גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.

גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.

גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.

בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.

• מנוע החיפוש המפורסם בעולם מגיע לנאסד"ק ומה קרה היום לפני 72 שנה
• חברת ניהול הכספים שעצרה משיכות ומה קרה היום לפני 64 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.

האירוע שממנו צמח פסק הדין שלפנינו לא היה דרמטי במבט ראשון: ביקור שגרתי בבית משפחה הסתיים בפציעה לא פשוטה של ילדה קטנה, שנכוותה ממיחם חשמלי שהונח בצורה לא בטוחה. התביעה שהוגשה בעקבות אותו מקרה נגעה גם לביטוח הדירה שבו היה מבוטח בעל הבית, ובכך הפכה מקרה משפחתי כואב לדיון עקרוני על גבולות אחריותן של חברות הביטוח. מה שהתחיל כתביעה נזיקית פשוטה למדי, התגלגל עד לבית המשפט העליון והוביל להכרעה בעלת משמעות רחבה בהרבה מהמקרה הפרטי.

לפני שנתיים הגישו הקטינה והוריה תביעת נזיקין נגד בן המשפחה, שעל פי הנטען הציב את המיחם "במצב לקוי ומסוכן", ובנוסף גם נגד AIG - החברה שביטחה את הדירה. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד שניהם, קבע פיצוי בסכום כולל של 1,443,108 שקל והטיל על AIG חבות משמעותית בגבולות הפוליסה. החברה חויבה לשלם את מלוא סכום הביטוח - 335,447 שקל (כולל הצמדה וריבית), וכן את שכר טרחת עורכי הדין שנפסק לטובת הקטינה, בשיעור של 20% מהפיצוי.

הערעור שהגישה AIG התמקד בעיקר בשאלה עקרונית: האם סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, שנוסח כך שהוא מטיל על המבטח לשאת ב"הוצאות הגנה סבירות" של המבוטח, מתייחס גם להוצאות משפט שנפסקות לטובת התובע? לטענת החברה, פרשנות שכזו חורגת מהתכלית המקורית של החוק ומעמיסה על המבטח נטל לא הוגן. החברה טענה כי הדבר יוצר סיטואציה "אבסורדית", שבה ייתכן שהוצאות המשפט עולות על סכום הביטוח כולו. לדבריה, סעיף 66 נועד להגן על המבוטח בלבד, ולא להרחיב את גבולות הפוליסה עד כדי כיסוי מלא של הוצאות הצד שכנגד.

בית המשפט העליון בחן את הסוגיה וקבע הלכה ברורה, שלפיה סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח אינו מוגבל להוצאות ההגנה של המבוטח בלבד, אלא כולל גם את החובה לשפות בגין הוצאות משפט שנפסקו לטובת הצד שכנגד. עם זאת, חיוב זה כפוף לשני תנאים - שההוצאות יהיו "סבירות" ושיהיו "נובעות מהחבות המבוטחת". בנוסף, נקבע כי כשסכום הפיצוי הכולל עולה על תקרת הביטוח, המבטח יישא רק בחלק יחסי מההוצאות ולא במלואן.

• רוכב אופנוע ללא ביטוח נפגע בתאונה - וזה הפיצוי שהוא יקבל
• ראשון לציון: קשישה נפלה בסופר-פארם ותפוצה בעשרות אלפי שקלים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בכך דחה העליון את ערעור AIG ואימץ את פסק דינו של המחוזי. ההחלטה חיזקה את מעמד הניזוק והבהירה כי לא ניתן לפרש את החוק בצמצום כך שיותיר את הזוכה בלא כיסוי להוצאות הכבדות הכרוכות בניהול משפט. אף שסכום הביטוח עמד על כשליש מסכום הפיצוי הכולל, בית המשפט לא אפשר לחברה להתחמק מהחובה לשלם גם את ההוצאות שנפסקו לטובת הקטינה.