צוואה שונתה כמה ימים לפני שהאיש מת - האם היא תקפה?
האיש הוריש בצוואתו החדשה את רכושו לאחד מילדיו, שסעד אותו לפני מותו. שאר הילדים, שנושלו ממנה, הגישו התנגדות לצוואה, נדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה - וערערו למחוזי. לטענתם, מצבו הבריאותי של האב הפך אותו לפגיע, והאח ניצל זאת כדי לשכנעו לשנות את הצוואה לטובתו. הם הצביעו על כך שהצוואה נערכה זמן קצר לאחר שי' החל לסעוד את האב, וכי האב היה מבודד משאר ילדיו בתקופה הזו
בפסק דין שניתן באחרונה, בית המשפט המחוזי בבאר שבע נדרש להכריע בסוגיה רגישה ומורכבת: האם צוואה שנערכה על ידי אב עיוור ומרותק למיטתו, המנשלת את רוב ילדיו ומורישה את רכושו לבן האחד שסעד אותו, משקפת את רצונו האמיתי. הסוגיה המרכזית היתה האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבן המטפל, או שהיא מבטאת את רצונו החופשי של האב. בנוסף, האב ערך את הצוואה החדשה כמה ימים בלבד לפני שהלך לעולמו.
האב, שנפטר ב-2020, הותיר אחריו חמישה ילדים. בשנותיו האחרונות, הוא סבל מבעיות בריאותיות חמורות, כולל עיוורון ומוגבלות תנועה, והיה מרותק למיטתו. באותה תקופה, אחד מבניו עבר להתגורר עמו וסעד אותו במסירות. שאר האחים, לטענת הבן שסעד אותו, לא היו מעורבים בטיפול באביהם. ב-2019, כחצי שנה לפני פטירתו, ערך האב צוואה חדשה שבה הוריש את כל רכושו, שכלל בין היתר שתי דירות בבאר שבע וחנות שנמצאת בשוק העירוני, לבן שסייע לו. הצוואה הזו נוגדת צוואה קודמת מ-2015, שבה חילק האב את רכושו באופן שווה בין כל ילדיו. הצוואה נערכה בנוכחות עורך דין, אך ללא נוכחות עדים נוספים. האחים הגישו התנגדות לצוואה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אך זה דחה את ההתנגדות - והם החליטו לערער על ההחלטה למחוזי.
לטענת האחים, הצוואה החדשה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת
ארבעת הילדים האחרים התנגדו כאמור לקיום הצוואה החדשה, בטענה כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיהם על אביהם. לטענתם, מצבו הבריאותי של האב הפך אותו לפגיע, והאח ניצל זאת כדי לשכנעו לשנות את הצוואה לטובתו. הם הצביעו על כך שהצוואה נערכה זמן קצר לאחר שי' החל לסעוד את האב, וכי האב היה מבודד משאר ילדיו בתקופה הזו.
מנגד, הבן טען כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של האב, להכיר במסירותו ובטיפולו הדואג. הוא הדגיש כי האב היה צלול בדעתו בעת עריכת הצוואה, וכי עורך הדין שערך את הצוואה וידא שהאב מבין את משמעותה ותוכנה.
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט, בהרכב של סגן נשיא המחוזי בבאר שבע, אריאל ואגו, והשופטים עמית כהן ופאני גילת כהן, בחן את הראיות והעדויות שהובאו בפניו בערעור, כולל עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה. לדברי השופטים שדנו במקרה, "הנטל להוכיח שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מוטל על המתנגדים לקיומה". עוד הוסיף כי "קיומה של מערכת יחסים קרובה בין המוריש ליורש אינה מהווה כשלעצמה הוכחה להשפעה בלתי הוגנת".
בית המשפט גם התייחס למצבו הבריאותי של האב, אך הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "אין במצבו הרפואי של המנוח כדי להעיד על חוסר כשירותו לערוך צוואה, כל עוד הוא מבין את טיבה ותוכנה". השופטים ציינו כי עורך הדין שערך את הצוואה העיד שהאב היה "צלול, מודע ומבין את משמעות הצוואה". בנוגע לטענת הבידוד, בית המשפט קבע בהכרעתו כי, "העובדה שהמנוח בחר להתרחק משאר ילדיו אינה מעידה בהכרח על השפעה בלתי הוגנת, אלא יכולה לשקף את רצונו החופשי". הוא הדגיש כי האב היה מודע למעשיו ובחר להוקיר את הבן שסעד אותו.
בסופו של דבר, בית המשפט דחה את ההתנגדות לקיום הצוואה וקבע כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של האב. בפסק הדין נכתב כי, "הצוואה נערכה כדין, מתוך רצון חופשי, וללא השפעה בלתי הוגנת".
- המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
- כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על המתנגדים
פסק דין זה מדגיש את החשיבות שבבחינת נסיבות עריכת הצוואה ומצבו הנפשי והפיזי של המוריש. הוא מבהיר כי גם במקרים שבהם יש סמיכות זמנים בין תחילת הטיפול במוריש לעריכת הצוואה, אין בכך כדי להעיד בהכרח על השפעה בלתי הוגנת. הנטל להוכיח השפעה כזו מוטל על המתנגדים לצוואה, ועליהם להציג ראיות ממשיות לכך. כמו כן, פסק הדין מדגיש את החשיבות שבקיום הליך עריכת הצוואה באופן מקצועי, בנוכחות עורך דין שמוודא את הכשירות של המוריש ואת הבנתו את משמעות הצוואה. עדותו של עורך הדין במקרה זה היתה גורם מכריע בהחלטת בית המשפט, שהשתכנע כי האב היה צלול ומודע למעשיו בעת עריכת הצוואה.
מהי השפעה בלתי
הוגנת בעריכת צוואה?
השפעה בלתי הוגנת מתרחשת כשאדם מנצל את מעמדו או קרבתו למוריש כדי להשפיע על תוכן הצוואה לטובתו, באופן שאינו משקף את רצונו החופשי של המוריש. במקרים כאלה, הצוואה עלולה להיפסל.
כיצד בית המשפט בוחן אם היתה השפעה בלתי הוגנת?
בית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות, כולל מצב המוריש בעת עריכת הצוואה, מידת התלות שלו ביורש, נוכחות עדים בלתי תלויים, והאם הצוואה נערכה באופן מקצועי וללא לחץ.
נוכחות עורך דין מבטיחה שהצוואה תיערך בהתאם לדרישות החוק, שהמוריש מבין את משמעותה ותוכנה, ומפחיתה את הסיכון להתנגדויות עתידיות.
במקרה נוסף, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בחודש שעבר בתביעה שהוגשה בעקבות צוואה שבה סבתא שהלכה לעולמה בגיל 97, הורישה את דירתה לנכדה אחת בלבד. למנוחה, שהיתה אלמנה, היו כמה ילדים וצאצאים. ואולם בצוואתה, שנערכה ב-18 לספטמבר 2006, היא ציוותה להעביר את זכויות הדירה – הנכס המרכזי שבבעלותה – לבת היחידה של אחד מבניה. בעת פטירתה, היתה האשה אלמנה והותירה אחריה חמישה ילדים – מהם ארבעה נתבעים, וכן צאצאים נוספים. אחד מבניה נפטר ב-2011 והותיר בת אחת, שהיא התובעת. ב-24 באפריל 2001, במסגרת מבצע קנה ביתך של עמידר, רכשה המנוחה את זכויות הדירה שבה היא התגוררה עד אז כשוכרת. בעקבות רכישת הדירה, נרשמו זכויות הבעלות על שמה ביום ב-2006. בהמשך, באותה השנה, ערכה המנוחה צוואה בפני הנוטריון עו"ד ו', שבה ציוותה שהזכויות בדירה יועברו לבתו היחידה של הבן שנפטר מאוחר יותר. לאחר פטירתה של המנוחה ב-2020, הגישה התובעת בקשה לקיום הצוואה, בעוד הנתבעים הגישו התנגדויות. לטענתם, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת או בהשתתפות של גורמים חיצוניים.
- 2.חייב להיות תיעוד וידאו (ל"ת)אנונימי 08/03/2025 10:06הגב לתגובה זו
- 1.חייב להיות תיעוד וידאו (ל"ת)אנונימי 08/03/2025 10:06הגב לתגובה זו

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...
הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.
בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.
העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.
אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים
מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

המסמכים הישנים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
מחלוקת על מועד רכישת זכויות חכירה בנכס ותיק בתל אביב הובילה לעימות בין האלמנה והיורשת של המוכר לרשות המסים. ועדת הערר קבעה כי אין די בזיכרונות מאוחרים ובשחזורים בדיעבד, וכי מסמכים ודיווחים בזמן אמת הם אלה שמכריעים בשאלת הזכאות לשיעור מס מופחת
כמעט שישה עשורים לאחר שנחתמו ההסכמים הראשונים ביחס למגרש קטן ברחוב הפלך בתל אביב, מצאה את עצמה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נדרשת לשאלה שמעסיקה לא מעט בעלי נכסים ותיקים ויורשיהם: מתי בעצם נרכש הנכס. השאלה הזו, שנראית לעתים טכנית בלבד, עשויה להיות שוות ערך לעשרות ולעתים למאות אלפי שקלים במס שבח, בעקבות ההבחנה שעושה החוק בין נכסים שנרכשו לפני 31 במרץ 1961 לבין כאלה שנרכשו לאחר מכן. במקרה שנדון, הפער הכספי הגיע לכ-90 אלף שקל, אך ההשלכות העקרוניות רחבות הרבה יותר.
ההליך עסק בזכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 7087 חלקה 86, נכס תעשייתי ותיק ביפו, שנמכר ב-2018 על ידי יצחק אברט ז"ל. לאחר המכירה, התגלעה מחלוקת בין המוכר - ולאחר פטירתו, אלמנתו והיורשת שלו יפה אברט - לבין מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, סביב השאלה האם המכירה זכאית לשיעור מס שבח מופחת, המכונה "שיעור מס היסטורי". הזכאות לשיעור שכזה מותנית בכך שיום הרכישה של הזכות במקרקעין היה עד ה-31 למרץ 1961.
לטענת העוררת, שורשי הזכויות בנכס נעוצים עוד בראשית 1961. היא הסתמכה על כך שבבסיס חוזה החכירה שנחתם עם עיריית תל אביב ב-1964 עמד הסכם מוקדם יותר, מ-29 בינואר 1961, שאושר בידי משרד הפנים. לשיטתה, די בכך כדי לראות את יום הרכישה כיום המוקדם, ולהחיל את שיעור המס ההיסטורי. מנגד, רשות המסים טענה כי יצחק אברט נכנס לתמונה רק ב-1970, כשרכש זכויות מאחד השותפים האחרים, ולכן הוא לא עומד בתנאי החוק.
ועדת הערר, בראשות השופט הרי קירש ולצדו רו"ח מיכה לזר ועו"ד דן מרגליות, נדרשה לפרק לגורמים מסכת מסועפת של מסמכים, חלקם בני יותר מ-60 שנה. כבר בראשית פסק הדין הבהיר השופט קירש כי ההכרעה תישען על "הרשום במסמכים (הרבים) שהוגשו", וכי גם אם יינתן משקל כלשהו לעדות המאוחרת של העוררת, אין בה כדי לשנות את התמונה העולה מן הראיות הכתובות.
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהסכם החכירה הראשון אין אזכור לאברט
המסמך הראשון שנבחן היה הסכם פיתוח מ-28 בינואר 1961, שנחתם בין עיריית תל אביב-יפו לבין אדם בשם נסים בכר. ההסכם התיר לבכר לתפוס חזקה זמנית במגרש לצורך הקמת מבנה תעשייתי, וקבע כי אם הוא יעמוד בתנאים, תיערך עמו בהמשך חכירה. אישור משרד הפנים להסכם ניתן במרץ 1961. אלא שכבר כאן קבעה הוועדה ממצא ברור: להסכם היו שני צדדים בלבד - העירייה ובכר, ואין בו שום אזכור ליצחק אברט או לשותפים האחרים שטענו לזכויות מוקדמות. "דבר אחד עולה בבירור מהמסמך הראשון: היו לו שני צדדים בלבד - העירייה ונסים בכר", נכתב בפסק הדין.
