מובילי המחאה: הגבירו פעילות ברשת
פיגוע הדריסה שהתרחש ביום שני לפנות בוקר לא הוזכר בעיתוני הבוקר שהופצו שעות לאחריו מאחר שהם ירדו לדפוס כשעה לפני התרחשותו. פער זה בין העיתונות הכתובה והמדיה החדשה התרחש גם בבוקר שלאחר מפלתו של מובארק ובשעות לאחר שהכור בפוקושימה נפגע מרעידת האדמה.
מצב זה, בו מהדורות החדשות האלקטרוניות עוסקות החל מהשעה 6 בבוקר באירוע משמעותי שאינו מוזכר כלל בעיתונים מזכיר לנו את היתרונות האדירים של המדיה האלקטרונית על פני העיתונות הכתובה, אשר עומדת מזה שנים בפני משבר זהות ומשבר כלכלי כאחד.
בזמן שערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו, אתרי אינטרנט, בלוגים, פורומים ומשתמשים ברשתות חברתיות מקיימים דיונים אקטואליים ואינטראקטיביים שמתגלגלים יחד עם ההתפתחויות בנוגע למעצרו וחקירתו של המחבל, העיתונות המסורתית כלל לא רלוונטית.
אנשי תקשורת עוסקים בנושא כבר שנים והכיוון ברור פחות או יותר - ה'פרינט' יהפוך למגזיני יותר וחדשותי פחות, לתחקירי עומק וכתבות צבע אשר נשמח לקרוא במיטה, במרפסת ואפילו בשירותים. היום זו עדיין מדורת השבט, אך השינוי מתרחש יום יום.
את החדשות החמות, העסיסיות והדרמטיות שמתרחשות בשניות אלו ובלילה שעבר נוכל לקבל רק באמצעות התקשורת האלקטרונית, אם באמצעות גורמי תקשורת מקצועיים וממוסדים, אם באמצעות אנשים פרטיים שמזינים התרחשויות ומידע שבידיהם באמצעות רשתות חברתיות ובלוגים למיניהם.
אין עוררין על כך שהתקשורת המסורתית תמכה באופן גורף במחאה
הציבורית בשבועות האחרונים ושללא תמיכה זו המחאה לא הייתה מגיעה למימדים המרשימים אליה הגיעה. עם זאת, לאחר שבוע אלים ומתוח בדרום ניכר היה כי סיקורה התקשורתי, כמו גם היקפה האמיתי של המחאה נחלש. המתיחות בדרום עשתה את שלה והתקשורת חזרה לשיגרה בטחונית שמוכרת עיתונים בקלות ועלולה, לצערנו, להחריף בכל רגע- בלב תל אביב, בדרום הארץ ואפילו בצפון.
קשה להאמין שב"צעדת המיליון" המתוכננת לשבוע הבא לא יצעדו מיליון אנשים. יתכן שאפילו לא חצי מיליון. עם זאת, גם 400 אלף אנשים שצועדים יחדיו הם הישג אדיר ועל כן אסור למובילי המחאה להסתמך רק על התקשורת המסורתית.
כמובן שלעיתונות הכתובה יש חשיבות מכרעת והעיתונים הגדולים חורצים גורלות וקובעים סדר יום, אך אם חלילה יתרחש אירוע בטחוני בשעות שלאחר הצעדה, אפקט המחאה יאבד.
על מנת לסיים את המאבק הנוכחי באקורד הרצוי יש לנצל את זירת האינטרנט ואת כוח ההמונים שתומכים במאבק מהבית. יש להשקיע מאמצים רבים להגברת החשיפה במדיה החדשה, בדגש על:
-הכנה והפצה של קליפים וסרטוני גולשים שהשתתפו בצעדה.
-בלוגרים שיכתבו על החוויה והקשיים, משתמשים ברשתות חברתיות שיצייצו ויעלו תמונות מההכנות לצעדה, מהצעדה עצמה ומהתכווצויות השרירים שאחריה.
-גימיקים מעניינים, מצחיקים ומעוררי מחשבה שלא יגיעו לחדשות אך יועברו במיילים.
-כתיבת מאמרים אינפורמטיביים בנושא באתרים שונים, בלוגים ופורומים. לשם כך ניתן להיעזר בכל מי שצועד ואפילו באלו שנשארים בבית, כולל ילדים, דודים וסבתות שאוהבות להעביר מכתבי שרשרת למיניהם.
אם הנהגת המחאה תשתף את הציבור הרחב בפעילות זו, יותר אנשים ירגישו מעורבים ויחליטו לפעול למען המטרה המשותפת והמחאה הגדולה ביותר שהייתה כאן מזה עשרות שנים תוכל להגיע לסיום מכובד שמשאיר טעם של עוד.
יער גדיש הוא יועץ התקשורת לשעבר של מתן וילנאי ועוסק כיום בנושאים ציבוריים ופוליטיים.
- 4.גילית את אמריקה... (ל"ת)מושיק 30/08/2011 13:36הגב לתגובה זו
- 3.יאללה יער (ל"ת)פזית 30/08/2011 13:14הגב לתגובה זו
- 2.להחליף את דפני (ל"ת)יונית 30/08/2011 13:09הגב לתגובה זו
- 1.ערן 30/08/2011 12:55הגב לתגובה זווברשת האינטרנט אבל משום מה שכחו לתחזק את זה שם.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
