עקב מסמך מזויף: בנק לאומי יקבל פיצוי מהמדינה
בנק לאומי, שהיה נושה של בעלת נכס מקרקעין בתל אביב, הטיל עיקול על הנכס עקב חובותיה. העיקול נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין, אך כחודש לאחר מכן הוגש ללשכה צו ביטול עיקול – שהתברר בדיעבד כמזויף – על ידי קרובת משפחתה של החייבת, שהיא גם עורכת דין. הלשכה מחקה
את העיקול באופן מידי, מבלי לוודא את אמינות הצו או לבדוק את מקורו מול רשות האכיפה והגבייה.
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, קבע השופט אביים ברקאי כי לשכת רישום המקרקעין בתל אביב התרשלה כשמחקה עיקול שהוטל כדין על נכס בעיר, בהתבסס על מסמך מזויף. בית המשפט חייב את המדינה, באמצעות הלשכה, לפצות את בנק לאומי בסכום כולל של 137,421 שקל, בתוספת ריבית והצמדה.
הפרשה החלה כשבנק לאומי, שהיה נושה של בעלת נכס מקרקעין בתל אביב, הטיל עיקול על הנכס עקב חובותיה. העיקול נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין, אך כחודש לאחר מכן הוגש ללשכה צו ביטול עיקול – שהתברר בדיעבד כמזויף – על ידי קרובת משפחתה של החייבת, שהיא גם עורכת דין. הלשכה מחקה את העיקול באופן מידי, מבלי לוודא את אמינות הצו או לבדוק את מקורו מול רשות האכיפה והגבייה.
בפסק הדין נכתב כי "הנתבעת פעלה בניגוד לנהליה שלה, ומחקה את העיקול ללא קבלת אישור מקוון וללא בדיקה מינימלית של המסמך שהוגש לה. מדובר ברשלנות חמורה אשר הובילה לפגיעה בזכויות הנושה".
פגם מהותי בתפקוד הלשכה
בדיון שנערך בבית המשפט, העלו הצדדים באופן נרחב את טענותיהם לגבי אחריות הלשכה למחיקת העיקול ולמשמעויות המשפטיות של הטעות. בנק לאומי טען כי הלשכה התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי בקרה בסיסיים לזיהוי מסמך מזויף - מה שאיפשר לחייבת ולבני משפחתה לפעול במרמה. נציגי הבנק הדגישו כי פקיד הרישום אמור היה לבדוק את מקור הצו, והעובדה שלא נעשתה בדיקה כזו מצביעה על פגם מהותי בתפקוד הלשכה. עוד נטען כי מחיקת העיקול מנעה מהבנק את האפשרות להיפרע מנכסי החייבת, שכן הנכס נמכר לצד שלישי.
- אחרי ארבעה עשורים: עסקת המכר מ-1987 הושלמה
- שירות רישום מקרקעין מקוון יינתן בקרוב באינטרנט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נציגי המדינה טענו כי מדובר בטעות אנוש, ולא ברשלנות. הם הדגישו כי פקידי הרישום מטפלים בכמות מסמכים עצומה מדי יום, ולכן לא ניתן לצפות מהם לבדוק כל מסמך לעומק בנפרד. בנוסף, טענה המדינה כי האחריות לפיקוח על הרישומים היא גם של הבנק, שהיה יכול לעקוב אחר מחיקת העיקול ולפעול מוקדם יותר. המדינה הוסיפה כי הבנק היה יכול לבקש הבהרות לפני שהתבצעו עסקאות נוספות בנכס.
השופט ברקאי דחה את טענות המדינה, וקבע כי האחריות לבדיקת המסמכים המוגשים ללשכת רישום המקרקעין מוטלת עליה. הוא הדגיש כי תפקידה של הלשכה הוא להגן על זכויות קניין ולוודא שכל שינוי במרשם מתבצע כדין. "מדובר בטעות שהיתה נמנעת לו היתה הלשכה מקפידה על נהלי הבקרה המחייבים אותה", ציין השופט בהכרעת הדין שלו. עוד הדגיש השופט כי הליך מחיקת עיקול הוא פעולה בלתי הפיכה, ולכן מוטלת חובה מוגברת לבדוק כל מסמך היטב.
המדינה לא יכולה לברוח מאחריות
מהן ההשלכות של פסק הדין על לשכת רישום המקרקעין?
פסק הדין מחייב את הלשכה להקפיד יותר על בקרת מסמכים, וייתכן כי בעקבותיו יונהגו אמצעי אבטחה חדשים למניעת זיופים דומים בעתיד.
- פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
- היזמית התעכבה שנתיים - וזה מה שנגזר עליה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
מה ניתן ללמוד מהתיק הזה לגבי אחריות המדינה?
בית המשפט הדגיש כי על המדינה מוטלת חובה לבדוק את תקינות המסמכים המוגשים לה, וכי היא לא יכולה לברוח מאחריותה בטענה של עומס עבודה.
כיצד המקרה הנ"ל עשוי להשפיע על בנקים ונושים בעתיד?
הפסיקה מחייבת בנקים להיות ערניים ולבדוק באופן שוטף את מצב העיקולים, שכן גם אם המדינה אחראית - תיתכן פגיעה בלתי הפיכה בזכויות הנושה.
בפסיקה ישנם מקרים דומים שהגיעו להכרעה בעבר. כך למשל בפסק דין ע"א 7649/18 פלונית נגד רשם המקרקעין תל אביב, שבו נקבע כי רשם המקרקעין מחויב לבדוק מסמכים באופן קפדני, וכי מחיקת רישום שגויה יכולה להוות עילה לפיצוי כספי. בית המשפט מתח ביקורת גם במקרה הזה על רשלנות הלשכה, וקבע כי יש להנהיג בדיקות קפדניות יותר.
בפסק הדין ע"א 7252/12 בנק הפועלים נגד מדינת ישראל, נדון מקרה שבו רשלנות של רשם מקרקעין הובילה לפגיעה בזכויותיו של בנק הפועלים, ובית המשפט קבע כי המדינה נושאת באחריות לנזקים. הבנק טען כי איבד סכומים גבוהים בעקבות פעולת רישום בלתי תקינה, והמדינה חויבה לשלם לו פיצוי משמעותי. במקרה נוסף, בע"א 8562/15 כהן נגד מדינת ישראל, נקבע כי המדינה מחויבת לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע הטעיה של רשם המקרקעין, וכי הימנעות מכך עשויה להוביל לאחריות משפטית. השופטים הדגישו במקרה הזה את החשיבות של אימוץ מנגנוני אימות מחמירים יותר.
- 2.אנונימי 26/02/2025 20:48הגב לתגובה זוהאם עורכת הדין הזייפנית ממשיכה להחזיק ברשיון
- 1.אנונימי 26/02/2025 08:22הגב לתגובה זוהבנק אשם שהוא לא עלה על הטעות שלנו... חטא על פשע של הלשכה.
הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית
שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.
הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.
השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.
ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך
הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
