עקב מסמך מזויף: בנק לאומי יקבל פיצוי מהמדינה

בנק לאומי, שהיה נושה של בעלת נכס מקרקעין בתל אביב, הטיל עיקול על הנכס עקב חובותיה. העיקול נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין, אך כחודש לאחר מכן הוגש ללשכה צו ביטול עיקול – שהתברר בדיעבד כמזויף – על ידי קרובת משפחתה של החייבת, שהיא גם עורכת דין. הלשכה מחקה

את העיקול באופן מידי, מבלי לוודא את אמינות הצו או לבדוק את מקורו מול רשות האכיפה והגבייה.

עוזי גרסטמן | (2)

בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, קבע השופט אביים ברקאי כי לשכת רישום המקרקעין בתל אביב התרשלה כשמחקה עיקול שהוטל כדין על נכס בעיר, בהתבסס על מסמך מזויף. בית המשפט חייב את המדינה, באמצעות הלשכה, לפצות את בנק לאומי בסכום כולל של 137,421 שקל, בתוספת ריבית והצמדה.


הפרשה החלה כשבנק לאומי, שהיה נושה של בעלת נכס מקרקעין בתל אביב, הטיל עיקול על הנכס עקב חובותיה. העיקול נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין, אך כחודש לאחר מכן הוגש ללשכה צו ביטול עיקול – שהתברר בדיעבד כמזויף – על ידי קרובת משפחתה של החייבת, שהיא גם עורכת דין. הלשכה מחקה את העיקול באופן מידי, מבלי לוודא את אמינות הצו או לבדוק את מקורו מול רשות האכיפה והגבייה.


בפסק הדין נכתב כי "הנתבעת פעלה בניגוד לנהליה שלה, ומחקה את העיקול ללא קבלת אישור מקוון וללא בדיקה מינימלית של המסמך שהוגש לה. מדובר ברשלנות חמורה אשר הובילה לפגיעה בזכויות הנושה".


פגם מהותי בתפקוד הלשכה


בדיון שנערך בבית המשפט, העלו הצדדים באופן נרחב את טענותיהם לגבי אחריות הלשכה למחיקת העיקול ולמשמעויות המשפטיות של הטעות. בנק לאומי טען כי הלשכה התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי בקרה בסיסיים לזיהוי מסמך מזויף - מה שאיפשר לחייבת ולבני משפחתה לפעול במרמה. נציגי הבנק הדגישו כי פקיד הרישום אמור היה לבדוק את מקור הצו, והעובדה שלא נעשתה בדיקה כזו מצביעה על פגם מהותי בתפקוד הלשכה. עוד נטען כי מחיקת העיקול מנעה מהבנק את האפשרות להיפרע מנכסי החייבת, שכן הנכס נמכר לצד שלישי.


נציגי המדינה טענו כי מדובר בטעות אנוש, ולא ברשלנות. הם הדגישו כי פקידי הרישום מטפלים בכמות מסמכים עצומה מדי יום, ולכן לא ניתן לצפות מהם לבדוק כל מסמך לעומק בנפרד. בנוסף, טענה המדינה כי האחריות לפיקוח על הרישומים היא גם של הבנק, שהיה יכול לעקוב אחר מחיקת העיקול ולפעול מוקדם יותר. המדינה הוסיפה כי הבנק היה יכול לבקש הבהרות לפני שהתבצעו עסקאות נוספות בנכס.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט ברקאי דחה את טענות המדינה, וקבע כי האחריות לבדיקת המסמכים המוגשים ללשכת רישום המקרקעין מוטלת עליה. הוא הדגיש כי תפקידה של הלשכה הוא להגן על זכויות קניין ולוודא שכל שינוי במרשם מתבצע כדין. "מדובר בטעות שהיתה נמנעת לו היתה הלשכה מקפידה על נהלי הבקרה המחייבים אותה", ציין השופט בהכרעת הדין שלו. עוד הדגיש השופט כי הליך מחיקת עיקול הוא פעולה בלתי הפיכה, ולכן מוטלת חובה מוגברת לבדוק כל מסמך היטב.


המדינה לא יכולה לברוח מאחריות


מהן ההשלכות של פסק הדין על לשכת רישום המקרקעין?

פסק הדין מחייב את הלשכה להקפיד יותר על בקרת מסמכים, וייתכן כי בעקבותיו יונהגו אמצעי אבטחה חדשים למניעת זיופים דומים בעתיד.

קיראו עוד ב"משפט"


מה ניתן ללמוד מהתיק הזה לגבי אחריות המדינה?

בית המשפט הדגיש כי על המדינה מוטלת חובה לבדוק את תקינות המסמכים המוגשים לה, וכי היא לא יכולה לברוח מאחריותה בטענה של עומס עבודה.


כיצד המקרה הנ"ל עשוי להשפיע על בנקים ונושים בעתיד?

הפסיקה מחייבת בנקים להיות ערניים ולבדוק באופן שוטף את מצב העיקולים, שכן גם אם המדינה אחראית - תיתכן פגיעה בלתי הפיכה בזכויות הנושה.


בפסיקה ישנם מקרים דומים שהגיעו להכרעה בעבר. כך למשל בפסק דין ע"א 7649/18 פלונית נגד רשם המקרקעין תל אביב, שבו נקבע כי רשם המקרקעין מחויב לבדוק מסמכים באופן קפדני, וכי מחיקת רישום שגויה יכולה להוות עילה לפיצוי כספי. בית המשפט מתח ביקורת גם במקרה הזה על רשלנות הלשכה, וקבע כי יש להנהיג בדיקות קפדניות יותר.


בפסק הדין ע"א 7252/12 בנק הפועלים נגד מדינת ישראל, נדון מקרה שבו רשלנות של רשם מקרקעין הובילה לפגיעה בזכויותיו של בנק הפועלים, ובית המשפט קבע כי המדינה נושאת באחריות לנזקים. הבנק טען כי איבד סכומים גבוהים בעקבות פעולת רישום בלתי תקינה, והמדינה חויבה לשלם לו פיצוי משמעותי. במקרה נוסף, בע"א 8562/15 כהן נגד מדינת ישראל, נקבע כי המדינה מחויבת לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע הטעיה של רשם המקרקעין, וכי הימנעות מכך עשויה להוביל לאחריות משפטית. השופטים הדגישו במקרה הזה את החשיבות של אימוץ מנגנוני אימות מחמירים יותר.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אנונימי 26/02/2025 20:48
    הגב לתגובה זו
    האם עורכת הדין הזייפנית ממשיכה להחזיק ברשיון
  • 1.
    אנונימי 26/02/2025 08:22
    הגב לתגובה זו
    הבנק אשם שהוא לא עלה על הטעות שלנו... חטא על פשע של הלשכה.
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

אין לראות באשה שעבדה בעסק של בעלה עובדת שכירה

פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה תביעה לדמי אבטלה של אשה שטענה כי הועסקה כשכירה בחברת הבנייה שבשליטת בן-זוגה. אחרי שהתגלו אי התאמות בנתונים ונחשף כי חוזה העבודה שלה שהוגש נחתם רק שנים אחרי תחילת עבודתה, קבעו השופטים כי לא הוכח שהתקיימו יחסי עבודה אמיתיים, וכי פעילותה בחברה נתפשה כעזרה משפחתית ולא כהעסקה מחייבת

עוזי גרסטמן |

בחום של תחילת אוגוסט, נכנסה ליאת פרלמוטר לאולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. היא ביקשה שיכירו בה כמי שעבדה במשך שנים כעובדת שכירה בחברת הבנייה שבבעלות בעלה, יריב. מאחורי המאבק שלה עמדו חודשים של חוסר ודאות, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה לקבל דמי אבטלה בטענה שלא התקיימו יחסי עבודה אמיתיים בינה לבין החברה. אלא שכפי שהתברר בדיון הארוך והמפורט, לא די בכך שאדם יוגדר בתלושי שכר כעובד או שייחתם עמו הסכם העסקה, כדי לזכות בהכרה כעובד שכיר נדרש להוכיח כי מדובר ביחסי עבודה של ממש.

התיק התנהל בפני השופטת מירי שי, בליווי נציגי ציבור מטעם העובדים והמעסיקים, שנדרשו לבחון שורה ארוכה של מסמכים, עדויות ותיעודים. פרלמוטר, שנולדה ב-1973, טענה כי מ-2015 הועסקה תחילה בעסק שבעלה ניהל כעוסק מורשה, ובהמשך, מ-2020, בחברה שהקים - אם הפנינה. לדבריה, היא מילאה תפקידים מרכזיים בחברה: ניהול אדמיניסטרטיבי, טיפול בענייני ספקים ולקוחות, הכנת הצעות מחיר, ניהול חשבונות, קשר עם אדריכלים, ואף אחריות על שיווק ותחזוק אתר החברה ודפי המדיה החברתית.

בעדותה סיפרה כי עבדה שעות ארוכות מדי יום, "משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים", במשרד שהוקם במיוחד בביתם, ובו עמדו שני שולחנות מחשב וכניסה נפרדת. היא הוסיפה כי "התקשורת עם יריב היתה כל הזמן פינג פונג. אין, זה נונ-סטופ", ותיארה עבודה אינטנסיבית ורצופה מול לקוחות, ספקים ואדריכלים. בעלה, יריב פרלמוטר, אישר בעדותו כי אשתו סייעה בעבודת החברה ואף החזיקה ייפוי כוח לחשבון הבנק, מה שאיפשר לה לבצע בדיקות של תזרים מזומנים.


"לא הובאה ולו ראשית ראיה"


אלא שבית הדין לא הסתפק בתיאורים האלה. השופטים ביקשו לראות מסמכים שיתמכו בגרסה: מיילים, התכתבויות עם לקוחות, חשבוניות שהופקו, יומני פגישות או הצעות מחיר שהוכנה. "לא הובאה ולו ראשית ראיה למילוי איזו מהמטלות שציינה התובעת", נכתב בפסק הדין, שבו הודגש כי אפילו לגבי השימוש בתוכנות ניהול שהוזכר, לא הוצגה הוכחה ממשית.

כמו כן, מהראיות שהוצגו עלה כי בפועל החברה ניהלה לרוב פרויקט בנייה אחד בשנה, לכל היותר שניים. השופטים סברו כי היקף הפעילות אינו מתיישב עם תיאוריה של פרלמוטר על עבודה יומיומית רצופה וממושכת. "גרסת התובעת לעבודה 'מסביב לשעון' אינה מתיישבת עם הטענה שלה ושל בעלה שמדובר בחברה משפחתית קטנה", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.