מובילי המחאה: הגבירו פעילות ברשת
פיגוע הדריסה שהתרחש ביום שני לפנות בוקר לא הוזכר בעיתוני הבוקר שהופצו שעות לאחריו מאחר שהם ירדו לדפוס כשעה לפני התרחשותו. פער זה בין העיתונות הכתובה והמדיה החדשה התרחש גם בבוקר שלאחר מפלתו של מובארק ובשעות לאחר שהכור בפוקושימה נפגע מרעידת האדמה.
מצב זה, בו מהדורות החדשות האלקטרוניות עוסקות החל מהשעה 6 בבוקר באירוע משמעותי שאינו מוזכר כלל בעיתונים מזכיר לנו את היתרונות האדירים של המדיה האלקטרונית על פני העיתונות הכתובה, אשר עומדת מזה שנים בפני משבר זהות ומשבר כלכלי כאחד.
בזמן שערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו, אתרי אינטרנט, בלוגים, פורומים ומשתמשים ברשתות חברתיות מקיימים דיונים אקטואליים ואינטראקטיביים שמתגלגלים יחד עם ההתפתחויות בנוגע למעצרו וחקירתו של המחבל, העיתונות המסורתית כלל לא רלוונטית.
אנשי תקשורת עוסקים בנושא כבר שנים והכיוון ברור פחות או יותר - ה'פרינט' יהפוך למגזיני יותר וחדשותי פחות, לתחקירי עומק וכתבות צבע אשר נשמח לקרוא במיטה, במרפסת ואפילו בשירותים. היום זו עדיין מדורת השבט, אך השינוי מתרחש יום יום.
את החדשות החמות, העסיסיות והדרמטיות שמתרחשות בשניות אלו ובלילה שעבר נוכל לקבל רק באמצעות התקשורת האלקטרונית, אם באמצעות גורמי תקשורת מקצועיים וממוסדים, אם באמצעות אנשים פרטיים שמזינים התרחשויות ומידע שבידיהם באמצעות רשתות חברתיות ובלוגים למיניהם.
אין עוררין על כך שהתקשורת המסורתית תמכה באופן גורף במחאה
הציבורית בשבועות האחרונים ושללא תמיכה זו המחאה לא הייתה מגיעה למימדים המרשימים אליה הגיעה. עם זאת, לאחר שבוע אלים ומתוח בדרום ניכר היה כי סיקורה התקשורתי, כמו גם היקפה האמיתי של המחאה נחלש. המתיחות בדרום עשתה את שלה והתקשורת חזרה לשיגרה בטחונית שמוכרת עיתונים בקלות ועלולה, לצערנו, להחריף בכל רגע- בלב תל אביב, בדרום הארץ ואפילו בצפון.
קשה להאמין שב"צעדת המיליון" המתוכננת לשבוע הבא לא יצעדו מיליון אנשים. יתכן שאפילו לא חצי מיליון. עם זאת, גם 400 אלף אנשים שצועדים יחדיו הם הישג אדיר ועל כן אסור למובילי המחאה להסתמך רק על התקשורת המסורתית.
כמובן שלעיתונות הכתובה יש חשיבות מכרעת והעיתונים הגדולים חורצים גורלות וקובעים סדר יום, אך אם חלילה יתרחש אירוע בטחוני בשעות שלאחר הצעדה, אפקט המחאה יאבד.
על מנת לסיים את המאבק הנוכחי באקורד הרצוי יש לנצל את זירת האינטרנט ואת כוח ההמונים שתומכים במאבק מהבית. יש להשקיע מאמצים רבים להגברת החשיפה במדיה החדשה, בדגש על:
-הכנה והפצה של קליפים וסרטוני גולשים שהשתתפו בצעדה.
-בלוגרים שיכתבו על החוויה והקשיים, משתמשים ברשתות חברתיות שיצייצו ויעלו תמונות מההכנות לצעדה, מהצעדה עצמה ומהתכווצויות השרירים שאחריה.
-גימיקים מעניינים, מצחיקים ומעוררי מחשבה שלא יגיעו לחדשות אך יועברו במיילים.
-כתיבת מאמרים אינפורמטיביים בנושא באתרים שונים, בלוגים ופורומים. לשם כך ניתן להיעזר בכל מי שצועד ואפילו באלו שנשארים בבית, כולל ילדים, דודים וסבתות שאוהבות להעביר מכתבי שרשרת למיניהם.
אם הנהגת המחאה תשתף את הציבור הרחב בפעילות זו, יותר אנשים ירגישו מעורבים ויחליטו לפעול למען המטרה המשותפת והמחאה הגדולה ביותר שהייתה כאן מזה עשרות שנים תוכל להגיע לסיום מכובד שמשאיר טעם של עוד.
יער גדיש הוא יועץ התקשורת לשעבר של מתן וילנאי ועוסק כיום בנושאים ציבוריים ופוליטיים.
- 4.גילית את אמריקה... (ל"ת)מושיק 30/08/2011 13:36הגב לתגובה זו
- 3.יאללה יער (ל"ת)פזית 30/08/2011 13:14הגב לתגובה זו
- 2.להחליף את דפני (ל"ת)יונית 30/08/2011 13:09הגב לתגובה זו
- 1.ערן 30/08/2011 12:55הגב לתגובה זווברשת האינטרנט אבל משום מה שכחו לתחזק את זה שם.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
