"אנחנו לא מעונבים ומציגים פילוסופיות שרלטניות לגבי מצב התקשורת - במקום לעבוד"

הוא ג'ינג'י עם אנרגיות בלתי נגמרות, מדבר מהר, חושב עוד יותר מהר, לעיתים הוא יכול להתיש,  אבל הוא מרתק. עידו מינקובסקי, עוד מעט בן 32, נשוי פלוס תינוק בן 3 חודשים, הוא האורח שלנו השבוע במדור Under40.   עד לאחרונה היה דובר עיריית חיפה במשך 3 שנים, היה בצוות הקמפיין של משה כחלון בבחירות 2015, היה שותף במשרד היח"צ Pm-Pr, כשנתיים עבד בצמוד לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' כיועץ התקשורת שלו (2009-2011), ובמשך 5 שנים היה קצין בחטיבת דובר צה"ל (2004-2009), תחת פיקודם של רות ירון, אבי בניהו ומירי רגב, אותה הוא מעריץ.   עם השרה מירי רגב, שהייתה המפקדת שלו בעבר 

לפני 3 חודשים הוא הקים את משרד הייעוץ האסטרטגי והתקשורת שנושא את שמו - "מינקובסקי". המשרד מייצג משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות מודיעין עסקי, ועדי עובדים, חברות היי טק ועוד. בין לקוחותיו – משרד השיכון וחברת SimilarWeb  והוא אפילו ייצג לאחרונה את שחקן הכדורגל בן רייכרט, בסיפור שפרנס יפה את מדורי ואתרי הספורט.   ואם כל זה מספיק, אז הוא מהבעלים של בר התומא בתל אביב, ולפני 4 שנים הוציא לאור את הספר 'יחצנות, שחצנות וקצת חריף' שמכר מעל 6,000 עותקים.   הספר שפרסם לפני 4 שנים 

עבודה: רוב חיי הייתי שכיר, ועוד במגזר הצבאי/ ציבורי. אני גם ממוצא פולני. שכיר ציבורי פולני זה מקבע. לפרוץ את תקרת הזכוכית היא פיסיקאלית קרוב לבלתי אפשרית. דווקא עם הולדת ילדי המתוקי איתן מינקובסקי הראשון, החלטתי לקחת את הידע שצברתי מזירות רבות בצבא שם לקחתי חלק פעיל בדברור אירועים לאומיים כמו ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה, בממשלה כמו קרבות על תקציב, בחירות וניהול המשטרה והשב"ס - מגה ארגונים לכל דבר ועניין או כיועץ למנהל מקרקעי ישראל, לעמותות רבות וכמו כן במגזר העסקי כמובן כחלק מפירמת צוות יועצי קבוצת 'מרחב' של יוסי מימן, קבוצת 'טמרס' של פויו זבלדוביץ' או בצוות היועצים של ראש תאגיד ENRC, אלכסנדר משקביץ' ועוד והחלטתי לצאת לדרך.   הקמתי את 'מינקובסקי' בשיטה המלומדת של "על החיים ועל המוות" ומיד ראינו כי טוב. אנחנו צעירים, רעבים ורלוונטיים ובעלי קשרים בלתי נגמרים בכל מה שקשור לרצונות וליעדי הלקוחות בהם אנו בוחרים לטפל. אנחנו ישרים כמו סרגל ומעניין אותנו דברים אחרים לגמרי מהדור הישן של יועצי התקשורת. אני חושב שאנחנו המשרד שהכי צמח ב-2015 בשוק היח"צ והאסטרטגיה. המהלכים נושאים פרי בכל יום שעובר, כי אני יושב על כתפי הענקים שעבדתי איתם במרוץ השנים.   אם פעם היה 42% רייטינג ל'סמי וסוסו' היום כמובן מפת התקשורת השתנתה לחלוטין. כך גם שוק היחצ. אנחנו לא מסוג יועצי התקשורת שאומרים לך שיש לנו 500 מספרי טלפון בפנקס השחור ואנחנו מעבירים לך "הודעות לתקשורת". אני נהיה חולה מהדיבורים האלה. אנחנו לעולם נעדיף ליזום מאשר להגיב וכך אנחנו פועלים. אנחנו יודעים למצות 100% אחוז פוטנציאל ממומש מכל לקוח.    אנחנו לא מעונבים ומציגים פילוסופיות שרלטניות לגבי מצב התקשורת בשנת 3000 במקום לעבוד. אנחנו יודעים לתפור עכשיו את הכתבה ואת המסר, לפתור עכשיו את המשבר בחלון הזמן המיידי, להפגיש אותך עכשיו עם האדם הרלוונטי עכשיו. בטעות, זה גם הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם.   בית: אני גר בעת כתיבת שורות אלה בנס ציונה לא עלינו. לפעמים אני לא מבין מה נער יהודי עושה כל כך רחוק מהבית, מחיפה או מתל אביב. אבל זה מחיר זעום לשלם. תבין, אני הייתי רווק עם אפס תקווה באופק במשך 30 וקצת שנים. ואז הכרתי את סיוון, ואז עברנו לגור ביחד, ואז התחתנו, ואז נולד איתן ואז עברנו ליד חמותי. הסוף.   באופן כללי אני יכול להתייחס לחיי האנדרלמוסיה שחייתי עד לפני כשנתיים ברצינות ובאהבה הראויה, כי שקרן מי שיגיד שלקרוע את תל אביב במשך 7 שנים ברוטו זה נטל, אבל כיום יש לי בית מדהים, אישה מרהיבה, תינוק בן 3 חודשים שהוא איש כל כך טוב שהעולם עוד לא הכיר. אני קם ב-6:00 ולא הולך לישון ב-18:00 ויש לי ערוגה של נענע ולואיזה במרפסת. יש לי גם מחסן. בחיים לא חשבתי שיהיה לי מחסן שאכניס בו דברים. פעם ראשונה בחיים שאני חושב שטוב לי.    עם רעייתו. הרווק הפך לאיש משפחה

ילדות: תמיד חלמתי להיות סלאש מגאנז אנד רוזס אבל אני לא יודע לנגן בגיטרה. חלמתי להיות אקסל רוז אבל אני לא יודע לשיר. אפילו שחקן בהפועל חיפה היה מתקבל על הדעת, אבל השמאלית שלי חלשה מאד. אז נשארתי עם הדבר הכי טוב שאני יודע לעשות יותר טוב מאחרים.   אני מספר את זה כי בילדות היינו משפחה מדהימה אבל "עוף מוזר", זאת בימים כשאמי, שלומית מינקובסקי ז"ל, עוד הייתה בחיים. היינו מדברים "חופשי" כמו משפחה אנגלו-פלסטינית שורשית (אנחנו דור תשיעי בארץ) והכל היה על השולחן. אבל היו חסמים מובנים שנבע מנצר משפחה לאצולת הארץ מצד אחד ולטראומת ניצולי שואה מצד שני.   זה מוביל אותי לאותו הזיכרון. התקבלתי להופיע עם "שושה - מלכת הילדים הברזילאית" בפארק הירקון לאחר שהלכתי לכל האודישנים לבד וללא ליווי ועידוד. ההורים שלי לא הרשו לי להופיע בטוענה שזה "עסק מפוקפק". מה מפוקפק בשושה? אמנם בימים של מיתון כלכלי ורעב במשפחות רבות כמו היום ובעיות לאומיות כמו הגרעין האיראני ודעא"ש זה נראה די שטותי. אבל כילד זה ריסק לי את הנשמה.   בכל מקרה זה היה הסוף לקריירת השואוביז שלי ומאז אני רעב מאוד לחיים - אז אולי מעז יצא מתוק. אבל אין ספק שאני בר מזל שזה נכנס לארסנל ה"רגע מכונן בילדותי".   לא יודעים עליי ש... שבסתר ליבי אני בטוח שיום יבוא ואחזור לדו"צ בתפקיד הדובר צה"ל.    כקצין ביחידת דובר צה"ל

• שוק היח"צ: כמה מרוויחים בעלי המשרדים ומה עלות משבר

עם הבוס לשעבר, אקס השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ'

הישג: ניהול המשבר של השריפה בכרמל כיועץ התקשורת של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ומיתוג העיר חיפה על המפה הלאומית בכל התחומים.   רגע מכונן: מקצועי - אין ספק כשוויתרתי על חיי יציבות יחסיים בחטיבת דובר צה"ל ויצאתי לעולם החיצון. אישי - איתן מינקובסקי.   רגע מביך: חיצוני אני נראה שונה מהסביבה. לטוב ולרע. כך שגם לכנסת הייתי מגיע בחליפה פתוחה ולא מעונבת והולך עם משקפי שמש לראייה גם בתוך המשכן. באחד מן הימים היה מבצע להתרמת דם ובאתי זחוח ומחויך לאחר איזה ספין מוצלח. תרמתי דם וקמתי מיד בביטחון עצמי מופרז. 3 צעדים אחרי הייתי כבר עם המצח בתוך הרחבה של המזנון החלבי. הדבר הנורא באמת זה שראש הממשלה וחצי משרי הממשלה היו אחריי בתור.  

מתחרים: רני רהב שאוהבים לשנוא אבל אני קובע שהוא ענק, משרד בן חורין אלכסנדרוביץ' ואושרת קמחזי המדליקה. אני גם רוצה לפרגן לאסף אזולאי, סמנכ"ל בגיתם שהיה איתי בבית ספר, בדובר צה"ל, בממשלה ואני חושב שהוא איש מתוק ומבריק.   טיפ לסיום: שניים אם תרשו לי. הראשון - עדיף לדבר מלוכלך ולעשות מעשים נקיים, כי רוב האנשים עושים ההיפך. השני - כשאומרים לכם שיש משוגע שנוסע בכביש נגד התנועה, תענו שלא. יש מיליונים.  

• חדשות 12 מזנקת ל-26% - ערוץ 14 ממשיך להתחזק עם קרוב ל-10%
• החדשות חוזרות למרכז: המלחמה עם איראן מקפיצה את הרייטינג
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"