הגרושה ניצחה את האלמנה: תקבל 1,800 שקל לחודש עד יום מותה

הוא נפטר, הותיר אחריו אלמנה ועיזבון, וגרושה שלא שמעה מהיורשים כבר תקופה. מה שהתחיל כסכסוך ממוני, נהפך לפסק דין עקרוני שמסדיר שאלה שמטרידה גרושים רבים בישראל: מה קורה להסכם הגירושים כשאחד הצדדים הולך לעולמו?

באחרונה ניתנה פסיקה מעניינת של השופט טל פפרני, סגן הנשיאה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. התביעה הוגשה על ידי גרושתו הראשונה של המנוח כנגד עיזבונו ואלמנתו ואשתו השנייה. הגרושה, שחתמה בעבר עם המנוח על הסכם גירושים שאושר כפסק דין, תבעה שהעיזבון ימשיך לכבד את ההתחייבויות הכספיות שנטל עליו בעלה לשעבר - גם לאחר מותו.

הסכם הגירושים, שנחתם עוד בשנות ה-90 ואושר בבית הדין הרבני, כלל שלושה רכיבים כלכליים מרכזיים. ראשית, הגרושה היתה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה של המנוח מחברה מסוימת. שנית, המנוח התחייב לשלם לה תשלום חודשי "בהפרש המשלים עד לסך של 1,800 שקל צמוד למדד יוקר המחיה". לשון ההסכם היתה מפורשת: "תשלום זה ישולם עד לאריכות ימים ושנים של האשה". כלומר כל ימי חייה.

המנוח אף צפה את האפשרות שיילך לעולמו לפניה, ולכן הוא הוסיף סעיף מיוחד (סעיף 8 להסכם), שבו הוא הורה לחברה להמשיך ולשלם לגרושתו גם אחרי מותו. הוא אפילו ביטח את עצמו: אם החברה לא תוכל לבצע את ההוראה, חברת הביטוח שלו תיכנס לנעליה. עד לפטירתו, אכן שילם המנוח לגרושתו 2,400 שקל בחודש.

וכך הכל קרס

לאחר שהמנוח נפטר, הודיעו יורשיו לגרושה שישלמו לה 1,200 שקל בלבד. לא עבר זמן רב, והם הפסיקו את התשלומים לחלוטין. הגרושה לא ישבה בשקט. היא פנתה לבית המשפט. הנתבעת, אלמנת המנוח והיורשת שלו, לא נכנעה בקלות. היא טענה שקצבת שאירים שהיא מקבלת מקרן הפנסיה אינה חלק מהעיזבון, וזה נכון מבחינה משפטית. לפי סעיף 147 לחוק הירושה, כספי פנסיה ששולמים עקב מות אדם אינם בכלל העיזבון, והגרושה אינה "שאיר" לפי תקנון הקרן. האלמנה גם טענה שסכום של 1,800 שקל הוא תקרה, לא תוספת; שהתביעה לפרשי הצמדה התיישנה; ושממילא הגרושה ויתרה עליהם כשלא תבעה אותם במהלך חייו של המנוח.

השופט פפרני בחן את הסוגיה לעומק וקבע: נכון שהגרושה לא יכולה לתבוע את הפנסיה ישירות מקרן הפנסיה, אבל זה לא מסיים את הסיפור. הדיון עובר למישור אחר לגמרי: היחסים החוזיים בין הגרושה לבין עיזבון המנוח.

"הצדדים התכוונו להבטיח לתובעת הכנסה קבועה לכל ימי חייה, גם אם המנוח ילך לעולמו לפניה", כתב השופט בפסק הדין. "כישלון ההתחייבות להעביר את מחצית הפנסיה ישירות כיום... אינו מונע מהתובעת לתבוע זכותה, על פי הסכם הגירושין, מן העיזבון".

לגבי טענת הנתבעת, שלפיה הסכום של 1,800 שקל הוא רק תקרה ולא סכום עצמאי, השופט קיבל את הטיעון הזה. "המלה 'בהפרש' מלמדת על כך שהתשלום הוא הפער שבין מחצית הגמלה שהתובעת מקבלת... לבין הסכום של 1,800 שקל". כלומר לא מחצית פנסיה ועוד 1,800 שקל, אלא השלמה עד לסכום הזה. מכיוון שהמנוח נפטר ולא מגיעה ממנו כלל גמלה, ה"הפרש" הוא מלוא הסכום.

הפרשי ההצמדה נדחו

פרק אחד בתביעה נדחה: הגרושה טענה שבמשך שנים לא הצמיד המנוח את הסכום למדד, וכעת היא רוצה את ההפרשים. השופט קבע שכאן עולה שאלת השיהוי. הגרושה לא תבעה את ההפרשים במהלך חייו של המנוח, לא שלחה מכתב התראה, ולא הסבירה מדוע לא עשתה זאת. "שיהוי מעין זה עשוי להתפרש כחוסר תום לב", קבע השופט. הדפוס ההתנהגותי של שנים רבות, שבמסגרתו שולם סכום גלובלי קבוע, מלמד על כך שהצדדים עצמם הסכימו בשתיקה על הסכום ששולם בפועל.

• הוריש הכל לאחיין ולא לילדיו - והם דרשו לבטל הצוואה
• שלושה תובעים מול 66 נתבעים: כך נגמר סכסוך ירושה ענק

בקשה נוספת של הגרושה, להחזר הוצאות ביטוח בריאות, נדחתה אף היא. הסכם הגירושים מ-1996 לא כלל שום התחייבות בנושא הזה. ההתחייבות הישנה לביטוח בריאות היתה חלק מהסדר מוקדם יותר מ-1989, שפשוט לא שוכפל להסכם החדש. ומכיוון שהגרושה לא הוכיחה שתבעה סכומים אלה במהלך חייו של המנוח, גם כאן נסגרה הדלת.

השופט פפרני קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע: העיזבון חייב לשלם לגרושה 1,800 שקל לחודש, צמוד למדד, החל ממועד פטירת המנוח ועד ליום מותה של הגרושה. אבל איך ישולם הסכום? לא בתשלומים חודשיים. בית המשפט הורה לחשב את הסכום כתשלום חד-פעמי מהוון, כלומר ערך נוכחי של כל התשלומים העתידיים, בחישוב עד לגיל תוחלת החיים הממוצעת לנשים. כך הגרושה מובטחת, והעיזבון יכול לסגור את הפרק הזה. "דרך זו קרובה יותר לכוונת הצדדים שבהסכם, אשר ביקשו להקנות יציבות כלכלית לגרושה", הסביר השופט. 

איך יחושב הסכום?

בית המשפט שוקל למנות רואה חשבון או אקטואר לצורך ביצוע החישוב, אך נתן לצדדים 21 יום לנסות להגיע להסכמה עצמאית. אם לא תוגש הודעה בתוך 21 יום, יראו בכך ויתור על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. האלמנה חויבה לשלם לגרושה גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 25 אלף שקל.

פסק הדין מלמד על חשיבות ניסוח מדויק של הסכמי גירושים. המנוח, שצפה שהקרן לא תכבד את ההוראה, הכניס לסעיף 8 הוראה ברורה - והיא זו שסייעה לגרושה גם עשרות שנים לאחר מכן. הפרשנות המשפטית נעשית לפי לשון ברורה: כשההסכם מפורש, בית המשפט ידבוק בו.