבלה את התיאור הזה בשקט. עורכת דינה הסבירה לבית המשפט שהחשבון של האב פשוט לא מדויק: יום חמישי היה יום מתחלף. אז בפועל מדובר בתוספת של לינה אחת בלבד אחת לשבועיים, ולא "לינה נוספת בכל שבוע". בנוסף, טענה האם, מאז שהתקבלה ההחלטה הראשונה חל שיפור במצבו הכלכלי של האב: שכר הדירה שלו ירד מ-3,800 שקל לחודש ל-1,260 שקל בלבד - חיסכון של 2,540 שקל בחודש.
השופט ירון אלטרזון דחה את הבקשה להפחתת המזונות. הוא הסביר שפסיקת מזונות זמניים היא "סעד זמני הניתן לפי שיקול דעתו של בית המשפט להבטחת קיומו של הזכאי למזונות עד שתתברר תביעתו", ושאין בשלב זה לערוך "חישוב מתמטי דקדקני ודווקני".
אבל הנימוקים המהותיים היו חדים יותר. בית המשפט קבע כי לגבי ילדים מתחת לגיל שש, "קטני קטנים" בשפה המשפטית, חובת האב לשלם מזונות היא מוחלטת לחלוטין. כלשון פסק הדין: "אב יהודי חב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 6, וחיוב זה הינו חיוב אבסולוטי, גם אם מצבו הכלכלי רע, ואף אם לילדיו ישנם מקורות פרנסה חלופיים ממקורות אחרים".
גם בנוגע לסכום עצמו - 3,000 שקל לחודש עבור שני ילדים, כולל מדור - השופט לא ראה סיבה לשנות. "בהינתן כי סכומי המזונות נקבעו מלכתחילה ברף הנמוך, כשהם כוללים את דמי המזונות, המדור והוצאות אחזקת המדור, נראה כי אין מקום לשנותם כעת בפרט כאשר מדובר בשני קטינים שהינם מקטני קטינים", הוא כתב בהחלטתו.
הפתרון היצירתי: קצבת הביטוח הלאומי לאב
אבל כאן בא הפיתול המעניין. השופט אלטרזון סירב להוריד את הסכום, אך הכיר בכך שזמני השהות של האב הם גבוהים יותר מאלה של האם. ולכן הוא פנה להלכה ישנה מ-1981 בעניין ענתבי, שקובעת כי כשהאב נושא במלוא צורכי הקטינים, יש לקזז מסכום המזונות את קצבת הביטוח הלאומי עבור הילדים.
כך ניסח זאת בית המשפט העליון בהלכת ענתבי, שצוטטה בהחלטה: "כאשר הסכום שנפסק למי שזכאי למזונות חופף את כל צרכיו, מן הנכון גם להפחית מסכום זה את קצבת הביטוח הלאומי, שהרי אין פוסקים לאדם מעל למידה, והזכות למזונות אינה יכולה להוליד זכאות לסכום החורג מן הצרכים, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט".
התוצאה: החל ממרץ תועבר קצבת הילדים מביטוח לאומי ישירות לאב, במלואה. האב ימשיך לשלם לאם 3,000 שקל בחודש, אך בניכוי קצבת הביטוח הלאומי שיקבל ישירות. בהוצאות המשפט, "לפנים משורת הדין", וכדי שלא להעלות את "רף המתח הגבוה הקיים ממילא בין הצדדים" - כל צד יישא בהוצאות שלו.
ההחלטה של השופט אלטרזון ממחישה שתי עקרונות חשובים שכדאי שכל הורה במאבק משפטי יכיר. הראשון: לגבי ילדים מתחת לגיל שש, חובת האב היא אבסולוטית. זמני שהות רחבים יותר, מצב כלכלי קשה, ועוד - כל אלה לא משנים. האב חייב לשלם. השני: ייתכן שהדרך לחיסכון אמיתי בהוצאות אינה דרך הפחתת המזונות הרשמית, אלא דרך שינוי האופן שבו מחשבים ומנתבים את הכספים הזורמים בין שני הצדדים, כמו קצבאות הביטוח הלאומי.
