פלאטיני מודה: "הכרטיסים לגמר ליגת האלופות יקרים מדי"; אז כמה עולה כרטיס?
עיתוני אנגליה געשו וקצפו בחודש שעבר כאשר התגלו מחירי הכרטיסים לגמר ליגת האלופות שיתקיים במאי באצטדיון וומבלי בלונדון. העלייה המשמעותית במחירים לעומת שנים קודמות, שמגיעה עד כדי 17%, הביאה אותם לכדי ביקורת קשה על ההחלטה של אופ"א.
אבל מסתבר שהאדם החזק ביותר בארגון מסכים איתם לחלוטין. מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, התראיין לעיתון הצרפתי "ל'אקיפ" והודה שהמחירים לוומבלי מוגזמים. "זה טוב שקיבלנו התראה לגבי זה ואנו נבחן את הנושא בעתיד", פלאטיני אמר.
הכרטיסים בקטגוריה השלישית, הזולים ביותר המוצעים לציבור הרחב, יעלו 175 אירו, עלייה של 13 אחוז לעומת הגמר אשתקד במדריד. כרטיסי קטגוריה 2 יעמדו למכירה תמורת 260 אירו, 16% יותר מבשנה שעברה, בעוד שמחיר הכרטיסים היקרים ביותר יהיה 350 אירו, קפיצה של 17%. אוהדי שתי הקבוצות שתעפלנה לגמר יוכלו לרכוש כרטיסים שהזול בהם יעלה 95 אירו, אבל מדובר בהקצבה מיוחדת. בנוסף, לכל כרטיס תוצמד עמלה של 30 אירו.
מדובר במחירי הכרטיסים הגבוהים בהיסטוריה של המפעל, למרות שמנהל התחרויות באופ"א ג'ורג'יו מרקטי טען בפברואר שמחירי הכרטיסים דומים לאירועים שווי ערך אחרים. כעת, פלאטיני נשמע הרבה פחות אפולוגטי והבהיר שהמחירים יקוצצו "בחצי" בשנים הבאות.
- 3.חובב כדורגל 22/03/2011 00:58הגב לתגובה זולמה לאנשים ללכת(לא) לראות את המשחק באצטדיון ענק!? השידור של הטלוויזיה מספיק טוב! כמה חברה ויש אוירה מדהימה בבית! ממש בזבוז כסף וזה לא כולל לינה וטיסות!
- 2.דניאל 22/03/2011 00:45הגב לתגובה זואני אקבל הנחה ?
- 1.הכדורגל כבר מזמן הפך להיות הספורט לעשירים (ל"ת)אסף 21/03/2011 18:43הגב לתגובה זו
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
