טרנדים חדשים בענף התיווך
תחום תיווך הנדל"ן בארה"ב עובר בתקופה האחרונה תהליך מעניין של התמחות אנכית. במספר שווקים בולטים ניכר מעבר הדרגתי משרות כולל תלוי אזור, לסיווג שונה של קטגוריות אחרות. השינוי מאופיין בהתמקצעות בנישות מאוד מסויימות ובקהלי יעד מוגדרים, אפילו עד רמה של תת-קבוצות, לפעמים על גבול האקסצנטרי.
מתווכים שפתחו התמחות באזור מסויים תמיד היו ותמיד יהיו. אלא שעכשיו הם משכללים את זה לתחומים מוגדרים יותר, ממוקדים יותר. למשל מתווך המומחה בסגנון ארכיטקטוני מסויים שמחייב הכרת שוק מאוד מוגדר של קהלי יעד רלוונטים למבנים בסגנון זה. או למשל עקב גידול פלח השוק של נשים רווקות הקונות לראשונה בחייהן דירה לבד לעצמן, ישנן כיום מתווכות העונות על הצורך ומעניקות שרותי בוטיק עם הדרכה צמודה רק לקהל יעד זה, שכאמור נמצא במגמת גידול מאוד בולטת.
תחום התמחות אחר ולוהט לא פחות הוא "בנייה ירוקה" לקהלים ההולכים ומתרחבים של שוחרי מודעות אקולוגית והגנה על הסביבה. ישנם כיום משרדי תיווך שהשקיעו בלימוד הנושא ועברו תהליך מיתוג מחדש עם דגש על הטרנד הירוק. בנוסף התפתחו שרותי תיווך עם התמחות ממוקדת, כגון: הומואים, שחורים, נודיסטים, מגדלי כלבים, מגדלי חתולים, וכד'. ג'קי יאנגבלד, מתווכת מפלורידה, זיהתה את הנודיסטים כפלח שוק במגמת התפתחות והחליטה להתמחות רק בו ובצרכים המיוחדים שלו. סיסמתה החדשה – "skip the outfit, wear the lifestyle" העניקה לה חשיפה בוולסטריט ג'ורנל.
לעומתה, ג'ואנה וודס החליטה להתמחות רק בלקוחות של מגדלי כלבים. לטענתה מדובר בקהל יעד עם צרכים המחייבים התאמה מירבית שכן יש לא מעט בתי דירות שבהם התנגדות נחרצת לשכנים עם כלבים. או למשל ברובע קסטרו בסן פרנסיסקו, הידוע כאזור מגורים ובילוי מובהק של קהילת ההומואים המקומית, התעוררה לא מכבר תרעומת כנגד מתווכים שאפשרו ללקוחות סטרייטים לקנות דירות באזור "שלהם", בטענה שהדבר עלול לפגוע בצביון המיוחד של המקום.
פרשני שוק הנדל"ן בארה"ב טוענים כי הצורך ברענון התפישה המיושנת של הענף נובע בעיקר עקב המשבר הנוכחי הפוקד אותו, עם אפקט דומינו המשפיע על סביבתו ומאלץ לא מעט מתווכחים לבחון מחדש את מרכיבי הרלוונטיות שלהם לתנאי שוק משתנים. בהקשר זה יודגש כי התנאים המשתנים מושפעים גם מהאינטרנט כגורם דומיננטי ביותר שהפך לזירת הנדל"ן האולטימטיבית באמצעות מבחר שירותים אינטראקטיביים שימושיים המאפשרים לכל אחד להכין שיעורי בית בעצמו, לפני שהוא מגיע למתווך, אם בכלל. כמו כן, חלק מהפולמוס המקצועי שהתעורר ניטש גם סביב נושא תמחור השרותים על בסיס עמלה, והצורך במעבר לשרותים המתומחרים לפי שעת עבודה, או לפי מחירון שירותים.
התהליך האבולוציוני ממתווך נדל"ן ל"יועץ סגנון חיים" עונה על הצרכים המתפתחים של צרכני המגורים. שוחרי הטרנד הבינו שלעזור ללקוח למכור או לקנות בית כבר לא מסתכם כיום רק בשרות טכני של להציג דירות ולסייע בניירת ובבירוקרטיה. חלקם החלו להעזר בפסיכולוג כי לטענתם העיסוק משלב דיאלוג ברמה מאוד אינטימית עם הלקוחות על החלומות והפנטזיות שלהם ביחס לסוג המגורים שהם משתוקקים, על האפשרויות הכלכליות שלהם, על מה ניתן להתפשר ועל מה לא, על תכניותיהם להרחבת המשפחה, או לצימצומה, על הרגלים ואורח חיים, וכו'. כל אלה מחייבים את המתווך לתפקד כיועץ סגנון חיים שמסוגל לקרוא היטב את הצרכים הגלויים והסמויים של הלקוח, ולהתאים לו באופן מירבי את הנכס הרצוי בסביבה ההולמת.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
מסמך הפיתיון שבו השתמשה קבוצת התקיפה, קרדיט: פאלו אלטומסמך תמים, שפותח דלתות: כך פועלת יחידת הסייבר של חמאס שנחשפה על ידי פאלו אלטו
חוקרים ישראלים בפאלו אלטו, חושפים את קבוצת Ashen Lepus המזוהה עם חמאס שמפעילה קמפיין ריגול מתמשך לכריית מידע ממדינות ערב; בין היעדים שהותקפו: מצרים, ירדן, עומאן, מרוקו וגם הרשות הפלסטינית
משם הכול קורה בלי שהקורבן מרגיש. הקובץ שמתחזה למסמך מדיני מפעיל שרשרת של רכיבים שמורידים ומפעילים את ערכת התקיפה החדשה של קבוצת Ashen Lepus, קבוצת APT המזוהה עם חמאס ושפועלת כבר שנים נגד גופים ממשלתיים במזרח התיכון. רק שהפעם, כך חושפים החוקרים
הישראלים של פאלו אלטו נטוורקס, הקבוצה מגיעה עם מערך מתקדם בהרבה מבעבר.
מסמך פיתיון כפי שנחשף על ידי צוות החוקרים של פאלו אלטו
חוקרים ישראלים של פאלו אלטו חושפים: קמפיין ריגול חדש, מתמשך ומתוחכם של חמאס נגד ממשלות ערביות
צוותי UNIT 42 של פאלו אלטו נטוורקס ישראל מפרסמים דוח מקיף על קמפיין ריגול שנמשך חודשים ארוכים, ומטרתו חדירה ואיסוף מידע מגופים ממשלתיים ודיפלומטיים ברחבי המזרח התיכון. הקבוצה שעומדת
מאחורי הקמפיין היא Ashen Lepus, המכונה גם WIRTE, ואם בעבר היא נחשבה לשחקן בינוני בזירה, בזמן האחרון היא שדרגה משמעותית את היכולות שלה הן מבחינת תשתיות והן מבחינת כלים וטכניקות תקיפה.
הקמפיין היה פעיל לא רק בתקופות שקטות יחסית, אלא וביתר שאת בזמן
המערכה בין ישראל לחמאס, והקמפיין הזה נמשך גם אחרי הסכם הפסקת האש בעזה באוקטובר האחרון. כאן גם אפשר למצוא הבדל בין Ashen Lepus לבין קבוצות אחרות המזוהות עם חמאס: בעוד אחרות הורידו פעילות, הקבוצה המשיכה לפעול בעקביות, הוסיפה כלים חדשים, והרחיבה את תחומי הפעולה
והיעדים. בין המדינות שנפגעו: מצרים, ירדן, עומאן, מרוקו וגם הרשות הפלסטינית.
החוקרים מסבירים כי הפתיונות - כמו המסמך מהליגה הערבית - מותאמים בדיוק לעולמות התוכן של הקורבנות. רובם עוסקים בענייני פלסטין, החלטות מדיניות או יחסי מדינות, אך בקמפיין
הנוכחי נוספו גם מסמכים הקשורים ליחסי טורקיה–פלסטין, מה שמרמז על כיוון מודיעיני חדש של הקבוצה.
