לשכת רישום המקרקעין, המוכרת בציבור כטאבו, היא הגוף שבו נרשמות זכויות בעלות, חכירות, משכנתאות והערות אזהרה על נכסים. הרישום מהווה ראיה
חותכת לתוכנו, ולכן הוא שלב מכריע בכל עסקה: ללא השלמתו הקונה נותר עם זכות חוזית בלבד וחשוף לעיקולים או לעסקאות נוגדות. חלק מהנכסים בישראל אינם רשומים בלשכות אלא בחברות משכנות או ברשות מקרקעי ישראל, מצב שמאריך תהליכים ומייצר סיכון משפטי. עיכובים באישורי מס,
בהיתרי בנייה או ברישום בתים משותפים גוררים לעיתים המתנה של שנים להשלמת עסקאות נדל"ן, והם מקור נפוץ לתביעות בין מוכרים לרוכשים. רפורמות שנועדו לדיגיטציה של הרישום נועדו לקצר את משך הטיפול ולהקטין את
הסיכון לטעויות ולזיופים.
רוכשת דירה שקיבלה את אישורי הפטור מהיטל השבחה וממס שבח רק כשנתיים לאחר מועד המסירה הגישה תביעה של 169 אלף שקל, בטענה כי המוכרת חייבת בפיצוי המוסכם לפי ההסכם. בית משפט השלום בהרצליה דחה את התביעה, אך דווקא קיבל חלקית את התביעה נגד עורך הדין, שטיפל בשני
הצדדים בעסקה. השופט קבע כי בהסכם לא נקבע מועד שהופך את האיחור להפרה יסודית, אך גילה רשלנות בטיפול של עורך הדין, וחייב אותו בפיצוי
