בפסק דין שניתן באחרונה, בית המשפט המחוזי בבאר שבע נדרש להכריע בסוגיה רגישה ומורכבת: האם צוואה שנערכה על ידי אב עיוור ומרותק למיטתו, המנשלת את רוב ילדיו ומורישה את רכושו לבן האחד שסעד אותו, משקפת את רצונו האמיתי. הסוגיה המרכזית היתה האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבן המטפל, או שהיא מבטאת את רצונו החופשי של האב. בנוסף, האב ערך את הצוואה החדשה כמה ימים בלבד לפני שהלך לעולמו.

האב, שנפטר ב-2020, הותיר אחריו חמישה ילדים. בשנותיו האחרונות, הוא סבל מבעיות בריאותיות חמורות, כולל עיוורון ומוגבלות תנועה, והיה מרותק למיטתו. באותה תקופה, אחד מבניו עבר להתגורר עמו וסעד אותו במסירות. שאר האחים, לטענת הבן שסעד אותו, לא היו מעורבים בטיפול באביהם. ב-2019, כחצי שנה לפני פטירתו, ערך האב צוואה חדשה שבה הוריש את כל רכושו, שכלל בין היתר שתי דירות בבאר שבע וחנות שנמצאת בשוק העירוני, לבן שסייע לו. הצוואה הזו נוגדת צוואה קודמת מ-2015, שבה חילק האב את רכושו באופן שווה בין כל ילדיו. הצוואה נערכה בנוכחות עורך דין, אך ללא נוכחות עדים נוספים. האחים הגישו התנגדות לצוואה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אך זה דחה את ההתנגדות - והם החליטו לערער על ההחלטה למחוזי.

לטענת האחים, הצוואה החדשה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת

ארבעת הילדים האחרים התנגדו כאמור לקיום הצוואה החדשה, בטענה כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיהם על אביהם. לטענתם, מצבו הבריאותי של האב הפך אותו לפגיע, והאח ניצל זאת כדי לשכנעו לשנות את הצוואה לטובתו. הם הצביעו על כך שהצוואה נערכה זמן קצר לאחר שי' החל לסעוד את האב, וכי האב היה מבודד משאר ילדיו בתקופה הזו.

מנגד, הבן טען כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של האב, להכיר במסירותו ובטיפולו הדואג. הוא הדגיש כי האב היה צלול בדעתו בעת עריכת הצוואה, וכי עורך הדין שערך את הצוואה וידא שהאב מבין את משמעותה ותוכנה.

• צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
• הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט, בהרכב של סגן נשיא המחוזי בבאר שבע, אריאל ואגו, והשופטים עמית כהן ופאני גילת כהן, בחן את הראיות והעדויות שהובאו בפניו בערעור, כולל עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה. לדברי השופטים שדנו במקרה, "הנטל להוכיח שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מוטל על המתנגדים לקיומה". עוד הוסיף כי "קיומה של מערכת יחסים קרובה בין המוריש ליורש אינה מהווה כשלעצמה הוכחה להשפעה בלתי הוגנת".

בית המשפט גם התייחס למצבו הבריאותי של האב, אך הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "אין במצבו הרפואי של המנוח כדי להעיד על חוסר כשירותו לערוך צוואה, כל עוד הוא מבין את טיבה ותוכנה". השופטים ציינו כי עורך הדין שערך את הצוואה העיד שהאב היה "צלול, מודע ומבין את משמעות הצוואה". בנוגע לטענת הבידוד, בית המשפט קבע בהכרעתו כי, "העובדה שהמנוח בחר להתרחק משאר ילדיו אינה מעידה בהכרח על השפעה בלתי הוגנת, אלא יכולה לשקף את רצונו החופשי". הוא הדגיש כי האב היה מודע למעשיו ובחר להוקיר את הבן שסעד אותו.

בסופו של דבר, בית המשפט דחה את ההתנגדות לקיום הצוואה וקבע כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של האב. בפסק הדין נכתב כי, "הצוואה נערכה כדין, מתוך רצון חופשי, וללא השפעה בלתי הוגנת".

• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
• איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על המתנגדים

פסק דין זה מדגיש את החשיבות שבבחינת נסיבות עריכת הצוואה ומצבו הנפשי והפיזי של המוריש. הוא מבהיר כי גם במקרים שבהם יש סמיכות זמנים בין תחילת הטיפול במוריש לעריכת הצוואה, אין בכך כדי להעיד בהכרח על השפעה בלתי הוגנת. הנטל להוכיח השפעה כזו מוטל על המתנגדים לצוואה, ועליהם להציג ראיות ממשיות לכך. כמו כן, פסק הדין מדגיש את החשיבות שבקיום הליך עריכת הצוואה באופן מקצועי, בנוכחות עורך דין שמוודא את הכשירות של המוריש ואת הבנתו את משמעות הצוואה. עדותו של עורך הדין במקרה זה היתה גורם מכריע בהחלטת בית המשפט, שהשתכנע כי האב היה צלול ומודע למעשיו בעת עריכת הצוואה.

מהי השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה?

השפעה בלתי הוגנת מתרחשת כשאדם מנצל את מעמדו או קרבתו למוריש כדי להשפיע על תוכן הצוואה לטובתו, באופן שאינו משקף את רצונו החופשי של המוריש. במקרים כאלה, הצוואה עלולה להיפסל.

כיצד בית המשפט בוחן אם היתה השפעה בלתי הוגנת?

בית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות, כולל מצב המוריש בעת עריכת הצוואה, מידת התלות שלו ביורש, נוכחות עדים בלתי תלויים, והאם הצוואה נערכה באופן מקצועי וללא לחץ.

נוכחות עורך דין מבטיחה שהצוואה תיערך בהתאם לדרישות החוק, שהמוריש מבין את משמעותה ותוכנה, ומפחיתה את הסיכון להתנגדויות עתידיות.

במקרה נוסף, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בחודש שעבר בתביעה שהוגשה בעקבות צוואה שבה סבתא שהלכה לעולמה בגיל 97, הורישה את דירתה לנכדה אחת בלבד. למנוחה, שהיתה אלמנה, היו כמה ילדים וצאצאים. ואולם בצוואתה, שנערכה ב-18 לספטמבר 2006, היא ציוותה להעביר את זכויות הדירה – הנכס המרכזי שבבעלותה – לבת היחידה של אחד מבניה. בעת פטירתה, היתה האשה אלמנה והותירה אחריה חמישה ילדים – מהם ארבעה נתבעים, וכן צאצאים נוספים. אחד מבניה נפטר ב-2011 והותיר בת אחת, שהיא התובעת. ב-24 באפריל 2001, במסגרת מבצע קנה ביתך של עמידר, רכשה המנוחה את זכויות הדירה שבה היא התגוררה עד אז כשוכרת. בעקבות רכישת הדירה, נרשמו זכויות הבעלות על שמה ביום ב-2006. בהמשך, באותה השנה, ערכה המנוחה צוואה בפני הנוטריון עו"ד ו', שבה ציוותה שהזכויות בדירה יועברו לבתו היחידה של הבן שנפטר מאוחר יותר. לאחר פטירתה של המנוחה ב-2020, הגישה התובעת בקשה לקיום הצוואה, בעוד הנתבעים הגישו התנגדויות. לטענתם, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת או בהשתתפות של גורמים חיצוניים.